אין מנוס מהתערבות במונופול שוק הגז

השאלה כבר אינה אם לפקח - 
אלא מתי וכיצד

אבי בר-אלי
אבי בר-אלי
אבי בר-אלי
אבי בר-אלי

אם מכתבו הדרמטי של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט, בדבר הסכנות הגלומות בהשלמה עם מונופול פרטי על משאב הגז הטבעי, התקבל בשבוע שעבר כמסמך של אנדרסטייטמנט ממעוף הציפור - הרי שמכתבה של יו"ר רשות החשמל, אורית פרקש־הכהן, על השלכות המונופול בשטח, כמעט וסותם את הגולל על האדישות הממשלתית כלפיו.

לא סביר ששרי הממשלה הבאה, הרגולטורים, הפקידות המקצועית או בתי המשפט (במקרה של עתירות ציבוריות) - יוכלו להתעלם בעתיד מנתונים אובייקטיביים חדים שמעידים על ניצול של כשל שוק לפגיעה באינטרס הציבור. קשה להאמין כי במציאות של ימינו תוכל ממשלה להשלים עם ניפוח עקבי של מחיר הגז ועם מנגנון "טייס אוטומטי" שמייקר את החשמל בעקביות, בלי סיבה כלכלית.

הוויכוח ייסוב אולי על טיב ההתערבות הממשלתית, או על עיתוייה. למשל, האם להטיל פיקוח על מחיר הגז - או להגמיש את התנאים החוזיים של תמר? האם נכון להודיע על פיקוח אגרסיבי כשפיתוח מאגר לווייתן מתמודד עם הצלילה במחיר הנפט בעולם - או שמוטב להמתין?

כך או כך, הפור נפל - והתערבות כלשהי היא עניין של זמן. לא ניתן יהיה להתעלם מהמספרים ומהאמירות של השבוע האחרון. קשה גם לראות את הממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ' דייויד גילה, מתעלם מעדות חותכת (לכאורה) לניצול כוח מונופוליסטי, למשל, בהכתבת תנאי עסקה שמעבירים את מלוא הסיכון ללקוחות הגז.

השר סילבן שלוםצילום: אוליבייה פיטוסי

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker