Class Action - תובענה ייצוגית

תובענה ייצוגית.

תביעה שמוגשת על ידי יחיד נגד חברה בגין נזק שזו גרמה לקבוצה (Class) שהוא חלק ממנה. היחיד תובע את הנזק בשם כולם, ויזכה לתגמול גבוה יחסית אם התביעה תזכה או תאושר על ידי בית המשפט. התגמול הגבוה נועד לפצות אותו על הסיכון והעלויות שבהם הוא נושא אם התביעה תיכשל, אחרת לא יהיה לו תמריץ להגיש תביעה כזו.

מנגנון התביעה הייצוגית מהווה כלי אכיפה אזרחי נגד חברה, על עוולות שהיא עלולה לבצע נגד לקוחות או בעלי המניות מקרב הציבור. המנגנון נועד לתמרץ הגשת תביעות שלא היו מוגשות אחרת, משום שהנזק לכל ניזוק הוא קטן מדי.

תביעות ייצוגיות מוגשות בדרך כלל נגד חברות שיש להן לקוחות קטנים רבים כגון בנקים, חברות ביטוח או חברות לשירותי תקשורת. נניח, לדוגמה, שחברת תקשורת העלתה תעריפי שיחות שלא כדין בכמה אגורות, בלי לעדכן את לקוחותיה. הנזק ללקוח הבודד הוא כמה עשרות או מאות שקלים בשנה, אבל הנזק לכלל הלקוחות יכול להגיע לעשרות מיליוני שקלים. לכן לחברה יש תמריץ לחולל פגיעה כזאת, ומנגנון התביעה הייצוגית אמור להרתיע אותה מלעשות כן.

בשוק ההון מנגנון התביעה הייצוגית משמש בעיקר בעלי מניות ואג"ח כנגד התנהגות פסולה שפוגעת בשווי ניירות הערך שלהם. הנשק יכול לשמש גם נגד חברות ניהול השקעות ומנהלי קרנות נאמנות.

נניח למשל שחברה השהתה דיווח על הרעה בעסקיה למשך חודש. לאחר הדיווח נפלה מנייתה ב–20%. לבעלי המניות נוצר בתקופה זו נזק כספי, משום שלא קיבלו מידע חיוני על ההרעה בעסקים. לבעל מניות בודד הנזק קטן יחסית אבל לציבור בעלי המניות ככלל נוצר נזק גדול. תביעה ייצוגית מצד בעל מניות בודד תתבע פיצוי בעבור כולם. אם התביעה תאושר, מתוך סכום הפיצוי הכולל יקבע בית המשפט סכום גבוה יחסית לתובע הייצוגי ולעורכי הדין שייצגו אותו.

תובענה ייצוגית גדולה הוגשה ב-2011 על ידי רו"ח דב כהנא נגד כור, בגין העסקה למכירת מכתשים אגן לכמצ'יינה הסינית, בטענה לקיפוח בעלי מניות המיעוט. בהסכם הפשרה שנחתם בעקבות התביעה הסכימה כור לשלם לבעלי מניות המיעוט סכום של 45 מיליון דולר. זהו סכום הפשרה הגבוה ביותר שהושג בתובענה ייצוגית בישראל. התובע ועורכי הדין קיבלו מתוך סכום זה כ-12 מיליון שקל.

השימוש בתביעות ייצוגיות עולה בשנים האחרונות. בכל יום מוגשות בישראל 6-5 תביעות ייצוגיות. רשות ניירות ערך, שמעוניינת לחזק את ההרתעה והאכיפה בשוק ההון, מעודדת הגשת תביעות ייצוגיות באמצעות השתתפות במימון של חלק מהן. הרשות נוהגת לממן בעיקר חוות דעת מומחה שנדרשת לצורך חיזוק הבסיס הכלכלי של התביעה.

נתוני הרשות מראים שמספרן של הבקשות לאישור תביעות ייצוגיות בתחום ניירות הערך זינק מ-8 תביעות ב-2010 ל-29 ב-2014, וזאת בתקופה שבה מספר החברות הציבוריות דווקא ירד בכ-20%.

ברוב המקרים תובענות ייצוגיות אינן מגיעות לשלב המשפט. מרגע שהן עוברות רף ראשוני ומאושרות על ידי בית המשפט, נוהגים הצדדים להידבר ביניהם כדי להגיע לפשרה כספית.

התביעה הייצוגית אמנם נחשבת לכלי חשוב בהגנה על זכויות הצרכן, אך לרוב הסדרי הפשרה הם חסרי משמעות לצרכנים עצמם. הנהנים העיקריים מהן בחלק מהמקרים הם עורכי הדין, שמנהלים את המשא ומתן על ההסכם, וגם חותמים עליו.

כך נוצרת דילמת נציג קלאסית: עורכי הדין יוזמים את התביעה הייצוגית למען רווח אישי, כשלחברה הנתבעת יש עניין לסגור את התיק בנזק מינימלי. בשלב זה אף אחד כבר לא מייצג את האינטרסים של הצרכנים שבשמם הוגשה התביעה.

שופטי בית המשפט אמורים לתת להסדרי הפשרה אישור ותוקף של פסק דין, אבל בחלק גדול מהמקרים הם אינם מוצאים לנכון להתערב. עם זאת, בשנה האחרונה רואים יותר התנגדויות של היועץ המשפטי לממשלה ושל בתי המשפט לאישור הסדרי פשרה, ולחץ רב יותר על המתדיינים להשיג תנאים טובים יותר בעבור קבוצת הנפגעים.