כשאצא לפנסיה אכתוב ספר - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כשאצא לפנסיה אכתוב ספר

מתח, עיון, היסטוריה, ביוגרפיה, אוטוביוגרפיה, סיפורים קצרים או סיפורים ארוכים - אם נוציא מהמשוואה את בני הנוער, אפשר להגיד בהחלט שההגדרה "עם הספר" עדיין הולמת אותנו. הוצאות הספרים מוציאות לאור בכל שנה יותר ויותר כותרים ומספר חנויות הספרים רק הולך וגדל. אני אעז לנחש כי "פר קפיטה", ישראל מתברגת בקלות ברשימת המדינות המובילות במספר הסופרים הגבוה שלה. הנה, רגע של גאווה לאומית אמיתית.

כראוי לעם הספר, רבים מאתנו חולמים להיות חתומים על אחד. כמה פעמים, למשל, אמרתם לעצמכם: "כשאצא לפנסיה, אכתוב ספר", או לחילופין, שמעתם אחרים אומרים את המשפט הזה? התחום המסחרי נחפז כמובן להתגייס למשימה ולסייע לכם, וסדנאות הכתיבה, למשל, פורחות לפחות כמו מספר הספרים החדשים שמתפרסמים בדיוק בתקופת החגים.

אז מה יש בו בחלום הזה?

סיפוק? ללא ספק.

כסף? תשכחו מזה.

כבוד? ברור, לפחות אצל אמא.

ותהילה? אולי לחמש דקות, אלא אם אתה אחד מעשרת הגדולים.

אחד הסלוגנים החביבים עליי מכל הזמנים הוא של חברת אופנועי הארלי דיווידסון, שלפיו "לא חשוב לאן אתה נוסע, כל עוד אתה נהנה מהדרך". וזה הסיפור העיקרי. מסתבר שההנאה הגדולה ביותר בכל הכרוך בהוצאת ספר היא הכתיבה עצמה, ורצוי להפנים את הסלוגן הזה כדי למנוע אחר כך כאבים מיותרים. ובמלים פשוטות: תיהנו מהכתיבה. כל מה שקורה אחר כך, כשמסיימים לכתוב ומתחילה הבירוקרטיה, משול במקרים רבים לדיכאון שלאחר לידה, כשבמקרה הטוב מכרתם מהדורה של 1,500 ספרים שאת רובם קנו אמא, אבא, דודים וחברים.

יש לי חברים שעשו את זה. נעם קצב, למשל, פירסם את הספר "ימים אחרונים של תמימות" במאי 2005. מגיל 22 הוא חלם לכתוב, התחיל וניסה אינספור פעמים, אבל הרגיש שהוא עוד לא בשל. יום אחד, ב-2004, התפטר מעבודתו ובמשך שלושה חודשים כתב ספר ושלח אותו ל-11 הוצאות ספרים. לאחר שקיבל עשר תשובות שליליות, הבין שזה אבוד, קם ונסע לטייל. כמו באגדות, כמה שבועות לאחר שעזב, הגיעה התשובה ה-11 שהיתה חיובית.

"זה היה הרגע הכי מאושר שלי ואחר כך התחילה הנפילה", מספר קצב, שהיה עד אז אדם שקט וביישן ששמר על פרטיותו בקנאות רבה, כבנו של נשיא המדינה, משה קצב. "ההתעסקות עם החוזה, ההתלבטויות הרבות לגבי כל דבר - למשל איך ייראה הספר, והכי גרוע: יחסי הציבור והראיונות".

הספר פורסם כשנה מאז תחילת כתיבתו (שלושה חודשי כתיבה, ארבעה חודשים עד חתימת החוזה ועוד חמישה חודשים של עבודת עריכה). הוא הודפס ב-2,000 עותקים - שמהם 1,170 נמכרו בחצי השנה הראשונה (100 מהם קנה דוד שלו). סך ההכנסות שלו מהחלום הסתכם עד כה ב-8,500 שקל, שהם שמונה שקלים לספר.

מה הטיפים שלך לכל החולמים לכתוב ספר?

"להבין שכתיבה זה כמעט לא עניין של השראה, אלא של משמעת עצמית - לקום כל בוקר ולכתוב, אפילו במכסות, מבלי לוותר ולעמוד ביעדים, כשעוזר מאוד לצאת מהבית ולכתוב במקומות כמו ים ובתי קפה. חשוב מאוד גם לעשות תחקיר רציני על הנושא שאתה כותב עליו, לדעת עליו כמה שיותר כדי להעמיק בכתיבה, וגם לא לכתוב טקסטים נוסח 'יומני היקר'. צריך לצאת מהעולם הפנימי שלך כדי לגעת באנשים אחרים, אבל הכי חשוב זה להבין שהוצאה לאור של ספר היא בונוס, אבל ממש לא העיקר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#