פיל לבן בצפון יוון - MarketMoney - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

פיל לבן בצפון יוון

טיול בצפון יוון הוביל לכמה תובנות בנוגע לקשר שבין האוטוסטרדה המרשימה שנסללה על הדרך הרומית העתיקה בהרי יוון למשבר החובות הקשה שבו שרויה המדינה כיום

3תגובות

>> יוון עומדת כנראה בפני חדלות פירעון. ייתכן שעד ששורות אלה יתפרסמו היא כבר תודיע על כך בפועל. הנסיבות המיוחדות האלה - שבהן מדינה מערבית החברה בגוש היורו אינה עומדת בתשלום התחייבויותיה - צריכות לעורר מחשבה אצל כל מי שעוסק בכלכלה ובהשקעות.

השאלה היא איך, אחרי כל הניסיון והידע הכלכלי שצברנו, אחרי כל התיאוריות המודלים והמחקרים שערכנו, אחרי כל מנגנוני איסוף המידע והבקרה שבנינו, עדיין קורות בדיוק אותן תופעות כלכליות שקרו לפני 50 ו-100 שנה, כשהיינו לכאורה לפני עידן המידע והבקרה? הנה סיפור קטן שעשוי להסביר זאת.

לפני קרוב לשנה טיילתי בצפון יוון ברכב. מדובר בטיול מומלץ ביותר, באזור יפהפה. בעודי נוסע בכביש הררי צר ומתפתל, נתקלתי לפתע במחזה סוריאליסטי.

הכביש שבו נסעתי התחבר לפתע לאוטוסטרדה עצומת ממדים, שבה שניים-שלושה נתיבים לכל כיוון. עבור כל מעבר של האוטוסטרדה באזור הררי נחצבה מנהרה רחבה, וכל מעבר מעל ערוץ נעשה על פני גשר אדיר. אוטוסטרדות הרריות חדשות שכאלה לא ראיתי אפילו במדינות כמו גרמניה, אוסטריה או איטליה - המפותחות והעשירות בהרבה מיוון הקטנה. בהשוואה לכביש הזה, כביש 6 נראה כמו שביל עזים.

אלא שתדהמתי הראשונית רק התעצמה לאחר שראיתי במשך כמה ימים, שבהם נהגתי על הכביש המדהים הזה, שהוא כמעט שאינו נמצא בשימוש. מספר המכוניות הנוסעות בו היה נמוך במידה מגוחכת.

מכיוון שפיל לבן כזה לא פוגשים כל יום, סקרנותי התעוררה. מנין צץ לו פתאום פרויקט עצום שכזה, תהיתי. מה ההיגיון בכביש הזה - ובעיקר: כמה הוא עלה ומי שילם עליו?

המחיר: 6 מיליארד יורו

בעידן שבו אנו חיים אין כמובן בעיה להשיג מידע שכזה במהירות. הפרויקט נקרא ויה אגנטיה החדשה או Egnatia Odos. מדובר ב-670 ק"מ של כביש מהיר, המחבר את איגומניצה שבמערב יוון עם הגבול הטורקי שבמזרחה. הכביש חוצה את הרי הפינדוס, בקו גובה קבוע כמעט לחלוטין, מה שחייב את ביצוען של עבודות החציבה והגישור שכה הרשימו אותי.

הכביש חופף בחלקו לדרך רומית עתיקה, אותה ויה אגנטיה שעברה באזור, ומכאן שמו. סלילתו נמשכה כעשור, והסתיימה כמעט לחלוטין ב-2009, אך פה ושם עדיין מתבצעות עבודות השלמה קטנות. עלותו הכוללת של הכביש הסתכמה בכ-6 מיליארד יורו, שמומנו בידי ממשלת יוון, הבנק האירופי לפיתוח והאיחוד האירופי.

ההיגיון שעמד בבסיס הפרויקט העצום הזה אמר כך - טורקיה תתקבל לאיחוד האירופי, ולכן התנועה היבשתית אליה וממנה תגדל דרמטית. מדינות אחרות באזור - יוון, בולגריה ומקדוניה, וכן אלבניה ומונטנגרו הצפוניות יותר - יצמחו במהירות, וירצו להתחבר לאירופה מצפון-מערב ולטורקיה בדרום-מזרח. הכביש הזה יתחבר בהמשך לכבישים פאן-אירופיים, ויכול לשמש ציר חשוב בפיתוח האזור כולו.

אלא שטורקיה עדיין אינה חברה באיחוד האירופי, ומדינות הבלקן ודרום-מזרח אירופה אינן צומחות בקצב החזוי. התוצאה היא פיל לבן אדיר, החוצה את הרי יוון ממזרח למערב אך כמעט שאינו משרת נוסעים או מעבר מטענים.

הפרויקט ההררי הזה לא היה הפרויקט הגדול היחיד שבוצע ביוון בעשור הקודם. באתונה, למשל, נבנו שדה תעופה חדש ורכבת תחתית חדשה, שהחליפה רכבת ישנה ומקרטעת. גם אירוח האולימפיאדה ב-2004 הביא איתו תנופת פיתוח גדולה, שאת החשבון עליה משלמים היוונים עד היום.

