האם החגיגה הכלכלית מקבלת תפנית? - MarketMoney - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם החגיגה הכלכלית מקבלת תפנית?

התנודתיות בשווקים מרמזת שמדיניות הריבית הנמוכה בארה"ב ממצה עצמה

5תגובות

>> ויליאם מקצ'סני מרטין הוא מי ששירת במשך הזמן הארוך ביותר כיו"ר הבנק הפדרלי האמריקאי. הוא כיהן בתפקיד כמעט 19 שנים מלאות, מ-1951 עד 1970. שני לו במשך הכהונה היה אלן גרינספאן, שכהונתו היתה קצרה בכמה חודשים - ונמשכה מ-1987 עד 2006.

למרטין מיוחסת האמירה שלפיה תפקידו של הבנק המרכזי הוא "לחטוף את קערת הפונץ' רגע לפני שהמסיבה מתחממת יותר מדי". הוא אכן היה בנקאי מרכזי שמרן, מהדור הישן. לאחר פרישתו ב-1970, המסיבה הפיננסית אכן התחממה יותר מדי.

שנות ה-70, במיוחד אחרי 1973 ומשבר הנפט שבסופה, התאפיינו בעליות מהירות במחירי הסחורות, באינפלציה גבוהה שיצאה מכלל שליטה, ומנגד באבטלה גבוהה וצמיחה ריאלית נמוכה. המסיבה הלא מוצלחת הזאת הסתיימה רק בשנות ה-80, לאחר שנגיד חדש ונחוש במיוחד, ששמו פול וולקר, לא רק שחטף את קערת הפונץ' אלא אף שלח את כל משתתפי המסיבה למרכז גמילה אגרסיבי - עם ריבית שהגיעה ל-20%.

איני יודע אם האמרה המפורסמת של מקצ'סני מרטין על קערת הפונץ' עמדה לנגד עיניהם של ראשי בנק ישראל כשקבעו את צעדיהם האחרונים בשוק הדיור, אבל נראה שרוח הדברים בהחלט שורה עליהם. כל אותם צעדים שנועדו לצמצם את מתן האשראי לשוק הדיור - ובמיוחד זה מהסוג המסוכן יותר, בריבית המשתנה - הם ניסיון לשכך קצת את התלהבות היתר שאוחזת בשוק הדיור המקומי.

מלאכתו של בנק ישראל בחטיפת קערת הפונץ' אינה פשוטה. טכניקת החטיפה המקורית והאפקטיבית היא העלאת ריבית מהסוג הישן והטוב. זו מרגיעה את התחממות היתר, ומחזירה את כל החוגגים לדפוס התנהגות שקול. ואולם נוכח מדיניות הריבית של ארה"ב, והחולשה בדולר בעקבותיה, בנק ישראל מוגבל בכל הנוגע להעלאת הריבית.

מדובר במצב מוזר. בעוד בנק ישראל מסתובב במסיבה וחוטף לחוגגים את הפונץ', הברמן מוושינגטון דוחף להם שוטים של וודקה. בנק ישראל יכול רק לנסות להגביל מינהלתית את מספר הכוסות שישתה כל חוגג - שכן היצע האלכוהול נראה כמעט אינסופי.

השוק חופשי מדי

ההבדל הזה בהתנהגות הבנקים המרכזיים אינו משקף שוני טקטי בלבד שנובע אך ורק מהנסיבות הנוכחיות. הוא חושף הבדלים בסיסיים בהשקפת עולם.

מצד אחד ניצב כאן מי שחושב שבנק מרכזי צריך למנוע התחממות יתר והיווצרות של בועות, גם במחיר של האטה כלכלית יזומה, שבעקבותיה הוא יספוג מבול של ביקורת וכעס ציבורי ופוליטי נרחב. את הגישה הזאת מייצגים אותם נגידים אמריקאים שהוזכרו כאן, והיא מאפיינת לרוב גם את בנק ישראל.

הגישה הזאת מאופיינת בהרבה אומץ ציבורי, שכן אף אחד לא אוהב מקלקלי מסיבות. מצד שני, יש בה יהירות לא קטנה - שכן בנקאים מרכזיים שמאמצים אותה רואים בעצמם מבוגרים אחראים במסיבה של בני תשחורת שאינם אחראים למעשיהם. העובדה שחלק מאותם חוגגים הם בנקאים אפורי שיער ומרובי ניסיון אינה מרשימה את חסידי האסכולה הזאת. בהינתן מספיק אלכוהול פיננסי, הם אומרים, האנשים השקולים והמנוסים האלה יתנהגו כמו אחרון בני הטיפש-עשרה.

