גאווה לא קונים בכסף: התקווה של קהילת הלהט"ב מגיעה מהדור הצעיר - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

גאווה לא קונים בכסף: התקווה של קהילת הלהט"ב מגיעה מהדור הצעיר

למרות ההתקדמות הרבה בשנים האחרונות, קהילת הלהט"ב עדיין סובלת מאפליה כלכלית ואישית ■ התקווה לשינוי ולשוויון אמיתי מגיעה מבני הדור הצעיר, שמקבלים כיום מסרים שוויוניים ופתוחים יותר מאלה שקיבלו בני הדור הקודם, מקבלי ההחלטות בהווה

10תגובות

מצעד הגאווה המתקיים היום, אולי בלי מחשבה יתרה על מה שעושה החום ביוני לאיפור הכבד החביב על מלכות הדראג, הוא הזדמנות לעמוד ולהרהר לרגע: במה עלינו להתגאות כל כך?

תנועת הגאווה עשתה דרך ארוכה וצברה הישגים מאז סטונוול (המהומות נגד משטרת ניו יורק במחאה על יחסה הקשה נגד הקהילה הגאה ב-1961 מאז בג"ץ דנילוביץ' (שבו דרש הדייל יונתן דנילוביץ' כי אל על תכיר בבן זוגו ותעניק לו זכויות נלוות) שניתן ב–1994, גם אם ספגה מהלומות ריאקציונריות כמו זו שהוביל בשנים האחרונות נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. יש השואלים מדוע צריך לצעוד כשהעולם מקבל בהשלמה את מנהגי המיטה של קהילת הלהט"ב.

גאווה אינה רק עניין של מנהגי מיטה, נטייה מינית או זהות מגדרית. גאווה היא עניין פוליטי, חברתי וכלכלי לא פחות משהוא אישי ותרבותי. במלים פשוטות, ובמיוחד בשבוע שבו מפלגת יש עתיד - שזכתה להצלחה רבה על גבי המצע הליברלי החילוני שלה - הכשילה את חוק ברית הזוגיות, אם ברצוני להינשא לבחיר לבי, אתקבל בששון ובשמחה על ידי הממסד הישראלי. אם ברצוני להינשא לבחירת לבי, לא אוכל לעשות זאת - לא בישראל ולא ברוב מדינות העולם.

השינוי המבורך בארה"ב, שבה מדינות רבות ביטלו את החוק האוסר על נישואים בין בני זוג מאותו המין, עדיין אינו נחלתנו, והוא אינו נחלתם של כל האמריקאים. הוא נמצא תחת מתקפה מאורגנת ואלימה מצד גורמים שמרניים ודתיים.

נישואים אינם נקודת המחלוקת היחידה שעדיין מתעוררת סביב קבלת הלהט"בים בחברה הכללית. מלבד העובדה שללא הכרה בבני זוג גאים אין גם הכרה בזכויות כלכליות וזכאות לשירותים חברתיים אחרים שמשפחות "רגילות" נהנות מהם, מחקרים מראים אפליה כלכלית אישית וממוסדת נגדם.

בישראל יש תערובת משונה במקצת של קבלה ודחייה של הקוויריות (מלה שבמקורה לא היתה משויכת לנטייה מינית, אלא דווקא לחריגה מהנורמה החברתית). בצבא הישראלי הכירו בזכויות גאים לשרת בלי הטמטום של מדיניות "לא נשאל, אל תספר" האמריקאית; הכירו בזכויות בן זוגו של קצין רפואה ראשי כאלמן צה"ל; והכירו בזכותו של חייל שנולד כאשה ביולוגית להזדהות כגבר. קשה למצוא בצבאות רבים בעולם, אולי מלבד כמה מהסקנדינוויים שבהם, פתיחות שכזו. תל אביב נחשבת לעיר ידידותית לגייז ובמקומות רבים אפשר למצוא גישה מקבלת לרעיון של משפחות גאות.

מצד שני, ישראל היא חברה ששיעור נכבד מתושביה משתייכים לפלגים דתיים, מתונים עד קיצוניים, יהודים או מוסלמים. במגזרים אלה לא רק שקשה למצוא פתיחות, אלא שהם שולחים את נציגיהם לפעול נגד חוקים כמו ברית הזוגיות וזכויות אימוץ, או לנער בשאט נפש דגלי גאווה המונחים ליד צלחת הבורקסים שלהם. מגמה זו לא צפויה להתמתן - ההון הפוליטי של השמרנים גדל עם הדמוגרפיה שלהם.

עופר וקנין

התקווה הגדולה ביותר היא בני הדור הצעיר. אולי עדיין משתמשים במלה "הומו" כקללה, ואולם ילדים שגדלים כיום מקבלים, לעתים על אפם ועל חמתם של הוריהם, מסרים הרבה יותר שוויוניים ופתוחים מבני הדור הקודם. הם פחות נוחים להתרשם מהשמרנות הממסדית והם, מעצם החשיפה שלהם דרך המדיה הרב־ערוצית לעולם הגדול, מקבלים בצורה טבעית יותר את האפשרות שמותר לבני אדם באשר הם לאהוב את מי שהם רוצים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#