המדינה אינה עסק מסחרי - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המדינה אינה עסק מסחרי

המארג של זהויות אזרחיות מבדל את המדינה מארגונים אחרים

2תגובות

ידידי עורך הדין התאגידי משוכנע שהמדינה היא בעצם עסק מסחרי כי האזרחים הם בעלי המניות, הכנסת היא האסיפה הכללית, הממשלה היא הדירקטוריון, התקציב הוא דו"ח כספי שנתי ועודף או גירעון הם רווח והפסד.

אבל המדינה אינה עסק מסחרי. אזרחים אינם בעלי מניות כי הם רשאים להחזיק רק במניה אחת, זכות הבחירה שלהם. אינך יכול למכור את קולך, לסחור בו או לאסוף מניות בשוק של זכויות הבחירה. לכן אזרחים הם בעלי מניות של מניה אחת, בלתי סחירה שאינה ניתנת להעברה.

ידידי התאגידי מתעקש על כך שעל המדינה לקיים בעצמה מה שהיא דורשת מקהילת העסקים. כזאת היא לדוגמה, ההצעה לאסור על בעלי שליטה בחברות ציבוריות לגייס הון מחברה בבעלותם אם הם משתמטים מלהחזיר חובות בחברה ציבורית אחרת בבעלותם.

לדעת ידידי, על המדינה לנהוג לפי אותה מידה בחברות ממשלתיות. מאחר שהמדינה היא הבעלים של התעשייה הצבאית וחברת החשמל, אם, לדוגמה, התעשיה הצבאית לא תעמוד בהתחייבויותיה, יש לאסור על חברת החשמל לגייס הון בבורסה. אם על המדינה לא מוטלת מגבלה כזאת, מדוע מותר לה להטיל מגבלה כזאת על בעלי שליטה פרטיים בחברות ציבוריות? “מאיפה מגיע המוסר הכפול הזה"? שואל ידידי.

המוסר הכפול מגיע מכך שבמדינה, האזרחים הינם גם בעלי המניות וגם הלקוחות, בעוד שבפירמות עסקיות, בעלי המניות והלקוחות הינם ציבורים נפרדים, בעלי אינטרסים שונים ואף מנוגדים.

מאחר שהאזרחים הינם גם בעלי המניות וגם לקוחות של התע"ש וחברת החשמל, אם, כבעלי מניות, הם מפסידים כסף בתע"ש, הם עדיין זכאים, כלקוחות, לקבל שירות איכותי מחברת החשמל. לכן הם יכולים לסגור את הברז לתע"ש אך לפתוח אותו לחברת החשמל.

לעומת זאת, בעלי השליטה בחברות ציבוריות אינם חובשים שני כובעים, של בעלי מניות ושל לקוחות, בחברות בשליטתם. לכן יש להם אינטרס רק כבעלי מניות.

האנלוגיה בין המדינה לעסק מסחרי מתפוגגת לחלוטין על רקע הכובע השלישי שחובשים האזרחים: לא רק 'זכאים' כבעלי מניות ולקוחות אלא גם 'חייבים' כמשלמי מיסים, תלמידים בחינוך חובה וחיילים בשירות צבאי.

המדינה מספקת שירותים שאין לאזרחים זכות בחירה לגבי רכישתם או השימוש בהם. אם אתה מתחמק מתשלום מס או משרות צבאי אתה נענש. לכן, בצד היותך בעל מניות ולקוח, אתה האזרח גם 'חייב' ואין לך את חופש הבחירה של לקוח להעלים מס, להשתמט משירות צבאי ולהמנע מחינוך חובה.

מעמדם של האזרחים כ'חייבים' מאיר את האבחנה האחרונה בין אזרחים לבעלי מניות של תאגיד מסחרי: סמכות המדינה להגיש תביעות, לשפוט ולהעניש.

להנהלה של תאגיד מסחרי, לדירקטוריון ואף לאסיפה הכללית אין סמכות שיפוט וענישה כלפי בעלי מניות שסרחו או שפגעו איש ברעהו. כל מה שתאגיד מסחרי יכול לעשות הוא להגיש תביעה בביה"מש נגד בעלי מניות ונושאי משרה. אך אין לו סמכות שיפוטית עצמאית כלפיהם.

לסיכום, המדינה אינה עסק מסחרי כיוון שהאזרחים הם בעלי המניות, הלקוחות וגם 'חייבים' בחובות שונים כלפי המדינה. המארג של זהויות אזרחיות שונות ואף מנוגדות יוצר את המורכבות של 'האמנה החברתית' במשטר דמוקרטי ומבדל אותה מארגונים אחרים, כולל תאגידים עסקיים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#