"בגלל 400 אלף דולר פיצוי לא הייתי קורא למתנחלים המתעשרים החדשים" - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"בגלל 400 אלף דולר פיצוי לא הייתי קורא למתנחלים המתעשרים החדשים"

"מופעלים עלינו לחצים איומים להגדיל את הפיצוי. אנחנו מטפלים ב-1,700 משפחות עם תביעות מורכבות. אם הצלחנו לחרוג רק ב-10%-5% ממה שנקבע מלכתחילה ומבלי ששינינו אף סעיף בחוק פינוי-פיצוי - זה הישג יוצא דופן"

מנכ"ל משרד ראש הממשלה אילן כהן הוא האיש החזק במשק לצורכי ההתנתקות. כהן הוא יו"ר פורום המנכ"לים של משרדי הממשלה המטפל בנושא ההתנתקות, מה שאומר שכל ההחלטות החשובות של ההתנתקות עוברות תחת ידו. כל ההחלטות - אבל גם כל הביקורת, ובעיקר הביקורת לגבי פריצת תקציב ההתנתקות. באפריל החליטה הממשלה לדאוג בעצמה לפינוי המתיישבים במקום שהם ידאגו לעצמם. התוצאה היתה ערי הקראווילות שצצו בדרום הארץ, והתנפחות תקציב ההתנתקות בסכום של כ-800-700 מיליון שקלים לפי חלק מהמעורבים, 600-500 מיליון שקלים לפי אילן כהן.

כהן מאשר שהיתה תוספת עלות משמעותית לתקציב ההתנתקות בחודשים האחרונים. הוא גם מאשר שמדובר בתוספת שלא תוקצבה מראש. ליתר דיוק, תוספת שלא תוקצבה כלל, מאחר שהיא נעשתה במסגרת סעיף בחוק הפינוי-פיצוי, סעיף 85, שלא היתה לו מגבלה תקציבית. היעדר מגבלה תקציבית היא חירות חריגה בחוק כלכלי, וכפי שמתברר - חירות שעלתה ביוקר לתקציב המדינה. ואף על פי כן, כהן טוען כי כל החלטות היו מוצדקות וראויות.

"למדנו את הלקח מסיני", מסביר כהן בראיון ל-TheMarker. "בסיני עשו מו"מ פרטני עם כל מתיישב, וכל משרד ממשלתי דן איתם בנפרד. רק אחרי שלוש שנים - חודש לפני הפינוי - נחקק החוק המתאים. בינתיים המשאים ומתנים כבר הסתיימו, והתוצאה היתה לא שוויונית. כל מתיישב השיג פיצוי אחר.

"פה חוקקנו חוק שיש בו גישה שוויונית: מפצים כל אחד לפי קריטריונים של תעסוקה, ותק בגוש קטיף ובית. זה היה הבסיס, ומעבר לזה החוק קבע שיש מטרה ומוטביציה לסייע למשפחות לעבור כקהילות שלמות. זה היה גם הלקח מסיני. התברר שמי שעבר במסגרת הקהילה שלו, טראומת הפינוי שלו היתה קלה בהרבה. ולכן נקבע סעיף 85, סעיף ללא הגבלה תקציבית".

לצד הקביעה כי הפיצוי יהיה שוויוני ואחיד לכל, מאפשר החוק לכל קבוצה של 20 משפחות המתאגדות יחד לנהל מו"מ נפרד כדי לתפור לה את החליפה המתאימה. כאשר מדובר במעבר של ישובים שלמים כחטיבה אחת, החליפות עשויות להיות מסובכות. כך המעבר המשותף של הישוב גני טל חייב הוספת מוסדות ציבור בישוב הקולט, יד בנימין. כך הקיבוץ יד חנה גדל והפך מקיבוץ למושב, ועוד. כל מקרה לגופו, אומר כהן, ולכן כל מקרה חייב מו"מ פרטני ותקציב יעודי שלא ניתן היה להעריכו מראש.

ההסבר של כהן אינו מקובל על כולם. יש מי שטוענים כי השימוש בסעיף 85 היה מופרז ולא מוצדק, וכי הוא נבע רק מבהלה של הממשלה. באפריל גילתה הממשלה כי הכוונות הטובות שלה בחוק פינוי-פיצוי - היא תיתן למתיישבים כסף, והם ימצאו לעצמם בתים חלופיים לבד - אינן מתממשות, שאו-טו-טו מגיע מועד ההתנתקות ולאלפי משפחות בגוש עוד אין איפה ללון. התמונות של משפחות "בלי מקום להניח את הראש" היו עלולות ליצור נזק תדמיתי גדול לפרויקט ההתנתקות.

אומרים שנבהלתם, ולכן החלטתם ברגע האחרון, באפריל, להתחיל לבנות שכונות קראווילות חדשות, מבלי להסתכל בכלל על כמה זה עולה.

