מה קורה כשהיי-טקיסט ישראלי מגיע לניו יורק - ומה הקשר למילי אביטל - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה קורה כשהיי-טקיסט ישראלי מגיע לניו יורק - ומה הקשר למילי אביטל

מילי אביטל ביימה קומדיה משעשעת העוסקת בגל ההגירה של ההיי-טקיסטים הישראלים לניו יורק: "ההיי-טקיסט הישראלי הזה נראה בטוח בעצמו ואולי מחוספס אבל הוא חי כל הזמן בחרדה"

2תגובות
נגה מילשטיין
Uria Ron

בחמש השנים האחרונות ניכר גל הגירה של ישראלים לניו יורק, במיוחד במקצועות ההיי-טק ונגזרותיו. אל הגל הזה מתחברים גם אמנים, סטודנטים ונדל"ניסטים עם ובלי ניסיון. לעתים דומה כי קיימת בשנים האחרונות רכבת אווירית בין "מדינת תל אביב" לבין ניו יורק. אלה המגיעים לניו יורק, בדרך כלל צעירים בעלי הכשרה, הם בגדר "הישראלי החדש", כזה שחש בנוח עם התרבות שלו, לא מסתיר את עצם עובדת היותו ישראלי. רבים מהישראלים האלה אינם מגדירים את עצמם כ"יורדים" או מהגרים. הם מגיעים לכמה שנים. ואחר כך הם יחזרו ארצה או... יישארו כאן.

התופעה הזאת היא הרקע לקומדיה "התחנה הבאה" (Next Stop) המועלית בימים אלה בברודווי קומדי קלאב, אולם קטן של 70 מושבים בניו יורק. מדובר במופע משעשע, אינטליגנטי, הנמשך שעה ורבע ומשאיר לצופה, בעיקר זה שהגיע מישראל, טעם של עוד.

>> צפו בקטע מההצגה Next Stop:

(צילום ועריכת הווידאו: תומר רבינוביץ)

המופע (כמעט) כולו דובר אנגלית ואולם מבוסס על טהרת הישראליות. הבימאית היא השחקנית מילי אביטל שזו לה עבודת הבימוי הראשונה בתיאטרון של ניו יורק. להצגה שני שחקנים בלבד: נגה מילשטין שגם יזמה וכתבה את המחזה ולצידה בן פרי, מכוכבי "ציפורלה" שהגיע במיוחד מישראל ומשחק היטב את תפקיד ההיי-טקיסט. המוסיקה לשירים נכתבה על ידי יוני בלוך, מוסיקאי היי-טקיסט מחברת אינטרלוד, ומלות השירים נכתבו על ידי ברק פלדמן שותפו לחברת ההיי-טק. הקטעים המוסיקליים האחרים נכתבו על ידי  עמרי אנגל (המבצע עבודות בשביל אינטרלוד) ואן שטרייכמן שגם אחראים על הסאונד. הליווי המוסיקלי הוא  של אסף גלייזנר שפיתח כאן בברודווי קריירה מוסיקלית מרשימה. בקיצור, הכל ישראלי חוץ מהשפה על הבמה.

 

"התחנה הבאה" עוסקת בשחקנית מהגרת ישראלית (מאיה אינשטין, שאותה מגלמת נגה מילשטין) שמתקשה למצוא את מקומה בעולם התיאטרון בניו יורק, וחזן שפיכובסקי היי-יטקיסט שהגיע עתה זה עם רעיונות קצת מטורפים וגם מופרכים - למשל ליצור משחת שיניים המותאמת אישית למשתמש. שפיכובסקי מנסה לכבוש את אמריקה ואין לו כל כך מושג איך לעשות את זה. יש לו אנגלית לא רעה אבל הוא מתקשה להבחין בדקויות ובביטויים השגורים כאן.  

מילי אביטל
רונן אקרמן

מאיה וחזן, שניהם בני דור המילניום, מתמודדים עם קשיי הקליטה שלהם, אי הבנות החוזרות ונשנות על רקע תרבותי, עולם הדייטינג המסובך, יוקר המחיה, מציאת עבודה, שכר דירה, ומגעים בוסריים עם חברות אמריקאיות בניסיון לעשות את זה באמריקה. ניו יורק אמנם מלהיבה אבל הקליטה מלווה קשיים רבים, ומלווה בחרדות ואי הבנות. ועל כל הבלגאן הזה צוחקים ב-Next Stop.

