הבלתי נסלחים - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הבלתי נסלחים

2006 היתה שנה מאוד מוצלחת באינטרנט. אבל גם מאוד מעצבנת. כמה תופעות שצריכות להיעלם מהרשת, ומהר

שנת 2006 נגמרה די מהר, במיוחד אם מחשבים אותה בזמן אינטרנט ¿ שכידוע הוא תמיד קצר ואינטנסיווי יותר. המון דברים קרו ברשת ב-2006, כולל כמה רכישות מרשימות (גוגל קנתה את יו טיוב ב-1.65 מיליארד דולר) ועלייתם המטאורית של אתרים ובלוגים שונים. אחרי שכבר כולם גמרו עם הסיכומים של 2006, חזו את התחזיות ל-2007 והכריזו על התפוצצותה הקרובה של הבועה, תרשו לי להתייחס לשנה הבאה עלינו לטובה בדרכי השלילית והאפלה הרגילה. עם כל השמחה והששון ברשת ב-2006, יש הרבה מאוד תופעות שהגיע הזמן שניפטר מהן.

ניווט יצירתי

כולם גילו את טכנולוגיית ה-Ajax, כולם מזמזמים web 2.0 בפקקים, בדרך לעבודה, וכולם רוצים להיות נורא מקוריים, יצירתיים וחדשניים. זה אמנם מביא ליצירת אתרים מעניינים מאוד ¿ ויזואלית ותוכנית ¿ אבל זה גורם גם ליצירת עונשים אמיתיים לגולשים. מעצב האתרים וינסנט פלאנדרס טבע את הביטוי Mystery Meat Navigation, שפירושו תפריטי ניווט איומים והתמצאות בלתי אפשרית בנבכי האתר.

באתר Web Pages that Suck אפשר למצוא רשימה יומית ומעודכנת של אתרים גרועים. אתר שהניווט בו קשה ומסובך, שלא לומר בלתי מובן בעליל, יגרום לגולש לא לחזור אליו בפעם השנייה. הבעיה היא, שמרוב הרצון למקוריות שתביס את המתחרים, וחדשנות יתר, אתרים רבים נופלים במלכודת ומייצרים תפריטים עם אייקונים לא אינטואיטיביים, לינקים שאי אפשר למצוא ותוכן שאי אפשר להגיע אליו אלא באמצעות טלפתיה. הפתרון ידוע לכל מתכנת מתחיל: KISS ¿ Keep it simple, stupid.

"אני טס רק אל על"

האמת היא שטוקבקיסטים בתשלום הם לא תופעה של 2006 ¿ הם היו שם עוד לפני כן. אבל, כמו תמיד, המאמצים המאוחרים עלו על הגל, ואי אפשר כמעט היום למצוא היום ידיעות על חברות מסחריות, בלי איזו תגובה מתלקקת אחת לפחות. ככל שהיחצ"ן חרוץ ועשיר יותר (מי אמר רני רהב?), הוא ישלח יותר מגיבים בתשלום וסתם פקידות במשרד, לכתוב תגובות חיוביות על החברה או הארגון שבכתבה, במיוחד אם מדובר בידיעה שלילית. היחצ"נות כבר הפכה מתוחכמת במיוחד, ולא תראו 30 תגובות זהות בכתבה (מה גם שמאשרי הטוקבקים יסננו כזו תופעה), אלא שלל טוקבקים, מכל סוגי הגולשים ומכל קצווי הארץ, המשבחים את החברה הנדונה.

לזכות הגולשים ה"רגילים" ייאמר, שרבים מהם כבר הפנימו את הבעיה, ויודעים לזהות בצורה מדויקת להפליא את המגיבים בתשלום ואת המניעים שלהם. המגיבים בתשלום אמנם לא עושים משהו שאינו חוקי, אבל הם בהחלט מפריעים לדיון הציבורי הלגיטימי שמתרחש מתחת לכל כתבה באינטרנט הישראלית, ונקווה שאחרי שיעבור הבאז, אולי נזכה לקצת שקט מהם.

מכירים את האתר Mon.eytrack.in?

סביר להניח שאתם לא מכירים את האתר הזה, ועוד עשרות ומאות אתרים אחרים, שגם הם ¿ כמה צפוי ¿ מנסים לרכוב על גל ה-web 2.0. ומה יותר web 2.0 מלתת לאתר שלך שם פליקרי, מגניב, עם סיומות מוזרות ורק עם עיצורים? למשל, Calcr.com, שהוא בסך הכל מחשבון אונליין. נסו להגיד את שם האתר בלי להגיד "קלקר". או אולי Mon.eytrack.in, שרק האיות שלו או ניסיון להקליד אותו יגזלו מכם קצת יותר מדי זמן יקר.

ומה עם Thumblicio.us? לא קצת מזכיר שם של אתר מאוד מצליח? ועל Qoolsqool.com בכלל עדיף שלא נדבר. נכון שגוגל, אמזון ויאהו הצליחו למתג את עצמם גם עם שמות מוזרים, שלא עושים אסוציאציה מיידית לתחום הפעילות שלהם, אבל לא כולם אמזון ולא כולם שולטים בעולם החיפוש. אתר שלא זוכרים את השם שלו , או איך לאיית אותו (למרות כל אפשרויות שמירת הסימניות שקיימות ברשת), לא מביא תועלת לגולשים, ובטח לא למנהליו, שבטח גם לא יבינו למה אין טראפיק באתר.

10 הרשימות הכי רשימות שעושות רשימות

אתרים כמו digg התחילו כניסיון לתת לגולשים להחליט מה מעניין וחשוב שנקרא באינטרנט. אבל כמו בכל מקום אחר, גם כאן הרייטינג שולח את זרועותיו השמנוניות ומשפיע על כולם. במאמץ להגיע לראש הרשימה באתר, הגולשים החרוצים מנסים כל מיני טקטיקות ¿ רבות מהן עובדות, מכיוון שהן לקוחות היישר מעולם העיתונות ואתרי התוכן הוותיקים.

אחת השיטות המוצלחות ביותר היא שיטת הרשימות: 10 הגאדג'טים הכי יקרים, 10 עטיפות התקליטים הכי מכוערות, 20 חדרי השירותים המוזרים בעולם ועוד. לרשימה כזו יש ערך מוסף כשהיא מיוצרת על ידי מביני עניין אמיתיים, שבאמת מכירים את התחום המסוקר. אבל ברוב המקרים מדובר בקשקוש חסר תועלת שייצר מישהו ברגע של שעמום. אחרי הרשימה ה-40 אמנם אפשר להפנים שלא כדאי להתפתות ולהקליק, אבל קשה להתחמק מהטרנד המעיק הזה, ומי שנעזר ב-RSS או באגרגטורים (אוספי מידע), נתקל בהצפת רשימות, שממנה קשה לדלות את המידע בעל הערך האמיתי, שעדיין מתחבא אי שם.

הכתבה מתוך גיליון ינואר של מגזין TheMarker



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#