עלילות חזי ביבשת השחורה - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עלילות חזי ביבשת השחורה

כיצד נהפך עוזר ההוראה הצנוע מהאוניברסיטה לטייקון המגלגל מאות מיליוני דולרים בעסקות בנקאות, נשק, מתכות וסחורות אחרות עם מדינות אפריקה, שבחלקן משטרים אפלים ועוינים לישראל? חשיפה ראשונה של איש העסקים המסתורי חזי בצלאל, שגם יו"ר חברת חשמל חייב לו את משרתו

תגובות

המרצדס השחורה שעצרה בפתחו של מלון נובוטל שבלונדון בשעות הערב של 6 במאי האחרון לא משכה תשומת לב מיוחדת מצדם של עובדי המלון. מהמכונית המרשימה יצא גבר רזה עם זקן מאפיר וגזוז בקפידה, ומיהר להיבלע בלובי. לאחר בירור קצר עם פקידי הקבלה הוא נשלח לקומה שאליה אין גישה ליתר אורחי המלון. זו היתה הקומה שבה שהו באותה עת נשיא סומליה עבדולאהי יוסוף אחמד ופמלייתו, שערכו ביקור לא רשמי בבירת הממלכה הבריטית.

זה לא היה מפגש שגרתי בעבור הנשיא והאורח, שחזותו העידה על מוצאו הים-תיכוני. אחמד, איש צבא לשעבר שעומד בראש אחד השבטים הגדולים בסומליה, נבחר לפני כשנתיים לנשיא זמני. הוא אמור לשקם את המדינה, שנחשבת אחת העניות בעולם וגן עדן לארגוני טרור מוסלמים קיצוניים - בעיקר אל-קאעדה. ועדיין, אחמד לא נחשב לאורח מקובל בכמה ממדינות המערב. אורחו, איש העסקים הישראלי חזי בצלאל, פועל אמנם במרבית מדינות אפריקה - וגם באלה שאינן ידועות בדמוקרטיה שלהן - אך עד עתה הוא הקפיד לעשות עסקים בעיקר במדינות שיש להן יחסים דיפלומטיים עם ישראל.

אבל אנשי עסקים ממולחים כמו בצלאל יודעים כי העסקות הגדולות מחכות רק במדינה שכזו, שאיש עסקים מערבי ממוצע יהסס אפילו לחשוב על ביקור בה. הכסף יכול להגיע מתיווך בהשקעות מערביות לשיקום המדינה המרוששת או מעסקה ביטחונית כמו הקמת יחידת אבטחה שתעזור לנשיא הזמני לשמור על כיסאו ועל חייו - דבר שנחיצותו הוכחה בניסיון התנקשות שבוצע השבוע.

ליתר ביטחון, כדי לא ליפול למארב כלשהו, בדק בצלאל בזהירות עם אנשיו במשרד החוץ בירושלים אם הפגישה עלולה להיות מסוכנת. בצלאל לא פנה חלילה לפקידים זוטרים אלא לדרגים הגבוהים ביותר. מתברר כי בעזרת קשרים נכונים יש במשרד החוץ יועצים למגזר הפרטי. לדברי מקורבים, בצלאל עידכן את מנכ"ל המשרד באותה תקופה, רון פרושאור, בנוגע לפגישה וקיבל את ברכתו לקיומה.

במשרד החוץ אישרו השבוע את הפרטים, וטענו כי בצלאל נפגש עם הנשיא הסומלי כאדם פרטי ולא כנציג רשמי של ישראל - ולכן אין לישראל כל בעיה עם המפגש. את חלקו של פרושאור השתדלו להצניע, בעיקר כי ישראל עלולה להיקלע למבוכה דיפלומטית אם ייוודע שפקיד בכיר במשרד החוץ ייעץ לאיש עסקים פרטי להיפגש ולעשות עסקים עם מנהיג מדינה הנותנת חסות לטרור ולאיסלאם הקיצוני.

במרתף של פפושדו

כמה ימים קודם לכן בצלאל כלל לא ניסה להסתיר את זהותו הישראלית. להיפך, הוא עשה כל מאמץ כדי להגיע לטקס קבלת הפנים הרשמי שעורכת בלונדון שגרירות ישראל בבריטניה מדי שנה, לרגל יום העצמאות. קבלת הפנים היא הזדמנות טובה להכיר אנשי עסקים וסתם עשירים, ולהחליף כרטיסי ביקור שאחד מהם אולי יוביל לעסקה גדולה.

