הכישלון של גטו החינוך הערבי - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הכישלון של גטו החינוך הערבי

שיעור הסטודנטים הערבים בכל המוסדות להשכלה גבוהה בישראל מגיע ל-12% בלבד

43תגובות

כל ישראלי חמישי הוא ערבי. כמעט כל ישראלי חמישי מתגורר ביישובים נפרדים, לערבים בלבד, או בשכונות ערביות בלבד בערים מעורבות. כל ישראלי חמישי לומד במערכת חינוך ממלכתית נבדלת, מערכת החינוך הערבית, שהיא נפרדת לחלוטין מהמערכת היהודית.

כל ישראלי חמישי מתחיל את חייו כאזרח ישראלי מעמדה של בידוד וניתוק מהאוכלוסייה היהודית שסביבו, ממש סגרגציה ישראלית, ובעיקר מעמדה של פיגור עמוק אחרי האוכלוסייה היהודית.

אין כמו נתוני ההשכלה של ערביי ישראל כדי להמחיש זאת. כי כמעט 16% מהתלמידים הערבים נושרים מהלימודים עם המעבר לתיכון ‏(כתה ט’‏), לעומת 5% בלבד בקרב היהודים. עד כיתה י”ב שיעור התלמידים מתוך מחזור בני הגיל צונח ל–65% בלבד, לעומת כמעט 95% מבני המחזור היהודים שלומדים בכיתה יב’. רק 23% מבני ה–18 הערבים מוציאים תעודת בגרות העומדת בתנאי הסף של האוניברסטאות - לעומת שיעור כפול ‏(47%‏) בקרב היהודים.

ניר קידר

אלא שהנתון של 23% הוא אשליה בלבד. מחסומים רבים נוספים מביאים לכך שבסופו של דבר שיעור הסטודנטים הערבים בכל המוסדות להשכלה גבוהה בישראל מגיע ל–12% בלבד, ושיעור המסיימים תואר ראשון הוא 9% בלבד. כשמטפסים לתארים גבוהים יותר, הנתח של ערבי ישראל כבר כמעט נעלם - רק 8% לומדים לתואר שני, רק 4% לומדים לתואר שלישי - ורק 2% מהסגל האקדמי בישראל מאויש בידי ערבים. עשירית מהנתח שלהם באוכלוסייה.

אם לישראל יש שאיפה להקטנת העוני והאי־שוויון בקרב ערביי ישראל באמצעות קידום ההשכלה שלהם, הרי שהנתונים מעידים כי היא עושה עבודה גרועה מאוד. מערכת החינוך הערבית היא כושלת, והפירות הבאושים שלה הם ציונים ירודים במבחני השוואה, שיעורי נשירה גבוהים, וכמובן - בוגרים שאינם מסוגלים להתקדם ללימודים אקדמיים. המועצה להשכלה גבוהה מעריכה את הפוטנציאל האבוד של בוגרי תיכון ערבים, שהיו יכולים להתאים ללימודים אקדמיים, בעשרת אלפים מדי שנה.

“צוואר הבקבוק הוא מערכת החינוך הערבית”, אומר פרופ’ חוסאם חייק מהטכניון. “התשתית הפיסית היא לקויה - עם בתי ספר ישנים, בלי מחשבים ומעבדות, ועם כיתות צפופות. שיטת הלימוד היא בעיקר של שינון, במקום לפתח שיטות חשיבה. גם אין השקעה בטיפוח החלשים או במענה למצוינים - אין בתי ספר ייחודיים, כמו בתי ספר לאמנות או למדע”.

חייק, שבאחרונה גויס על ידי קרן החינוך פולברייט לקידום השילוב של סטודנטים ערבים, מאשים גם את התרבות הערבית ואת שוק העבודה. “יש דעות קדומות באוכלוסייה הערבית נגד תואר אקדמי”, הוא מסביר. “משום שלא רואים בכך פתח להצלחה. הקושי של אקדמאים ערבים להשתלב בתעסוקה במקצוע שלהם יצר מצב שבו קבלן בניין מרוויח כמו בוגר ביולוגיה - אז בשביל מה להתאמץ ללמוד ביולוגיה?”.