אין ספק, הקומדיה מצחיקה ישראלים, ישראלים לשעבר ויהודים המכירים היטב את ישראל. במופע שבו נכחתי היו גם אמריקאים ילידי ארה"ב, וניכר היה שהם נהנים. עם זאת, כמה מהם הודו בפני כי היו כמה בדיחות שהם לא כל כך הבינו.

ההעלאה של Next Stop כמחזמר ישראלי על ידי ישראלים באנגלית בניו יורק היא בהחלט יוצאת דופן. ניסיונות שנעשו בעבר להעלות מחזות ישראליים בניו יורק, על ידי תיאטראות מישראל, כשלו בדרך כלל. למרות ההצלחה של סרטים ישראליים, מוסיקאי ג'אז, נגנים קלאסיים ועוד, בתחום אחד ישראל לא הצליחה להכניס דריסת רגל - וזהו התיאטרון. מחזות וסרטים העוסקים בקשיי ההיקלטות של זרים בארה"ב אינם יוצאי דופן. למשל "החתונה היוונית שלי" מועלית כאן באופן כמעט קבוע ב-HBO. ואולם הצגת תיאטרון העוסקת בתרבות החיים הישראלית היא בהחלט דבר יוצא דופן.

נכחתי באחת החזרות של המופע. היה משעשע למדי. אמנם המונולוגים בקומדיה הם באנגלית אבל כל חילופי הדברים וההנחיות של אביטל לאנשי הצוות הן בעברית. עכשיו "מתרגלים" כאן נגיעה באבר המין של פרי וצביטה בעכוזה של מילשטין.  פרי אמור להסביר לקהל את פשר ההצלחה של אפקליקציית וייז. גוגל מפות מבוססת על לוויין. וייז נוצרה, כך הוא מסביר, מחיבתם של הישראלים לשאול זה את זה בנסיעה איך אפשר למצוא קיצור דרך ליעד שלהם. כשפרי מסביר את היתרונות של ווייז, זה מאוד משעשע.

לעתים במהלך החזרה , העברית והאנגלית מתערבבים. זה נשמע לפעמים קצת כמו מערכון של הגשש. מישהו צועק לעבר הבמה: "תחזור from the  פזמון". ההצגה מתנהלת כמו סטארט-אפ, אולי אפילו קדם-קדם-קדם סטארט-אפ. המון כישרון, מעט מאוד אמצעים, ולא מעט בלגאן. האמריקאית היחידה בהפקה היא איימי אשטון המנהלת את ההפקה. היא אומרת שלא מפריע לה שהעניינים מתנהלים בעברית ושהיא לא כל כך מבינה מה קורה כאן. אבל ברגע שבו מגיע החשמלאי, נשמע קולה בחוסר סבלנות: "אני מציעה שנעבור לאנגלית משום שיש כאן עוד אדם שמבין רק אנגלית".

מימין: מילי אביטל, בן פרי ונגה מילשטין
Sam Ratelle

"כשאנחנו על הבמה מופיע כל הקסם"

השחקנית נגה מילשטין, המשחקת את מאיה אינשטין, היא הרוח החיה מאחורי ההצגה, ולא רק על הבימה. היא נולדה בארה"ב לאב אמריקאי ואמא ישראלית. בגיל צעיר היא חזרה ארצה. אחרי הצבא למדה בבן צבי. שיא הקריירה שלה היה הסרט הקצר "ריבאונד", שהועלה בפסטיבל קאן.

"השתתפתי בתוכניות טלוויזיה", היא מספרת, "בהצגות ילדים, כל דבר ששחקן עובד לא מוכר עושה. ואז לפני ארבע שנים באתי לניו יורק. יום לפני שעמדתי לחזור ארצה החלטתי להישאר כאן. האמת היא שגם בניו יורק היה קשה. די מהר גיליתי שהסיפורים מהאגדות שמישהו יגלה אותי ואמצא את עצמי בברודווי - לא קרו. אז החלטתי לייצר הזדמנות לעצמי.

