מעבדות לחירות, מקצבאות לעבודה - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מעבדות לחירות, מקצבאות לעבודה

ערב הפסח פירסם המוסד לביטוח לאומי דו"ח קשה במיוחד, חסר תקדים, שמציב את ישראל כמדינה שפעלה בשנתיים-שלוש האחרונות בכוונה תחילה להעמקת העוני, להעשרת העשירים, ולהגדלת הפערים בחברה. את האסטרטגיה הזו הובילו סילבן שלום ובנימין נתניהו, בתמיכת אריאל שרון והממשלה כולה. תוכנית שטנית למהדרין.

כדי להוכיח זאת בחר הביטוח הלאומי להתחיל את סיפור המשק הישראלי ב-2001. זה תרגיל ידוע. להתחיל להשוות היכן שנוח - ולהתעלם מהשאר. ואמנם נכון שקצבאות הילדים, הקצבאות להבטחת הכנסה ודמי האבטלה קוצצו באופן חד בשלוש השנים האחרונות. נכון גם שהרפורמה הקטינה את תשלומי המס בעיקר לעשירונים העליונים. הרי חמשת העשירונים התחתונים לא משלמים מס הכנסה בין כה וכה. ונכון גם שכתוצאה מצעדים אלה גדל הפער בין העשירים לעניים.

מי שקורא את דו"ח הביטוח הלאומי יכול להבין שעד לפני שלוש שנים - כאשר הקצבאות הלכו והתרחבו והמסים הלכו והוכבדו - מצבנו החברתי היה טוב יותר והפערים בין עשירים לעניים הלכו והצטמצמו.

אז יש לי חדשות ללאה אחדות (שריכזה וערכה את הדו"ח) וליגאל בן שלום מנכ"ל הביטוח הלאומי, והן מוצגות בתמצית בגרף.

במשך שנות דור הגדילה הממשלה את ההוצאות על קצבאות - והעלתה מסים. לפני 20 שנה רק 10,000 משפחות קיבלו הבטחת הכנסה. לפני שנתיים הגיע מספרם ל-155 אלף. כמו כן הגדילה הממשלה במשך השנים את קצבאות הילדים. השיא היה בשנת 2000, כאשר הקיצבה לילד החמישי ואילך הועלתה ל-855 שקל לחודש! בנוסף הקלה הממשלה מאוד על קבלת דמי אבטלה.

הגרף המוצג כאן מראה במפורש איך קצבאות הביטוח הלאומי הלכו ועלו, אך למרות זאת מספר העניים גדל ומדד ג'יני לאי שיוויון הלך והורע - וזאת תחת המדיניות עליה ממליץ בחום הביטוח הלאומי: הגדלת הקצבאות.

איך זה קרה? הממשלה פשוט עודדה חיים ללא עבודה. היא שיפרה כל הזמן (בעידוד הביטוח הלאומי) את ההטבות הניתנות למי שאינו עובד, והכבידה את העול על כל מי שהעז לעבוד. גמלה להבטחת הכנסה בשנת 2002 (עד לשינוי) הסתכמה ב-3,447 שקל לחודש בעוד ששכר המינימום היה 3,335 שקל לחודש. אך זה עוד כלום. מי שחי על קצבת הבטחת הכנסה קיבל גם סיוע בשכר דירה, הנחה בארנונה, הנחה בתחבורה ציבורית, הנחה בגן ילדים, הנחה בתשלומי בריאות ופטור מאגרת טלוויזיה - אך מי שעבד לא קיבל שום הטבה אלא נאלץ לשלם יותר מסים כדי לממן את ההטבות לאחרים - אז מדוע לצאת לעבודה?

כך נהפכנו למדינה בה שיעור היוצאים לעבודה הוא הנמוך ביותר במערב, המסים הם הגבוהים ביותר - והצמיחה אפסית. זו היתה הידרדרות איטית ומסוכנת לפי המירשם של הביטוח הלאומי. את הנסיגה הזו חובה היה לעצור, ועצירה פירושה פחות קצבאות ופחות מסים - כדי לעודד יציאה לעבודה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#