הלחצים התרבותיים כוללים גם את הלחץ על הבנים לצאת לעבוד מוקדם ככל האפשר. הלחץ על הבנות מתמקד בלא ללכת לקמפוסים מרוחקים ובוודאי לא להתגורר במהלך הלימודים מחוץ לבית, וגם לא להמתין עד שהחוגים היוקרתיים יהיו מוכנים לקבלאותן בגיל 20 ויותר. הדרישה האחרונה, שנראית תפורה לצרכיה של האוכלוסייה היהודית המשרתת בצבא, מביאה לוויתור של בנות רבות על הלימודים.

בעיות אלה מצטרפות לשתי הבעיות הקשות ביותר של מערכת החינוך הערבית. האחת, ריבוי השפות. שפת האם של התלמידים הערבים היא ערבית מדוברת. אבל בבית הספר הם נדרשים ללמוד בערבית ספרותית - כל זאת לצד עברית ואנגלית. כך שבפועל התלמיד הערבי לומד ארבע שפות, כשהוא נבחן לקבלה לאוניברסיטה בשפות שהוא חלש בהן במיוחד.

זהו כנראה ההסבר העיקרי לכישלון המתמשך של הערבים במבחן הפסיכומטרי. לפי נתוני המועצה להשכלה גבוהה, הציון הממוצע שלהם נמוך ב–100 נקודות מזה של היהודים, כשעיקר הקושי שלהם הוא בפרקים המילוליים ובפרק באנגלית. אם נוסיף לכך שרבים מהיהודים מגיעים למבחן הפסיכומטרי לאחר קורס הכנה יקר, ניתן להבין איך נהפך הפסיכומטרי למחסום כמעט בלתי עביר לצעירים הערבים. הפחד שלהם מהפסיכומטרי הוא כה גדול, שרובם פשוט מוותרים מראש - או פונים ללמוד בירדן וברשות הפלסטינית. מדי שנה עוברים 5,000 צעירים ערבים ללמוד שם.

המבחן הפסיכומטרי ממחיש גם את הבעיה השנייה - הבדלי התרבות. “המעבר מהתיכון לאוניברסיטה הוא שוק תרבותי”, אומר פרופ’ עליאן אל קרינאווי, נשיא מכללת אחווה. “הסטודנטים הערבים באים מסגרגציה, מיישובים נבדלים מיהודים, ופתאום הם צריכים להתערות בקרב היהודים ולהתנהל בעברית ובאנגלית”.

גם פרופ’ דאוד בשותי, דיקן לימודי ההסמכה בטכניון, מצביע על הקושי החברתי והאינפורמטיבי הכרוך במעבר מחברה ערבית סגורה ומבודלת. “הסטודנט הערבי מגיע ללא ידע ואין לו עם מי להתייעץ. הנדסת חשמל נשמע לו כמו חשמלאי. הוא מאבד את הביטחון ועושה טעויות בבחירת כיוון הלימודים - מה שמוביל לשינויי כיוון, להתארכות הלימודים ולנשירה”.

מה שמחריף את שינויי הכיוון והנשירה הוא גם מחסום הגיל - הסטודנטים הערבים מגיעים להשכלה הגבוהה בגיל 18, מיד אחרי התיכון. הגיל הצעיר מבדל אותם מהסטודנטים היהודים המבוגרים יותר, אבל גם המנוסים והבטוחים הרבה יותר. “הם פשוט צעירים מדי”, אומר בשותי. “המעבר בפעם הראשונה מהכפר הקטן לעיר הגדולה מטיל עליהם מעמסה פסיכולוגית כבדה מדי”. שיעורי הנשירה העצומים, עד 25% בתואר הראשון, הם פועל יוצא של כך.

מחר: מדוע לערבים קל יותר ללמוד 
רפואה מאשר כלכלה?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#