"אין כאן שום בהלה. אם היינו נבהלים היינו מזמינים 1700 קראווילות, ולא את ה-750 שקנינו בפועל. זה היה הרי הכי קל לשים מיליארד שקל ולקנות קראווילות שיספיקו לכולם. לא עשינו את זה. בנינו קראווילות רק במקום שבו היתה לנו אינדיקציה ברורה שהן הולכות להתאייש, כי כבר היו לנו מגעים עם הישובים שרצו לעבור אליהן. ועובדה - כל הקראווילות מאוישות".

אבל פתאום ביומיים האחרונים נזכרתם להזמין עוד 150 קראווילות.

"הקראווילות של היומיים האחרונים זה מתוך מחשבה להוריד ישובים לנגב. מבחינתנו זה חלק מיישוב שגרתי של הנגב, ואם יהיו קהילות שירצו לרדת לנגב - נוכל לעזור להן. הרי יישוב הנגב הוא חלק מהמטרות של ההתנתקות.

"חייבים להבין: החוק עובד מאד מסודר, עם מכרזים וועדות שבודקות אם הבקשות של הישובים לעבור יחד הן מידתית. היועץ המשפטי לממשלה אישר שהבקשות אינן סותרות את מה שנקבע בחוק. אלי סיני, למשל, דרשו לעבור יחד לפלמחים, ואמרנו להם לא. זה כבר לא מידתי."

אז במקום זה אישרתם להם קראווילות שעולות 500 אלף שקל - כמו בית חדש. לא חבל?

"400 אלף, כולל 130 אלף עלות פיתוח".

זה עדיין המון.

"יכול להיות ששילמנו פרמיה מסוימת בגלל לחץ הזמן. עשו פה את הדברים מהר, ולפעמים משלמים על המהירות. אבל זה היה כדאי. תראו מה השגנו: כל צפון השומרון ריק, וגם ישובים שלמים בגוש התפנו מרצונם. זה הקל על הצבא במידה משמעותית. תראו גם את מפת ההתישבות. גני טל, למשל, יגיעו להתישבות הקבע שלהם בחפץ חיים. זה ישוב ששקוע ב-70 מיליון שקל חובות והיה בדרך לפשוט רגל. עכשיו מגיעה אליו אוכלוסיה חזקה ומחייה אותו. במבקיעים נשארו שישה ילדים בלבד. עכשיו, עם המעבר של פאת שדה, יגיעו לשם עשרות ילדים. זה מציל את הישוב. ככה אנחנו מצליחים ליישב מחדש את הנגב".

המטרות החשובות הללו עלו לתקציב המדינה עוד 800-700 מיליון שקל.

"לא צריך להגזים. אני מעריך שזה יהיה 600-500 מיליון, אולי קצת יותר.

קצת יותר?

"יכול להיות שנצטרך לסגור עוד כמה נקודות לגבי ישובים שהתחילו לדבר איתנו עכשיו ורוצים לרדת לנגב. ויש עדיין גרעין קשה של כמה מאות משפחות שלא הסכימו לדבר איתנו".

אחת הביקורות הנוקבות לגבי התנהלות ההתנתקות סביב סעיף 85, היא המסר השלילי שההתנהלות הזאת העבירה: בעוד שהחוק המקורי הטיל את אחריות הפינוי על כתפי המתנחלים - נתנו להם את הסיוע הכספי המתאים והם היו צריכים להסתדר לבד - ההתנהלות החדשה הסירה מהם כל אחריות והעבירה אותה לממשלה.

ולא זו בלבד, אלא שבנוסף לכך הם קיבלו פרס. ישובים שאיחרו להיכנס למו"מ על הפינוי לא רק שלא ניזוקו, אלא אף הרוויחו: המדינה מייצרת עתה במיוחד בשבילם עוד 150 קראווילות, שכרה עבורם עוד 1000 חדרי מלון, ורכשה עוד 2500 מכולות כדי שאחרים יארזו עבורם את החפצים שלהם, יובילו אותם ויאחסנו אותם. הנסיונות לקנוס את מי שמאחרים לדאוג לפינוי שלהם - למשל, הקביעה כי כל הקודם זוכה בקראווילה, או הטלת השתתפות בתשלום עבור חדרי המלון - בוטלו כולם. איש מהמתיישבים לא נקנס על כך שהטיל את כל עלויות פינויו על המדינה, גם כשהעלויות הגיעו ל-800-500 מיליון שקל.

"מה רציתם שנעשה?" שואל כהן. "יכולנו להגיד להם שאנחנו לא מתייחסים ושאנחנו לא מדברים איתם כי על פי החוק הם צריכים לדאוג לעצמם. אבל האמת היא שהחוק התיר לנו לדאוג לפתרון קבוצתי לכל מי שרצה בכך".

כמה עלה המכרז על הובלת חפצי המתיישבים, שלא טרחו לארוז את הדברים שלהם בעצמם?

"בחוק נכתב שייעשה מאמץ לעזור להם לפנות ציוד אישי - למרות שאיננו חייבים לעזור."

אז כמובן שעזרנו.