גם השנה הקפידו מאות אנשי עסקים להגיע לחגיגה, שהתקיימה הפעם במלון ריבר פארק פלאזה החדש של אלי פפושדו. על המדרגות המובילות לקומת המרתף, שם התקיים האירוע, התפתל תור של מאות אורחים שחיכו כדי ללחוץ את ידו של השגריר צבי חפץ אשר זרח כמו בטקס בר המצווה שלו.

פוליטיקאים בריטים בכירים לא הגיעו לחגיגה במרתף הענק של פפושדו, אך עשירים לא חסרו שם. ברנארד שרייר או פויו זבלודוביץ', למשל, שסחט הרבה חיוכי חנופה שמנוניים מצד אלה שקראו את הערכת השווי שלו, שפורסמה שבוע קודם לכן ברשימת העשירים של "סאנדיי טיימס" (2 מיליארד ליש"ט!). היה שם גם חב"דניק אחד שהסתובב בלי כרטיסי ביקור והציג את עצמו כמקורבו של שעיה בוימלגרין מהנדל"ן. הייחוס המעורפל הספיק כדי להפוך אותו לסלבריטי בעיני כמה מנהלי בנקים ישראלים, שראו לפניהם קליינט חדש.

כל מי שהוא משהו או חושב שהוא משהו בקהילה היהודית והישראלית בעיר היה שם. בין דלפק החומוס והפלאפל לבר הקוקטיילים הסתובב כמו חתן בחופה גם אורי דוד, שהורשע בבית משפט בשווייץ בהלבנת כספים של הרודן הניגרי המנוח סאני אבאצ'ה, אך עדיין נחשב יקיר השגרירות. גם אחרים שעשו במהלך השנים חיל מעסקים ביבשת השחורה נראו שם.

לאפריקה לא היה ייצוג נרחב באירוע. רק כמה נספחים ודיפלומטים מהיבשת השחורה שהסתודדו בקבוצות קטנות. לידם נראה גם חזי בצלאל. שמו אמנם לא הופיע ברשימת המוזמנים, אך הוא הצטרף לחגיגה מלווה בדני אלקנטי שהוזמן רשמית. אלקנטי, שניהל את סניף הבונדס בלונדון עד שבבנק דיסקונט הציעו לו לנהל את הסניף המקומי, מקווה שבצלאל גם ייהפך ללקוח. תקווה דומה היתה לעוד כמה אנשים שפגשו את בצלאל באירוע ועד עתה ניזונו רק משמועות על איש העסקים הישראלי שמקפיד על חשאיות, איש שהדרך ללבם של כמה מהשליטים החזקים במדינות היבשת השחורה עוברת אך ורק דרכו.

על אף שבצלאל מעורב בעסקים בינלאומיים כבר מתחילת שנות ה-80 ומייצג באפריקה עשרות חברות ישראליות ובינלאומיות, בישראל מכיר אותו רק מי שצריך להכיר אותו. כמה ממכריו מספרים כי הוא היה מעדיף שהמצב יישאר כך. בין חבריו של בצלאל אפשר למצוא ראשי ממשלות כמו אהוד אולמרט ואהוד ברק, עורך עיתון יומי, פוליטיקאים כמו שר התשתיות לשעבר מודי זנדברג, יו"ר חברת החשמל שלמה רוטמן, הכלכלן הבכיר פרופסור חיים בן-שחר והרבה בכירים לשעבר בצבא, שהבולט בהם הוא מנכ"ל משרד הביטחון עד לאחרונה האלוף (מיל') עמוס ירון.

למרות זאת מקפיד בצלאל להימנע מחשיפה כמו מאש, בורח מעסקות המלוות ביחסי ציבור ומנפנף כבר שנים כל בקשה לראיון. הוא סיגל סגנון חשאי, שכולל בין השאר הימנעות משיחות טלפון מפורטות והקפדה על שימוש בשמות קוד. "בעסקים הוא סומך רק על בני משפחה ובעיקר על אחיו ניסו, וממדר את כל היתר עד כמה שהוא יכול", אומר עובד לשעבר. אנשים שעשו עסקים עם בצלאל מתארים אותו כחד אבחנה ומהיר החלטה, קשוב לבני שיחו ולקורה מסביבו. אחרים מתארים אותו כמארח מושלם שיודע בדיוק כיצד לגרום לצד השני להשתכנע שעסקה היא כדאית. בין המרואיינים לכתבה זו היו גם כמה שטענו כי האופטימיות שלו היא זו שהובילה אותו מהתחתית לפסגת העולם בתוך קצת יותר משני עשורים.

בשל ההקפדה על חשאיות בצלאל אינו בוחן כמעט אפשרויות השקעה בחברות בורסאיות, המחייבות חשיפה שתגרור אחריה הערכות על שווי נכסיו והיקף עסקיו - נתונים שעד עתה הוא לא נאלץ לחשוף אפילו בפני שלטונות המס בישראל.