"בגיל 29 בלי משפחה, עם חורף קר ומעצבן, התחלתי לכתוב את המחזה שלי על הישראלים שמגיעים לניו יורק.  קומדיה של טעויות ופער תרבותיות שהישראלים בניו יורק מתמודדים איתם. זו היתה עבודה מפרכת ללא הפסקה. לא היה קל להגשים חלום במקום שהאפשרויות בו לא מוגבלות, ושכמעט אין לך יכולת לגעת בהן. ההומור במחזה נכתב מכאב, בדידות, תסכול ומחשבות עד כמה אפשר עוד לשאת את הקושי הכלכלי, הרווקות ומזג האוויר, דירות מעופשות וקטנות, ועבודות שאני לא רוצה בהן. לימדתי קצת עברית, הייתי בייבי-סיטר, עסקתי בשיווק מוצרים. חייתי מהיום למחר בפחד. בשנה האחרונה התקיימתי מדמי אבטלה. זה מאבק תמידי לחיות כאן. ורוב הזמן זה לא כיף. אבל כשאנחנו על הבמה מופיע כל הקסם".

מילשטין לקחה יוזמה והחליטה לגייס כסף בקיקסטרטר. היעד היה 10,000 דולר. בסופו של דבר היא גייסה 15 אלף דולר. זה כמובן לא הספיק. "מה שיפה בפרויקט הזה", היא אומרת, "שמתי שעמדתי ליפול משהו יפה קרה".

כשלימדה עברית בבית הספר, הכירה מילשטין את מילי אביטל, שם למדו ילדיה. "ביקשתי להתייעץ איתה. מילי עזרה לי כמנטורית. להעלאה השנייה של המחזה מילי היתה כבר מוכנה להצטרף כבמאית וגם כתבנו מחדש את ההצגה. האמת, הזוגיות שלי עם מילי היתה הזוגיות הכי אינטנסיבית וארוכה שהיתה לי. היא היתה גם הכי מסובכת והכי מרגשת. בהרבה דברים אנחנו דומות אבל בדברים אחרים גם מאוד שונות".

"אנחנו הישראלים חשים כל הזמן שמישהו יכול להרוג אותך או רוצה להרוג אותך"

מילי אביטל, שעזבה את ישראל כשחקנית מוכרת פיתחה בארה"ב קריירה בקולנוע. היא הופיעה ב"סטארגייט" בבימויו של רונלד אמריק, ב"איש מת" של ג'ים גרמוש, וב"נשיקה בין חברים" שביים דאג אלין. כיום היא נשואה לצ'ארלס רנדולף  שזכה באוסקר על התסריט של "מכונת הכסף". וכאשר עלה על הבמה לקבל את הפרס, אמר לפני כל הנוכחים בעברית: "אני אוהב אותך מילי".

אביטל מתגוררת כיום באיזור כפרי באפ סטייט ניו יורק אחרי שנים שבהן התגוררה בווסט וילג' של ניו יורק, מרחק נסיעה של שעות אחדות מהעיר הגדולה. "ניו יורק", היא אומרת, "הפכה רעשנית מדי בשבילי ואני זקוקה לשקט. אבל אני חוזרת לכאן מתי שיש לי סיבה טובה, כמו למשל עכשיו. היום אני לא הולכת לאודישנים. אם פונים אלי אז אני משחקת. למשל היה לי תפקיד ב'חוק וסדר' כי זה בא אלי. אני גם מתחברת מחדש לישראל. אני מרגישה צורך לחזור לשורשים התרבותיים שלי. אני עובדת על תסריט בעברית שיהפוך לסרט, כך אני מקווה, בבימוי איילת מנחמי, וחגי לוי יערוך את התסריט".

אביטל אומרת כי הדבר האחרון שהיא רצתה לעשות זה לביים מחזה שמרבית הצוות שלו ישראלי ועוסק בחיים הישראלים בניו יורק. "כאשר ההצגה הועלתה בפעם הראשונה אמרתי לנגה שאני מוכנה להיות מנטורית שלה ולעזור אבל לא להיכנס ממש לעבודה.  וכאשר בסופו של דבר היא הרימה את ההצגה בפעם הראשונה וראיתי שזה עובד, גם אם היה הרבה מה לשפר, נסחפתי לתוך העניין כולו. העניין הוא שאנחנו עובדים במעט כסף שזו אחת הטרגדיות של התיאטרון אבל עם הרבה סיוע מגורמים ישראלים הפועלים בניו יורק וקשורים בדרך זו או אחרת לעולם ההיי-טק והתרבות הישראלית. בהצגה שאתה ראית עבדנו על החזרות שבוע אחד בלבד לפני העלאת הבכורה.