לאחר מה שראינו בשנים האחרונות בארה"ב, קשה להתווכח עם הטענה הזאת. כבודו של השוק החופשי במקומו מונח, יאמרו חסידי הגישה הזאת, אבל לפעמים הוא יכול לקחת אותנו למחוזות לא רצויים. לכן אנחנו, אנשי הבנק המרכזי, צריכים לכוון אותו לדרך הישר. חייבים להודות שיש בכך מידה לא מועטה של שחצנות.

לגישה השנייה ניתן לקרוא על שם הנגיד לשעבר גרינספאן, שטען יותר מפעם אחת שעדיף לבנק המרכזי לטפל בתופעות של הנג-אובר לאחר התפוצצות הבועה - ולא לנסות למנוע מראש את הידרדרות המסיבה. ואכן שנות כהונתו, במיוחד אלה המאוחרות - כמו אלה של יורשו וממשיך דרכו, בן ברננקי - התאפיינו הרבה יותר בטיפול בכאבי ראש מאשר בפעילות מונעת.

האסכולה הזאת מבוססת בין השאר על אמון גדול בהרבה במנגנוני השוק, ועל ההנחה שאלה יידעו לווסת את עצמם. גם אם השווקים אינם מווסתים את עצמם ב-100%, טען גרינספאן, וגם אם הם נוטים לייצר חוסר איזון, מי אמר שהניסיון של בנק מרכזי לכוון אותם יביא לתוצאה טובה יותר? לכן יש לתת לשווקים לפעול - יהיה מה שיהיה.

אלא שהמדיניות הזו מתגלית כחסרת עקביות. אתה יכול לומר שאינך מתערב במסיבה - לא בצד חטיפת קערת הפונץ' בימים לוהטים, אבל גם לא בעידוד החוגגים בימי ההנג-אובר - אלא שבפועל המדיניות הזאת אינה סימטרית. בימי הגאות הבנק הפדרלי אכן לא חטף את קערת הפונץ', אבל הוא בהחלט מתערב בימי השפל ומנסה באמצעים אגרסיביים לעורר מחדש את המסיבה.

איתות עצבני משוק הסחורות

בחודשים האחרונים אנו עדים למדיניות אגרסיבית של הבנק הפדרלי בניסיון לתדלק את המסיבה הכלכלית ולמנוע ממנה לדעוך. נראה שזה עבד, לפחות עד לאחרונה, אם כי במחיר של זינוק במחירי הסחורות והמזון, עלייה בציפיות האינפלציה בכל העולם ועלייה במפלס הספקולציה בשווקים.

התנודתיות החריפה במחירי הסחורות בימים האחרונים מראה אולי, מי יידע להגיד בוודאות, שהחוגגים מרגישים שהמסיבה מתקרבת לסיום - ושלבנק הפדרלי לא נותרו עוד בקבוקים רבים מאחורי הבר.

אם החגיגה אכן מתקרבת לסיומה, מה זה אומר לגבי המשקיעים במניות? אם אנו אכן ניצבים בפני האטה בפעילות הכלכלית העולמית, התגובה הסבירה ביותר תהיה הסטה של השקעות ממגזרים תלויי פעילות כלכלית גבוהה ומחירי סחורות גבוהים, שנסחרים כיום במחירים גבוהים יחסית מכיוון שהם משקפים את הציפיות הקיימות בשווקים להמשך צמיחה מהירה, לכיוונם של מגזרים דפנסיביים יותר, שרווחיהם תלויים פחות בצמיחה הכלכלית.

בראיה גלובלית המשמעות היא הסטה של השקעות משווקים מתפתחים, שבהם יש מרכיב גבוה של חברות מתחום הקומודיטיז וחברות רבות הקשורות לצמיחה הכלכלית העולמית, לשווקים מפותחים התלויים בכך פחות.

בראייה ענפית המשמעות היא הקטנה של אחזקות בחברות תעשייתיות, חברות חומרי גלם או חברות הקשורות למחזור הכלכלי, והתמקדות בחברות בעלות תזרימי מזומנים יציבים יותר או בחברות שרגישות פחות לצמיחה כלכלית. מדובר במגזרים כמו תקשורת, פארמה או צריכה פרטית של מזון ממותג ומוצרי טואלטיקה.

-

הכותב הוא מנכ"ל פסגות קומפס השקעות ומנהל מחקר חו"ל בפסגות. אין לראות בכתוב המלצה למכירה או רכישה של ניירות ערך

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#