גם אלה שעשו עם בצלאל עסקים ונחשפו אל ליבת העסקים שלו לאורך זמן נזהרים מלהעריך את שוויו. צלילה אל תוך סבך החברות שבהן מעורבת קבוצת מרתון שבראשה הוא עומד, וניסיון להבין את מכלול השותפויות שמובילה הקבוצה בכל אחת מהמדינות הרבות אשר בהן היא פועלת רק מקשה על הערכת חלקו של בצלאל. על עובדה אחת אין ויכוח: תחת ידיו של בצלאל עברו בשנים האחרונות מאות מיליוני דולרים. מעטים יודעים כמה נשאר בידיו.

ב-2002 הוא זינק משום מקום אל עמודי העיתונות הכלכלית, כשהיה מעורב בקבוצה שביקשה לרכוש את מחלבות טרה בכ-250 מיליון שקל. ב-2005 פורסם כי הוא מנהל מגעים עם צביקה בארינבוים על רכישת מחצית מחברת גילת סאטקום עם ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק בסכום של 10 מיליון דולר - הרבה יותר מההערכות על שוויה הריאלי של החברה באותה עת. לדברי מקורבים לבצלאל, חשיפתן של שתי העסקות האלה בתקשורת גרמה לו לסובב את הגב ולחזור לעשות עסקים הרחק מישראל, במקום היחיד בעולם שבו הוא באמת מרגיש בבית - אפריקה.

האקדמיה לבנקאות באפריקה

כמו רבים מהישראלים שעשו חיל באפריקה, בצלאל הגיע לשם רק במקרה. דבר בתולדות חייו עד אז לא היה יכול היה לרמוז על כך שכעבור כמה עשורים ייהפך לאחד מאנשי העסקים המובילים ביבשת. אחרי שעלה עם הוריו מעיראק כשהיה בן חמש, עבר מסלול חייו של בצלאל, 56, במעברת אור יהודה ודירה ברמת גן, עד שבגיל 18 עבר עם אחיו הבכור ואחותו לשכונה המבוססת רמת אביב.

כשהשתחרר מהצבא נרשם ללימודים בחוג לכלכלה באוניברסיטת תל אביב, סיים בציונים גבוהים ונשאר כעוזר הוראה. עם השנים קיבל משרת הוראה קבועה והחל בקריירה אקדמית. הוא נחשב אז לבן טיפוחיו של פרופ' חיים בן-שחר, מבכירי הכלכלנים בישראל, שהתמודד באותה העת על מקום ברשימת העבודה לכנסת והיה מועמד לתפקיד שר האוצר. בצלאל היה עוזרו של בן-שחר ויועצו בתקופה שבה נכנס לפוליטיקה, ואף סייע לו בכתיבת אחד מספריו. בן-שחר סירב השבוע לדבר על בצלאל.

לאחר כמה שנים בהוראה החליט בצלאל להפוך את הידע התיאורטי שלו במימון והשקעות למעשי. הוא החל לעבוד ככלכלן בבנק דיסקונט ואחרי זמן קצר אותר על ידי בנק השקעות בריטי שעסק במימון עסקות בינלאומיות, וחיפש מנהל לפרויקטים שהוא ליווה בקניה ובכמה מדינות במזרח אפריקה.

זה היה לפני 22 שנה, בתקופה שבה פרחו ביבשת השחורה שליטים אכזריים אשר בזזו את אוצרות המדינות שעליהן השתלטו תוך הפיכות צבאיות עקובות מדם. הזכות המפוקפקת לעשות איתם עסקים משכה אז תאגידי ענק מערביים, שהריחו הזדמנויות לעשות כסף על חשבון האוכלוסייה המקומית. לפני שנשלח לקניה חתם בצלאל על חוזה העסקה ל-3 חודשים, אך ההצלחה המהירה גרמה למעסיקיו החדשים להציע לו שותפות.

עד מהרה התפשטו העסקים גם לרואנדה, אתיופיה ואוגנדה, שם החל באותה תקופה גל של השקעות מערביות בעידוד הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית. בצלאל החליט להישאר - ומאז, מלבד תקופות קצרות בארה"ב ובאירופה, לא עזב את אפריקה. הוא קבע את מרכז חייו בקניה ומאוחר יותר באוגנדה.