בית גידול לפילים לבנים

כל העולם הכלכלי מפנה כיום אצבע מאשימה כלפי יוון, ומייחס לה ולתושביה עצלנות, פזרנות וחיים על חשבון הברון (הגרמני בעיקר). אלא שטענה זו נכונה רק בחלקה. יש בה מן האמת, אך היא אינה כל הסיפור. חלק מבעיותיה הכלכליות של יוון נעוצות ברצונה מהעשור הקודם לסגור פערים מול מדינות אירופיות אחרות בתחום התשתיות הבסיסיות. זאת, מתוך יצר אנושי בסיסי וטבעי - קנאה.

כשמחברים את הקלות שבה ניתן להשיג מימון נרחב לפרויקטים כאלה - המלהיבים את הדמיון, והנתפשים כהשקעה לעתיד שתחזיר את עצמה דרך צמיחה כלכלית ובכך תאפשר את החזר החוב - עם הנטייה הטבעית של הפוליטיקאים לאשר כל פרויקט שבו הם יכולים להצטלם כשהם גוזרים סרט, נוצר בית גידול נפלא לפילים לבנים.

כמו שקורה לא פעם לאנשים פרטיים, לחברות או למדינות, יוון לקחה על עצמה פרויקטים הגדולים על מידותיה. מדובר הרי במדינה קטנה יחסית, בת כ-11 מיליון תושבים בלבד, שפרושה על שטח גדול, חלקו הררי מאוד (צפון המדינה) וחלקו האחר פרוש על פני מספר אדיר של איים (דרום יוון). קשה מאוד בתנאי פתיחה כאלה לבנות מערכת תשתיות ברמה מערב-אירופית.

היחס בין היקפי הפרויקטים הנדרשים לשם כך לגודל האוכלוסייה שאמור לממן אותם, ולהצדיק אותם כלכלית, הוא פשוט בלתי אפשרי. קשה לצפות שמדינה שצפיפות האוכלוסיייה בה היא 81 נפש לקמ"ר תרים פרויקטים כמו אלה שמבוצעים בגרמניה, שבה הצפיפות היא קרוב ל-230 נפש לקמ"ר.

חברה הנכנסת להשקעה אדירה בבניית כושר ייצור תוך גיוס חוב, יכולה, אם הנחותיה המוקדמות יתממשו, לשגשג. מנגד, אם ההנחות יתבררו כמופרכות, ההשקעה הממונפת הגדולה יכולה לחסל אותה. זהו אחד הגורמים לבעיות של יוון כיום. יש כמובן גם סיבות נוספות, הקשורות לרמת החיים הגבוהה מדי ביחס למקורות, אך הרצון לדמות למדינות אירופיות אחרות ונכונותן של המדינות האלה להלוות סכומי כסף גדולים לשם השגת המטרה העצימו מאוד את ההסתבכות של היוונים.

ישראל דווקא צריכה פרויקטי תשתית

הנה כמה מסקנות מהסיפור הזה:

1. פרויקטים לאומיים גדולים יכולים לעתים להיות מנוף לשגשוג ולפריחה, אך לעתים הם יכולים להתברר כמגלומניה שעלולה לקבור את המשקיעים בה.

2. היכולת להשיג כסף בקלות מעוורת, ומביאה לכך שפרויקטים גדולים מבוצעים ללא בקרה או מחשבה מספקות. זה נכון ליחידים, לחברות עסקיות ולממשלות. נטייה למגלומניה היא תכונה הטבועה בכולנו. כשהיא פוגשת אשראי זמין, היא יכולה לייצר חומר נפץ כלכלי.

3. יש כאן נקודה ישראלית, שיש בה מן החיובי ומן השלילי. צפיפות האוכלוסייה אצלנו גבוהה בהרבה מביוון ובגרמניה - סביב 340 נפש לקמ"ר - ואנו נמצאים בפיגור מתמשך בתחום ההשקעה בתשתיות. הסיכון שאצלנו ייווצרו פילים לבנים כמו הכביש היווני קטן בהרבה. כביש 6 שלנו עמוס בכלי רכב, וקיומו מוצדק - גם באופן הישיר שבו הוא מחזיר את ההשקעה הפיננסית בו, וגם באופן העקיף שבו הוא תורם לצמיחה הכלכלית בכלל.

הנקודה השלילית היא כמובן הפיגור שצברנו, ושפוגע בנו יום-יום. הנקודה החיובית היא שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו קפיצת מדרגה בתחום הזה מבלי להסתכן יותר מדי בבניית פילים לבנים, ומבלי למשכן לשם כך את עתיד ילדינו. בעולם שנראה מדי יום כצועד מחדש לקראת מיתון או צמיחה נמוכה, יש בכך בשורה טובה עבור ישראל.

4. לעתים, טיול בהרים יכול לייצר תובנות כלכליות לא פחות טובות מאלה שמושגות בישיבה מול מסכי מחשב עמוסי גיליונות אלקטרוניים.

-

הכותב הוא מנכ"ל פסגות קומפס השקעות ומנהל מחקר חו"ל בפסגות

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#