למה להשקיע (גם) בטנק המרכבה? - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

למה להשקיע (גם) בטנק המרכבה?

האם אנו צריכים טנקים "כדי להסתובב בקסבה של שכם? כדי לשמור על קו התפר למלחמה כוללת, אשר כבר מזמן לבשה צורה אחרת?", שואל שמואל גורדון. התשובה היא - כן! המרכבה סימן 4 רלוונטי היום יותר מאתמול. מחר הוא יהיה רלוונטי שבעתיים

תגובות

"לא ייאמן: במאה ה-21, לאחר שפיתחנו שלושה דגמים של טנק מודרני, אנו מפתחים ומייצרים דגם נוסף, לשם מה בדיוק?". כך כותב שמואל גורדון במאמר שפורסם ב-TheMarker תחת הכותרת "למה לזרוק 4 מיליארד שקל על המרכבה". בהמשך קובע מר גורדון שורה של "אמיתות" המחזקות לכאורה את כותרת המאמר. מעניין לבחון את הטיעונים המרכזיים המופיעים בכתבה מול עובדות החיים.

ראשית, הבה נבחן את נושא התקציב. לדברי גורדון, דרושים לנו כ-600 טנקי מרכבה חדישים לצורך הכרעה בקרב היבשתי. לדבריו, פיתוחם, ייצורם ואחזקתם תגיע ל-4 מיליארד דולר. "רק אם נקצה משאבים אלה לגישה אחרת לבניין הכח, יהיה לנו צבא מתאים", קובע המאמר. גם אם נניח שמדינת ישראל מייצרת טנקי מרכבה בקצב שבו ארצות הברית מייצרת טנקי M-1, הרי שייצור 600 טנקים יימשך עשור.

נניח שחישובי הכותב נכונים - 4 מיליארד דולר בעשור משמעותם 400 מיליון דולר או כ-2 מיליארד שקל בשנה, המהווים פחות מ-4% מתקציב הביטחון (כולל הסיוע האמריקאי). ניתן להניח כי אנו מייצרים בקצב נמוך בהרבה מהאמריקאים, ולפיכך ההשקעה במרכבה מהווה אחוז זניח מתקציב הביטחון.

טענתי המרכזית כנגד הכתבה אינה עוסקת בהיבט התקציבי אלא בהיבט המבצעי. האם אנו צריכים טנקים "כדי להסתובב בקסבה של שכם? כדי לשמור על קו התפר למלחמה כוללת, אשר כבר מזמן לבשה צורה אחרת? לחיזוק המורל?" שואל גורדון. ובכן, התשובה לכל השאלות הללו היא בהחלט כן! כל מי שצפה בחדשות יוכל לזהות בקלות, כי לוחמי השריון על גבי הטנקים הם חוד החנית בלחימה בפלשתינאים (וזאת מבלי לפגוע כהוא זה בתרומתם של לוחמי החי"ר, ההנדסה, התותחנים, המודיעין, משמר הגבול וכל היתר).

מעניין יהיה לשמוע את חוות דעתו של מפקד אוגדת עזה (לוחם חי"ר) על תרומת הטנקים בכלל וטנקי המרכבה סימן 4 בפרט, ללוחמת העימות המוגבל. האם הוא מוכן לוותר על נוכחותם? מי הוביל ויוביל את הכוחות בפשיטות המשוריינות למניעת ירי המרגמות וטילי הקסאם? מי מהווה תמיד את כוח החיפוי? מי מהווה את עיקר כוח החילוץ? מי מבצע מארבים ארוכי טווח בלילה ובכל תנאי מזג האויר? ניחשתם נכון ¿ טנקי המרכבה. הטנקים נמצאים שם מסיבה בנאלית מאוד - אין פתרון טוב יותר! גם בעוד 10 שנים לא יהיה פתרון טוב יותר.

לצערנו, גם טייסת שלמה של מטוסי JSF, מטוס הקרב העתידי המפותח בארה"ב (וניתן להניח שבהשקעת משאבים צנועה יגיע גם לחיל האוויר שלנו) או "אמצעי הלחימה שהמוח הישראלי והאמריקאי פיתחו" כדברי מר גורדון, לא תוביל לעולם כוח לתוך עיר או כפר, לא תשתלט על שטחים ובוודאי לא תחזיק בהם לאורך זמן. הטנק כן.

האם המלחמה הכוללת לבשה צורה אחרת? ייתכן שכן. על פי תרחישי הצבא האמריקאי המודרני, המוביל את תוכנית צבא היבשה העתידי (Future Force) הגדולה והשאפתנית, שרובה מתבססת על תפיסת לחימה חדשנית (Network Centric Warfare ) והמצויידת בכלים קלים ומשוכללים (Future Combat Systems), מלחמות שחיקה בהן ישתתפו אלפי טנקים אינן תרחיש שכיח.