לקניה נסע בצלאל עם אשתו אורית, בת לכנר בתזמורת הפילהרמונית, ועם שלושת ילדיהם. עד מהרה השתלב הזוג בקהילה הישראלית. כמה מהישראלים ששהו שם באותה תקופה התרשמו שבצלאל אינו מעוניין לעבוד עם ישראלים ומעדיף שותפויות מקומיות. בשל הרקע האקדמי שלו היה בצלאל שונה מרוב הישראלים במקום, שהיו בעלי מקצוע - בעיקר בתחום הבינוי והתשתיות. דווקא בשל כך הוא התערה בקהילה העסקית בבירה ניירובי. לדברי כמה ממכריו באותה תקופה, הצליח בצלאל להתחבר לכמה מבכירי השלטון שאהד את ישראל. לא הזיקה לו גם קירבתו המשפחתית לאחד מהבכירים בשלוחת המוסד בקניה באותן שנים.

הקשרים הטובים בקניה והנכונות להביא כסף זר ולהשתלב בפרויקטים מקומיים, במקום להסתפק רק בפיקוח עליהם, סייעו לבצלאל ליצור תוך כמה שנים קשרים טובים עם צמרת השלטון במדינות נוספות במזרח אפריקה. כל המדינות האלה היו אז חלק ממה שכונה במערב "הרנסאנס האפריקאי" - כלפי חוץ הצהירו מנהיגיהן על כוונה להפוך אותן לדמוקרטיות, אך בפועל המשיכו מסורת ארוכה של רודנות צמאת דם.

באותה תקופה עדיין לא היה ברור אם הצהרות על אפריקה החדשה יתמלאו בתוכן, אך הכסף המערבי החל לזרום. בצלאל זיהה בכמה מהמדינות צורך בגורמי מימון בינלאומיים לעסקות והצליח להקים בנק השקעות חדש, הפעם בשותפות עם חברה אמריקאית מטקסס שבה היה לו נתח משמעותי בבעלות. כדי לנהל את הבנק עקר לדאלאס, שם הספיק בתקופה קצרה גם להשקיע באופן פרטי בתנופת הנדל"ן שאחזה את העיר ולרכוש קומפלקס בן 75 דירות.

בינתיים התבסס באוגנדה שלטונו של יוברי מוסווני, שתפס את השלטון ב-86' בהפיכה עקובה מדם כשעמד בראש המחתרת לשחרור אוגנדה. מוסווני השכיל להבין את חשיבות המימון הבינלאומי וחיפש משקיעים בינלאומיים שייכנסו לשותפות עם חברות ממשלתיות. בצלאל זיהה את הפוטנציאל, מיקד את עסקיו באוגנדה והחל לבנות קשרים עם אנשי השלטון החדש. אחרי כמה שנים שבהן נסע אינספור פעמים בין דאלאס לקמפלה, הבין בצלאל שלא יוכל להצליח באמת בלי שיחזור להתגורר באפריקה. ב-93' קבעה הממשלה האוגנדית רשימה של 107 גופים ממשלתיים שנועדו להפרטה ויעד של שלוש שנים לסיום התהליך. במצב כזה תחזוקת קשרים עם צמרת השלטון הפכה למשימה העיקרית.

שותפות גורל באוגנדה

את פריצת הדרך המשמעותית באוגנדה עשה בצלאל כשפיתח קשרים בלשכת הנשיא - הוא הקים שותפות עם מייג'ור ג'נרל כאלב אקנדוונהו סלים סאלה, לא פחות מאשר אחיו של הנשיא שגם היה לוחם שזכה למעמד עממי אגדי כמי שבמשך שנים לחם במחתרת לצד אחיו. ב-94' הקימו השניים קבוצת חברות בשם Efforte שעד מהרה נהפכה לאימפריה של נדל"ן, הגרלות, זיכיונות לכריית מחצבים, קייטרינג, שדה תעופה, טבק, פרחים ואפילו מפעל גומי למזרונים.

ואולם שאיפתו הגדולה של בצלאל היתה הבנק למסחר, שהיה הבנק הגדול באוגנדה. תוכניות הממשלה להפרטת הבנק, שחלש על כ-70% מתחום הבנקאות במדינה הענקית, משכו גם כמה מתאגידי הבנקאות הגדולים בעולם - אך בצלאל לא התכוון לוותר. ממצאי ועדת חקירה שהוקמה בסוף שנות ה-90 כדי לבדוק את תהליכי ההפרטה וכתבי אישום שעליהם דיווחה העיתונות באפריקה, מלמדים כי על אף שמרתון של בצלאל ניגשה למכרז על רכישת הבנק והפסידה, רכשה Efforte - שגם בה הוא היה שותף - את השליטה בבנק. העסקה נערכה בחשאי ובניגוד לתנאי המכרז.