נגה מילשטין
Felicia Mariah D'Ascanio

"המטרה שלי היתה לא רק להצחיק אלא להיכנס עמוק יותר, לנסות לתאר, אמנם בהומור, את האתגרים העומדים בפני הישראלי החדש שהגיע לניו יורק. ההיי-טקיסט הישראלי הזה בטוח בעצמו ואולי מחוספס אבל הוא חי כל הזמן עם חרדה. זה מה שאנחנו הישראלים חשים הרי כל הזמן.  מישהו יכול להרוג אותך או רוצה להרוג אותך. זו דרך החשיבה הישראלית - לכן יכולת ההישרדות חשובה כל כך. אתה חש שאתה חי על זמן קצוב אז אתה חי באטרף".

אביטל אומרת כי התחושה שלה היא שיש היום פתיחות גדולה מבעבר בארה"ב לתרבות הישראלית. "היחס כלפי ישראלים בעולם הבמה והקולנוע השתנה כאן מאוד. אם בעבר לא היה טעם להגיע לאודישנים בגלל הרקע הישראלי שלי, הציעו לי לשנות את השם או לא להגיד שאני ישראלית, הרי שעכשיו יש באופן כללי פתיחות גדולה יותר לזרים ובכלל זה כלפי ישראלים. העובדה שגל גדות הפכה להיות לכוכבת גדולה למרות שיש לה מעט מבטא ישראלי מלמדת איזו דרך ארוכה עברנו מאז שהגעתי לניו יורק לפני 24 שנה. היום האוזן האמריקאית מורגלת הרבה יותר למבטאים זרים ומוכנה לקבל אותם".

"חזן", מסבירה אביטל, "הוא בן דור המילניום והוא שונה מהישראלי שהגיע לכאן לפני 20 שנה, דור הפרה-אינטרנט. יש לדור של חזן תארים בהנדסת מחשבים ואלקטרוניקה וגם אנגלית שוטפת ואז הוא פותח את הפה ולא מסתדר. ולא מתייחסים אליו בכבוד הראוי. הבעיה שבאה לידי ביטוי אצל חזן ההיי-טקיסט היא שאמנם הישראלים מגיעים לכאן בדרך כלל עם אנגלית טובה יותר ממה שהגיעו לכאן בעבר, אבל הם צריכים לעבור מכשולים תרבותיים ופסיכולוגיים לא פשוטים.

"ההיי-טקיסט הישראלי שמגיע לכאן הוא בגילאי ה-30 לחייו. יש לו כל הקרדיטים והוא מתקשה לקבל כמה נמוך הוא צריך לרדת כדי להסתדר כאן. זה מן סוג של השפלה והלם. פגשתי כאן אנשים מבריקים, גאונים שמתקשים לעבור את מכשולי הקליטה בתרבות האמריקאית. יש להם אנגלית טובה אבל הם מתקשים עם התרבות האמריקאית. אני מקווה שדרך ההצגה הזאת עם ההומור שבה, נוכל להראות את הישראלים באופן עמוק יותר".

"תקועים עם המבטא"

את תפקיד חזן ההיי-טקיסט מגלם בן פרי החי בישראל. פרי נפגש עם מילשטין כאשר "ציפורלה" רצה כאן בניו יורק. שני סיבובים היו לציפורלה כאן ונראה שהלהקה תחזור להופעות נוספות. "אני גדלתי באנגליה", הוא מספר. " כשגדלנו בחו"ל צחקנו על ההורים שלנו והחברים שלהם שהנה הם קצת תקועים עם המבטא שלהם ועם החברים הישראלים. אז הנה זה מה שאני עושה עכשיו על הבימה.

"כשנגה הציעה לי לשחק איתה זה מאד התאים לי. יש לי אהבה לדמויות ולמבטאים שונים. יש לי מופע יחיד בארץ שזה בדיוק מה שאני עושה בו. וכן הייתי רוצה לחזור לפה. זו הבמה המרכזית בעולם. אבל יש לי אשה וילדים ואני לא בטוח שזה נבון לנדוד איתם ממקום למקום".

ומה הלאה? מילשטין ואביטל היו רוצות להביא את ההצגה שלהן לסיבוב שלישי. הפעם זה צריך להיות באולם גדול יותר באוף ברודווי. לשם כך יקיימו השתיים מופע מיוחד בעבור משקיעים והיי-טקיסטים ישראלים ואמריקאים, וכן אנשי עסקים הקשורים לישראל כדי לגייס כסף. עכשיו נראה אם זה יעבוד. לישראלים אין מוניטין של כאלה שמוכנים לחלק תרומות בקלות. אולי הפעם, משום ש"התחנה הבאה" עוסקת בהם עצמם, זה יהיה שונה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#