מבלי להתייחס לשוני המהותי בתרחישי הייחוס ביננו לבין האמריקאים ולדרישה המבצעית העיקרית שלאורה מפותחות מערכות נשק אלה (יכולת הטסה ופריסה מהירה) ייתכן וכדאי לבדוק, כיצד אירע שהלקח המרכזי מהלחימה הנוכחית בעיראק הוא השקעה מיידית (תקציב 2005-6) של 685 מיליון דולר בשיפור טנקי המערכה האמריקאים (M1A2- SEP).

ואולי כדאי לבדוק גם היכן בעיראק מוצבת החטיבה היבשתית המודרנית ביותר (Stryker Brigade Combat Team), המצויידת בכלי הלחימה היבשתיים המשוכללים ביותר הנמצאים כיום בצבא האמריקאי (ה-Stryker). ובכן, החטיבה המשוכללת מוצבת, למרבה המבוכה, בצפון עיראק. מדוע? כי היא אינה מוגנת מספיק. ומי בכל זאת מבצע את מרבית המשימות בבגדד ובסביבתה? - מי שמוגן מספיק ¿ הטנקים האמריקאים ולצדם הנגמ"שים ה"ישנים" הכבדים (Bradley). כן, גם האמריקאים אינם מוצאים תחליף לטנקים וכמוהם כל הצבאות המודרניים בעולם.

האם צה"ל זקוק לנגמ"שים מודרנים דוגמת ה-Stryker? - זקוק מאוד! האם צה"ל זקוק לנשק מודרני משוכלל ולצבא יבשה דיגיטלי? ¿ זקוק מאוד!

זרוע היבשה זקוקה לאמצעי לחימה אלה ולעוד רבים אחרים. היא זקוקה להם לצד טנקי מרכבה סימן 4. סדרי עדיפויות? - אכן כן, אך אולי כדאי לחפש את הכסף גם לא ממש מתחת לפנס.

מדינת ישראל מייצרת טנקים מסיבה אחת ויחידה - אף מדינה בעולם לא היתה מוכנה למכור לנו בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים טנקים מודרניים. אבי הטנק, האלוף ישראל טל (טליק), הוביל בתחילת הדרך מהלך פיתוח משותף עם מדינות נוספות. המהלך לא צלח. מחוסר ברירה ותוך גיבוש חזון מבצעי וטכנולוגי מבריקים, הוקמה כאן, במאמצים עילאיים, תעשייה שעליה ניתן לומר ללא מרכאות - לתפארת מדינת ישראל.

כ-200 חברות ואלפי עובדים מועסקים ישירות בייצור הטנק ומערכותיו. מערכות בקרת האש, בקרת הצריח, המידע, הזחלים והמרכובים הם מהמובילים מסוגם בעולם. מערכות רבות מיוצאות לחו"ל ורבות מיושמות בפרויקטים מתקדמים אחרים. פיתוח וייצור טנק המרכבה לדורותיו היווה מנוף לפיתוח שורה שלמה של טכנולוגיות מתקדמות אשר בלעדיו פשוט לא היינו מגיעים אליהן.

מאז מלחמת העולם השנייה, בתקופות שבין המלחמות, הותקף הטנק מכל כיוון אפשרי: הוא כבד מדי, מסורבל, תמיד יימצא חימוש שיחדור אותו. הוא יקר, אינו אמין ומהווה מטרה גדולה ונוחה, ובכלל מי צריך טנקים - זמנם עבר.

באופן מפתיע, בכל פעם כשפורץ עימות מזויין, חיילים נמצאים בסכנה ודרושה הכרעה. הפתרון מובן מאליו לכולם - הטנק. כך היה במלחמת ששת הימים, כך היה במלחמת יום הכיפורים. כך היה במלחמת שלום הגליל, בעימות המוגבל הראשון בשטחים, במלחמת המפרץ הראשונה, בסכסוכי שנות ה-90 באירופה ובמלחמה הנוכחית בעיראק (שלפניה כבר הוכרז רשמית וסופית על תום עידן הטנק).

האם יש מקום לדיון מעמיק על תפקיד טנק המרכבה סימן 4 בשדה הקרב העתידי? כמובן שכן.

האם יש מקום לדיון מעמיק על מספרם הכולל של הטנקים בצה"ל? לא כל שכן.

צריך גם (כדבר שבשגרה) להגדיר את חזון צבא היבשה העתידי, משימותיו, הרכבו ותקציבו.

טנק המרכבה סימן 4 רלוונטי היום יותר מאתמול. הוא יהיה רלוונטי שבעתיים מחר והלוואי שלא נזדקק לו ולכלי לחימה שכמותו מחרתיים.

דידי בן-יואש הוא אל"מ (במיל), שירת כראש מחלקת תורה בחיל השריון, מפקד בית הספר לשיריון וראש מחלקת מערכות חימוש ורק"ם במפא"ת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#