לפי עדויות של בכירי הבנק המרכזי של אוגנדה, היו שותפים לעסקה נשיא המדינה, אחיו ובנו, אך שמו של בצלאל לא הוזכר ברשימת החשודים. כפי שקורה בדרך כלל כשמדובר ביבשת השחורה, לא ננקטו לבסוף צעדים נגד הנשיא הנערץ או בני משפחתו, אך העסקה למכירת הבנק בוטלה בעקבות חשיפת הפרשה. חקירות לגבי תהליכי ההפרטה של חברות אחרות שבהן היתה מעורבת החברה המשותפת לבצלאל ולאחיו השובב של הנשיא העלו שיטה דומה: מידע פנים מגיע באופן מקרי ומבטיח זכייה. איש לא שואל שאלות מיותרות.

השותפות התפרקה ב-97' כתוצאה מזהירות מופלגת או אולי מפני שבצלאל הבין כי אחיו של הנשיא "חסר גבולות בחמדנות ובנדיבות למקורבים", כפי שהגדיר זאת אחד ממקורביו. עם זאת, עד היום מגדיר בצלאל את סאלה "אדם נהדר" ונמצא עמו בקשרי חברות.

בצלאל, שהיה כעת גדול מספיק כדי לנהל את עסקיו ללא שותפות עם השלטון, הגשים את חלומו ורכש בנק אחר, Nile Bank, שקרס עקב ניהול כושל. בפחות משלוש שנים הוא הצליח לשקם את הבנק ולחלק אותו לכמה חטיבות, שכל אחת מהן פנתה לפלח שוק אחר באוכלוסייה - החל מרועי הפרות באזורים הנידחים וכלה במתעשרים החדשים שחיפשו בנקאות פרטית בסגנון אירופי. על אף שמרבית האוכלוסייה לא נחשפה למחשוב הכניס בצלאל לבנק מערכות מחשב חדישות והצליח להפוך את הבנק לאחד המובילים באוגנדה ולפתוח סניפים ונציגויות ברחבי המדינה ובמדינות שכנות כמו קניה.

הקשרים עם סאלה ועסקות של מתכות יקרות, שביצעו חברות שבבעלותו עם סוחרים הודים שיש להם קשרים ברואנדה ובקונגו, קירבו את בצלאל גם לצמרת השלטון באותן מדינות. הממשל החדש של פול קגאמה ברואנדה, שקיבל סיוע כלכלי מהמערב, סיפק לבצלאל הזדמנות עסקית מצוינת. הוא השתמש בבסיס עסקי שהקים בדרום אפריקה וסיפק לרואנדה סחורות נחוצות, ממזון ועד נשק מתוצרת מקומית.

עד מהרה הצליח בצלאל לבסס את עסקיו במדינות נוספות, כשהוא מנצל את הידע שרכש במדינות שבהן כבר כבש את תחום המימון וההשקעות. השיטה שלו - ניהול משותף עם מקומיים במקום הסתפקות בפיקוח חיצוני בלבד - התגלתה כמשתלמת.

במקביל לשגשוג עסקיו נכנס לעסקים גם אחיו הבכור של בצלאל, ניסו, שהקים את חברת אבוני אנטרפרייזס הפועלת מישראל. ברישומי החברה אין אמנם זכר לחזי בצלאל אבל אנשים שעבדו עם האחים לאורך השנים מדברים על ניהול עסקי משותף ועל צמד אחים שלא זז מילימטר ללא תיאום בכל המדובר בעסקים.

אבוני של ניסו בצלאל פועלת ממשרדיה המפוארים ברחוב שנקר שבאזור התעשייה של הרצליה. לפני שני עשורים היה ניסו הנדסאי אלקטרוניקה שניהל עסק בדרום תל אביב אך כיום אין זכר לעובדה זו ברקורד העסקי של החברה. מעבר לקיר שוכנים משרדיו של חזי, המוגדרים באופן רשמי קונסוליית הכבוד של אוגנדה בישראל - תואר שהוענק לו בחסות קשריו עם האוגנדים כבר לפני כמה שנים. משרדי הקונסוליה אינם מאוישים מרבית ימות השנה, ומקורבים מספרים כי חזי כמעט אינו מתעניין בנעשה שם. מזכירותיו של ניסו עונות לטלפונים המעטים המגיעים לקונסוליה ולרוב מתבקשות לסייע לפונים בענייני תיירות באוגנדה. כשהן מתבקשות לקבל הודעות בעבור קונסול הכבוד חזי, הן מסרבות בנימוס בטענה שאינו נוהג לאסוף הודעות ממשרדי הקונסוליה ואינו מעדכן אותן על לוח הזמנים שלו בעת ביקוריו בישראל.