"מה עדיף? שהיינו רואים תמונות של פלשתינאים מחזיקים בגדים של ילדים בגלל שהמתנחלים לא הספיקו לארוז? הרי אז היינו נלחצים באמת, ומתחילים לנסות לפתור את הבעיה בלחץ פי מאה".

ועכשיו, כשהזמנו ברגע האחרון עוד 2000 מכולות, לא נלחצנו?

"העלנו את מספר המכולות ל-3500 כי גילינו שאנשים לא ארזו".

בעלות של 100 מיליון שקל לתקציב המדינה.

"לא 100, אני חושב שזה יותר קרוב ל-70 מיליון שקל".

ומה לגבי התוספת של אלף חדרי מלון ברגע האחרון?

"חשבנו שההדחקה תהיה יותר קטנה, אז שכרנו אלף חדרי מלון. אבל כשהתברר שיותר מאלף משפחות עומדות להישאר ללא קורת גג, הוספנו עוד אלף חדרים. היתה פה הערכה מוצדקת של ראש הממשלה שאסור להתיר להם להישאר ללא דיור".

זה לא פרס על חוסר אחריות?

"מי שלא התפנה עד עכשיו ולא נכנס איתנו למו"מ יצטרך להסתפק בדירות שכורות".

חוק פינוי-פיצוי המקורי היה עם תג עלות של 5.5 מיליארד שקלים. הכנסת הוסיפה לחוק עלות של עוד 1.3 מיליארד שקלים. פסיקת בג"ץ הוסיפה לו עוד 350 מיליון שקלים. ולבסוף, הפינוי הקבוצתי תחת סעיף 85 הוסיף לו עוד 800-500 מיליון שקלים. בסך הכל, העלות של התנתקות צפויה להגיע ל-8-7.5 מיליארד שקלים. כהן גאה על המספרים הללו ואומר שהם עדות לניהול המוצלח של פרויקט ההתנתקות.

"בלי גמישות אל תלך למשא ומתן. גם אם סעיף 85 הוסיף לחוק עוד 800 מיליון שקלים, בגלל שהיינו צריכים לנהל מו"מ עם קבוצות גדולות ומורכבות, זה בסך הכל סביר מאד. יש עלינו לחצים איומים להגדיל את הפיצוי. אנחנו מטפלים באופן פרטני ב-1700 משפחות עם תביעות מורכבות. ואם הצלחנו לחרוג רק ב-10%-5% ממה שנקבע מלכתחילה ומבלי ששינינו אף סעיף בחוק פינוי-פיצוי - זה הישג יוצא דופן.

"אי אפשר לקרוא לתוספת כזאת פריצה של התקציב, אלא תוספת הכרחית במסגרת גמישות של מו"מ. בסך הכל עמדנו בשלושת הקריטריונים החשובים: לא שינינו אף סעיף בחוק. כל מה שעשינו היה במסגרת הגמישות שהחוק התיר לנו. והתוצאה הסופית היתה סבירה מאד, ורחוקה מאד מלהיחשב כפריצה תקציבית".

ועדיין שילמתם 800 מיליון שקלים יותר. למה אנחנו צריכים להתפעל מזה כהישג?

"יש לכם מושג באיזה לחצים עמדנו? אתם יודעים כמה פעמים אמרו לנו שהפיצוי לא מספיק וצריך להוסיף עליו? אתם יודעים מה זה לטפל בתביעות אישיות מורכבות של 1700 משפחות, ב-700 שומות פרטניות, ב-9 ועדות מכרזים שעובדות רצוף וב-5 משרדי עורכי דין - כולם נבחרו במכרז, אל תדאגו - שבודקים כל חוזה. עשינו כל מאמץ שהכל יתנהל במינהל תקין, שלא יצא שאנחנו מחלקים כסף סתם. לחצו עלינו, ולא נכנענו. הנה, אמרו שיש ביורוקרטיה במנהלת ההתנתקות. הביורוקרטיה הזו היא בגלל שאנחנו לא מוכנים לאשר כל בקשה. היתה לנו אישה שדרשה קראווילה גדולה יותר בגלל שהיא בהריון עם תאומים, והיא הציגה את צילום האולטרסאונד. התברר שהיא הביאה אולטרסאונד של השכנה שלה. ככה אנחנו עובדים".

בינו לבין עצמו מודה כהן שיש בו כעס כלפי המתנחלים. הוא כועס על שלא ידעו להפריד בין המאבק האידיאולוגי לבין הכורח לפקוח את העיניים ולהתחיל לטפל בפרטים של היום שאחרי. "זה מכעיס אותי נורא" הוא אומר. יחד עם זה, הוא מזהיר מפני סיווג המתנחלים לאחת משתי הקיצונויות: כאומללים שהמדינה עזבה אותם בחוסר כל, או כמתעשרים החדשים - כינויי הגנאי שהדביקו לפי 23 שנה למפוני סיני. מפוני גוש קטיף, הוא קובע, הם לא זה ולא זה.

נתנו להם 2.2 מיליון שקלים למשפחה. האם זה לא הופך אותם למתעשרים חדשים כמו מפוני ימית?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#