האבסורד של מדינת הרווחה הישראלית - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האבסורד של מדינת הרווחה הישראלית

אז איך זה שישראל מככבת בראש הדירוג של העוני ב-OECD?

70תגובות

 ישראל היא המדינה הענייה ביותר כיום בקרב 34 המדינות המפותחות, מדינות OECD. ואולם מתברר שהתפישה המושרשת הזו אינה נכונה לגמרי. מי שחשף זאת הוא פרופ' דן בן דוד, ראש מכון טאוב, בעבודה שהכין על אי־השוויון בישראל לעומת העולם.

בין השאר בדק בן דוד את ההבדל בין אי־השוויון הכלכלי, כלומר אי־השוויון הנובע מהשכר שמשלם השוק, לבין אי־השוויון בהכנסה הפנויה, כלומר ההכנסה לאחר התערבות מדינת הרווחה, באמצעות הטלת מסים על עשירים ותשלום קצבאות לעניים. ההשוואה של בן דוד אמנם נעשתה לפי נתונים מאמצע העשור הקודם, והיא כוללת רק 22 מדינות OECD - המדינות העניות יחסית כמו טורקיה ומקסיקו לא כלולות בהשוואה שלו - אבל זה רק מחזק את הממצא שלו. מתברר שבמונחי שוק, ישראל אינה המדינה הענייה ביותר בקרב המדינות המפותחות. למעשה, אנחנו ממוקמים במקום סביב המקום הששי בלבד בעוני היחסי שלנו. אפילו מדינות כמו צרפת ואיטליה עניות מאתנו, והמרחק שלנו מגרמניה זניח.

אז איך זה שישראל מככבת בראש הדירוג של העוני במדינות המפותחות - ענייה יותר אפילו ממקסיקו? התשובה טמונה במדידת העוני לפי ההכנסה הפנויה, לאחר התערבות מדינה הרווחה. מתברר שמדינת הרווחה הישראלית פועלת מעט מאוד לשפר את מצב עניי ישראל. נכון לאמצע העשור הראשון בשנות ה–2000 הצליחה ישראל להקטין את שיעורי העוני שלה באמצעות מסים וקצבאות ב–28% בלבד, לעומת הקטנה של 85% במדינות סקדינביה.

חדלונה של מדינת הרווחה הישראלית בהקטנת שיעורי העוני בקרבה מקבל לא מעט ממדים אבסורדיים. קחו למשל את העוני בקרב קשישים. בעיית הקשישים בישראל היא בעיה קלה יחסית, משום שאנחנו מדינה צעירה בעלת שיעור נמוך של קשישים - השיעור הנמוך מקרב אותן 22 מדינות נבדקות - ומשום שאצלנו לחלק משמעותי באוכלוסייה יש פנסיה, ואפילו פנסיה נדיבה יחסית (בהשוואה לעולם). כתוצאה מכך שיעור הקשישים העניים בישראל הוא הנמוך ביותר בקרב המדינות המפותחות מבחינה כלכלית, אבל הוא הגבוה ביותר מקרב אותן מדינות מבחינת הכנסה פנויה. כך, ישראל מצליחה לעשות מהפך של 180 מעלות מהמדינה עם הקשישים הכי פחות עניים למדינה עם הקשישים הכי עניים, וכל זה בזכות מערכת רווחה לא מוצלחת.

אם חושבים על זה, הממצאים של בן דוד לא ממש צריכים להפתיע. לפי נתונים מעודכנים ל–2011 של ארגון OECD, ישראל מוציאה על רווחה שני שלישים ממה שמוציאות המדינות המפותחות האחרות, וזאת בשעה ששיעור העוני אצלנו הוא כאמור הגבוה ביותר. אפשר להוסיף לכך את העובדה שנטל המס בישראל דומה לזה של המדינות המפותחות, כדי שיהיה ברור כי מערכת המס שלנו אינה עושה יותר ממדינות אחרות להקטנת העוני. השילוב של שני הנתונים אלה מצביע על כך שהמדינה הענייה ביותר אינה מטילה יותר מסים על עשירים, אבל משלמת פחות לעניים. התוצאה הבלתי נמנעת, כאמור, היא מערכת רווחה הרבה פחות יעילה מזו של המדינות המפותחות האחרות.

המסקנה המתבקשת היא שיש לתקן את הטעון תיקון - להעלות מסים לעשירים, ולשלם יותר קצבאות לעניים. זאת עד שנזכרים בעבודות מוקדמות בהרבה של בן דוד, אלה שניתחו את המגמה של הגדלת הקצבאות בישראל מסוף שנות ה–80 עד לתחילת שנות ה–2000, והקשר בינן ובין שיעור העוני. התברר כי קיים קשר ישיר: הקצבאות גדלו עם הגידול בשיעור העוני, משמע הגידול בקצבאות כמדיניות להדברת העוני לא הוכיח את עצמו.

מה, אם כך, כן יכול להוכיח את עצמו? לכך נדרש להתעמק בשורשי העוני ואי־השוויון הכלכליים בישראל - שגם אם אינם הגבוהים ביותר במדינות המפותחות, הם עדיין גבוהים מאוד. בן דוד מציג לצורך זה הסבר אחד מהותי לאי־השוויון הכלכלי בישראל - אי־השוויון בהישגי החינוך. במבחן הבינלאומי פיזה ב–2009 דורגה ישראל במקום הלא־מחמיא 40 בהישגי תלמידיה. ביצועי התלמידים הישראלים היו הרחק מאלה של המדינות המפותחות. למעשה, הנתון היחיד שבו הצלחנו להתברג ראשונים במבחנים הבינלאומיים הוא זה של הפערים בתוצאות. הפער אצלנו בין התלמידים הטובים לחלשים היה הגבוה ביותר בעולם, בהפרש עצום מהמדינה הבאה. בכל המבחנים הבינלאומיים שישראל השתתפה בהם ב–1999–2011 היא תמיד דורגה ראשונה בפערים החינוכיים - זאת בזמן שתלמידים החלשים באמת בישראל, החרדים, כלל לא משתתפים במבחנים.

הנתון הזה, ככל הנראה, מסביר מדוע המדיניות של יותר קצבאות כאמצעי להדברת העוני וצמצום הפערים נכשלה בישראל. הפערים אצלנו הם הרבה יותר עמוקים משאלת השכר שמרוויחה המשפחה. קיימים פערים עצומים בתחומי ההשכלה והכישורים, וכתוצאה מכך פערים עצומים בתחום הפריון. מאחר ששכר אמור לשקף פריון, הרי שבעלי הפריון הנמוך בישראל נדונים לעד לשכר נמוך ולעוני, ואין קצבה שתוכל לשנות זאת. היא רק תוכל להקל מעט את המצב.

"הבעיה שלנו", אומר בן דוד, "אינה גובה המס, אלא מה עושים איתו. גביית מסים כדי לשלם עוד קצבאות לא תועיל, אלא רק תנציח את המצב הקיים. אם הכסף לא ילך לחינוך, לתשתיות, להקלת הביורוקרטיה או לכל צעד אחר שמגדיל את הפריון, אין טעם לגבות עוד מסים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#