נפח עסקיו של בצלאל מחייב אותו לדלג בין מדינות רבות. יש לו שתי דירות בלונדון למגורים ואירוח, וגם משרדים במגדל מארבל ארץ' שבלב העיר. ברשותו גם דירה בפאריס ודירות ברובעים הדיפלומטיים של בירות אפריקאיות חשובות, המאוישות דרך קבע בצוות משרתים ומאבטחים. באוגנדה מגינה על ביתו, שבשכונה היוקרתית בוגולובי שבקמפלה הבירה, חברת אבטחה בבעלותו. עם זאת, הוא לא מוותר על הקשר לישראל: יש לו בית ברמת אביב ג' ובנו משרת בצה"ל.

קשרים שווים כסף

לפני כשנה התאפשרה הצצה נדירה למתרחש במרתון ובאבוני של האחים בצלאל. החשאיות העסקית של האחים הוסרה לרגע כשהחליטו להגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. בתביעה ביקשו שתי החברות להורות לעובד לשעבר שלא להתחרות עמן ולפצות אותן בכ-300 אלף דולר על נזקים שגרם להן, לטענתן. הדיון בתביעה עדיין לא הסתיים.

מהתביעה עלה כי שתי החברות נהפכו בשנים האחרונות לשער הכניסה למזרח אפריקה בעבור חברות ישראליות שמעוניינות לפעול באזור. שתי החברות פעילות, ביחד ולחוד, במדינות רבות ביבשת השחורה. הרשימה שצורפה לתביעה נשמעת כמעט דמיונית: בין היתר נמנו שם בורקינה פאסו, רואנדה, קניה, אתיופיה, אוגנדה, בורונדי, ניגריה, מאוריטניה, סנגל, מאלי, גאנה, מרוקו, אלג'יריה, תוניסיה, חוף השנהב, קונגו, קמרון ודרום אפריקה. בתביעה צוינו אזורי פעילות נוספים בעולם: מזרח אירופה, דרום אמריקה, סין, ארה"ב ומדינות שונות באירופה. בתביעה תוארו תחומי הפעילות המגוונים של שתי החברות בין היתר כ"איתור שווקים, ייצוג חברות מול אנשי הממשל, ייצוג מול מנהלי חברות וקובעי המדיניות באותן מדינות, סיוע ביצירת הקשר החוזי, ליווי המו"מ ומתן עזרה בפתרונות פיננסיים".

עו"ד דרור גל שייצג את החברות בחר לתאר את הקשרים כ"פרי עבודה של שנים רבות והשקעת ממון ומשאבים". כשבוחנים את אופי השלטון במרבית המדינות שהוזכרו ברשימה ואת מיקומן בדירוג מדד השחיתות העולמי, לא קשה לנחש מה עומד מאחורי המלים "קשרים עם הממשל". הקשרים, נטען, "סייעו למרתון ולאבוני לסייע ביישוב משברים, תוך הידוק הקשרים בין גופי השלטון במדינות".

בין החברות הישראליות שעשו עם בצלאל עסקים באפריקה ניתן למצוא כמה מהמובילות בתחום הטלקומוניקציה, כמו קומברס, אלווריון, סלנטס וחברות בינלאומיות הפועלות בתחום. החברה הבריטית אטליס, שמניותיה נסחרות בבורסה בלונדון, הודיעה באחרונה כי חתמה על הסכם אסטרטגי עם אבוני, שתייצג אותה באפריקה. אבוני תשווק לחברות מקומיות העוסקות בתקשורת סלולרית את מוצרי התוכנה בתחום ה-VOIP שמפתחת החברה הבריטית.

בכל המדינות שבהן הוא פועל הקפיד בצלאל לפזר את השקעותיו בתחומים רבים: טכנולוגיה, אנרגיה, תשתיות, מחצבים וחקלאות. לדברי אחד מאנשיו הוא אינו מרבה לעבוד עם מומחים ישראלים ומעסיק אותם רק אם יש להם יתרון על פני מומחים בינלאומיים. אלא שהתחומים שבהם יש לישראלים יתרון מסתכמים משום מה בחקלאות ועסקי ביטחון.

על אף שבשיחות פרטיות טען בצלאל שהוא מתרגז ונעלב בכל פעם שמכנים אותו "סוחר הנשק הישראלי הגדול ביותר באפריקה", הוא לא הכחיש מעולם שהיה מעורב בעסקות ביטחוניות באוגנדה, רואנדה, אתיופיה ומדינות נוספות. בצלאל, שכדברי התביעה יודע לנתח שוק ולאבחן את צרכיו, איבחן באפריקה צורך בהשבחת מטוסים, טנקים, מערכות התראה ואפילו אימון יחידות אבטחה נשיאותיות מיוחדות - וכמו ציוני טוב הביא את המידע לתעשיות הביטחוניות בישראל. פעם אחר פעם הוא אירח באותן מדינות סוכני מכירות של התעשיות הביטחוניות מישראל. הסוכנים חזרו הביתה עם חוזים חתומים של עסקות ענק - בזכותן נהנו, כמובן, החברות של בצלאל מעמלה שמנה.

לדברי מקורבים, בצלאל מעורב בעסקות נשק ומקפיד על כך שיתבצעו אך ורק עם מדינות ולא עם פלגים מורדים. לדבריהם, הוא אינו מתבייש בפעילות ואפילו גאה בכך שהוא מצליח להזרים כסף זר לישראל.

על אף שבצלאל טוען כי אינו עוסק באופן ישיר בעסקות הנשק, אנשי צבא הם המועדפים עליו כיועצים ומנהלי פרויקטים. הוא חבר לאלוף במיל' עמוס ירון במה שמכנים אנשיו של בצלאל פרויקט בתחום המים; גייס באחרונה קצין בכיר לשעבר במערך הארטילריה בצה"ל לפרויקט עלום ברואנדה; ומעסיק קצין בכיר לשעבר בשייטת כ"מתאם לוגיסטי" באותה מדינה.

מזנדברג ועד אולמרט

תואר קונסול הכבוד, שבו זכה בצלאל בזכות קשריו באוגנדה, ותארים אחרים שצבר עם השנים משמשים אותו בעיקר כתירוץ לנוכחות בקרבתם של בכירים בשלטון בישראל ובמדינות שבהן הוא פועל. אם אפשר, זה קורה כששר ישראלי מבקר באותה מדינה. כך למשל זכה בצלאל בינואר 2004 להזמנה רשמית לקבלת הפנים שערך שר החוץ האתיופי לעמיתו הישראלי סילבן שלום בהילטון אדיס אבבה. בנאומו בפני מאות המוזמנים לאירוע, הזכיר אותו השר האתיופי וחלק לו שבחים על נכונותו להשקיע במדינה.

ביולי באותה שנה התקיים ביפאן דיון על היחסים בין ישראל לרשות הפלשתינית, בהשתתפות בכירים משני הצדדים. לאירוע, שנערך בחסות שר החוץ היפאני, הגיע בצלאל עם השר לשעבר דן מרידור, מנכ"ל הסוכנות גיורא רום ויועצו המדיני לשעבר של ראש הממשלה פיני מידן-שני. היפאנים הבליטו את היותו קונסול הכבוד של אוגנדה בישראל אך לא טרחו לציין בהזמנה מדוע הוזמן ומה הקשר שלו לנושא הכינוס.

ב-2002 נעזר בצלאל בקשריו הישראליים גם בחוף השנהב, שם הוא מנסה בשנים האחרונות לעשות עסקים בעיקר בתחום תקשורת הסלולר באמצעות לווין, אך גם בתחומים ביטחוניים. הפעם סייע לו מודי זנדברג, שר התשתיות לשעבר ובאותה תקופה חבר כנסת מטעם שינוי, שביקר בחוף השנהב כראש שדולת הכנסת ליחסי ישראל-אפריקה. בצלאל, שעדיין לא נהנה בחוף השנהב מקשרים עבותים שכמותם פיתח במדינות אחרות, היה כנראה זקוק ללחיצת יד חמה מזנדברג לעיני המקומיים - וזה בדיוק מה שקרה כשהופיע לפתע בקבלת הפנים הרשמית לחבר הכנסת, שבה נכחו כל ראשי השלטון. מאוחר יותר טען בצלאל בשיחה פרטית שהגיע למקום בהזמנת מי שכיהן באותה תקופה כשגריר חוף השנהב בישראל.

זנדברג לא נבחר בבחירות האחרונות והוא מנסה כעת להשתלב בכמה פרויקטים עסקיים בתחומי המדע והטכנולוגיה. ואולם מיד עם תום הבחירות הציעו לו האחים בצלאל להשתלב בעסקיהם. לדבריו, הוא לא שקל אפילו לרגע כניסה לעולם העסקים האפריקאי, אך למרות זאת הוא רואה בבצלאל אדם בעל קשרים באפריקה שיכולים להיות נכס למדינת ישראל.

"הוא אדם בעל יכולת ניתוח מדהימה וכושר להתחבר לאנשים", אומר זנדברג. "חברה'מן הרחוק מהדימוי המקובל של ישראלים הפועלים באפריקה. לא סביר שהוא היה צריך אותי לקידום עסקיו בחוף השנהב. לדעתי זה היה בכלל ניסיון של השגריר להרשים את הממונים עליו".

הקשרים של בצלאל עם זנדברג הועילו במקרה אחר דווקא לצד שלישי. כשכיהן זנדברג כשר התשתיות התפנה תפקיד יו"ר חברת החשמל. זנדברג, שביקש למנות אדם מנותק מהפוליטיקה, פנה לכל מי שהכיר בעולם העסקים - עד שבצלאל הציע לו להיפגש עם אדם שנראה לו ראוי: שלמה רוטמן. זנדברג טוען כי מימיו לא שמע על רוטמן, שניהל באותה עת חברה פרטית לייעוץ בהשקעות אחרי שפרש מתפקיד סמנכ"ל בכיר בבנק הבינלאומי. את רוטמן הכיר בצלאל משנים ארוכות בעולם הבנקאות וזה הספיק לזנדברג כדי לקבל את ההמלצה ולמנות את המועמד האנונימי לתפקיד תוך שהוא גובר על מועמדים מבטיחים אחרים. גם רוטמן סירב השבוע לדבר על בצלאל.

הקשרים של בצלאל בצמרת קיבלו אמנם פרסום לאחר שבחר באהוד ברק כשותף לעסקת הרכישה של סאטקום, אך בצלאל לא הסתפק בקשרים עם ראש ממשלה בגמלאות. כדי להשפיע ולקדם הוא יודע שצריך גם קשרים בשלטון הנוכחי.

כך קרה שבאוקטובר האחרון, ממש בימים שבהם עסק מאחורי הקלעים בהקמת קדימה ובתכנון פרישתו של ראש הממשלה אריאל שרון מהליכוד, מצא יועצו של שרון, איל ארד, זמן לטוס ללונדון ולפגוש את בצלאל. השניים לא הכירו עד אז ומי שקישר ביניהם היה יוני קורן, יועצו לשעבר של אהוד ברק במשרד החוץ שנהפך ליועץ אסטרטגי והקים ביחד עם ארד וליאור חורב חברה משותפת לייעוץ לראשי מדינות.

גם קורן הגיע ללונדון והשלושה נפגשו לארוחת ערב במסעדה מפוארת. הרקע להיכרות בין קורן לבצלאל הוא עסקה שנערכה לפני כשלוש שנים, שבה חיבר קורן חברה בתחום הטלקומוניקציה לפרויקט שבו היה שותף בצלאל באחת ממדינות אפריקה. לדברי מקורבים לקורן, הוא היה גם זה שהכיר בין ברק לבצלאל. הפעם הציע קורן לארד להכיר אדם שהגדיר כ"מעניין". עבור ארד זה היה כנראה מספיק. גם עבור בצלאל שידע על קרבתו של ארד לראש הממשלה.

השניים ניסו לעניין את בצלאל בעסקת ענק לשיווק מוצר משלים בתחום המזון לתינוקות בכמה ממדינות אפריקה שבהן בצלאל פעיל במיוחד. ואולם עד מהרה ירדה העסקה מהפרק והשלושה עברו לשיחה על הפוליטיקה בישראל. הם ניבאו תוצאות ועסקו בממשיכי דרכו של שרון - ומאז נהפכו בצלאל וארד לידידים אך לא לשותפים, כפי שקיוו קורן וארד.

השם אהוד אולמרט, שהוזכר בשיחה בלונדון, לא היה זר לבצלאל. חודשים ספורים לפני כן השתתף בצלאל במשלחת מצומצמת של שלושה אנשי עסקים שהתלוו לנסיעה חשאית לרוסיה שערך אולמרט, אז שר התמ"ת. אחד מהשלושה היה איש העסקים בני שטיינמץ. אולמרט והשלושה נפגשו עם כמה מראשי חברת הגז הרוסית גזפרום ועם בכירים אחרים בתחום האנרגיה. לא היתה זו הפעם הראשונה שבה בצלאל נסע עם אולמרט ברחבי העולם. על אף שבאופן רשמי אין לו כל עסקים בישראל, הוא צורף באוקטובר 2004 למשלחת אנשי עסקים לדרום אפריקה. את המשלחת אירגן מכון היצוא ובראשה עמד השר אולמרט. חודש מאוחר יותר הצטרף בצלאל למשלחת דומה להודו.

הפרויקט שבו מתרכז בצלאל באחרונה הוא הקמת בנק נוסף ברואנדה. בשבועות הקרובים יחנוך סניף גדול בהודו. לצורך כך הוא נע בין לונדון, פאריס, קמפאלה וקיגאלי בתדירות גבוהה, כשהוא מארח בבירות אירופה משלחות של בכירי ממשל מכמה מדינות ועורך להם מסעות היכרות עם מנעמי המערב. בימים הקרובים הוא אמור לסגור קצוות בעסקה שבה ישקיע הבנק העולמי סכומים גדולים באחת המדינות שבהן פועל הבנק של בצלאל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#