אינפלציה - האויב השקט של הכלכלה - MarketMoney - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אינפלציה - האויב השקט של הכלכלה

ההאצה בקצב האינפלציה בעולם ובישראל פוגעת בשכר הריאלי ושוחקת את שוויים של פיקדונות וחסכונות שאינם צמודים למדד ■ אין פלא שבבנק ישראל מודאגים ומצהירים: הריבית תמשיך לעלות

4תגובות

>> הנה שלושה משפטים שהופיעו השבוע ב"דו"ח האינפלציה" של בנק ישראל:

"קצב האינפלציה ב-12 החודשים האחרונים חרג מגבולו העליון של יעד האינפלציה, ובמארס הוא היה 4.3%"; "מדד המחירים לצרכן עלה ברביע הראשון של 2011 ב-0.7%, ובניכוי עונתיות עלה ב-1.5%"; "להערכת חטיבת המחקר, שיעור האינפלציה ב-12 החודשים הקרובים יהיה 3.2%, מעט מעל הגבול העליון של יעד האינפלציה" (היעד הוא 1%-3% - ע"ג).

כן, רבותי, האינפלציה חוזרת. לאחר שנים שבהן התרגלנו ליציבות מחירים במשק הישראלי, שנים שבהן יכולנו לדעת מראש כמה כסף נשלם על הקניות במכולת, נראה שאנחנו נמצאים כיום בעידן אחר, עידן חדש-ישן. עידן שבו מחירים רבים מתעדכנים כלפי מעלה באופן רצוף ומכאיב.

שלא כתהליכים כלכליים אחרים, כמו גידול ביצוא או צמיחה בתוצר, אינפלציה היא תהליך שאולי קשה לכמת אותו אבל קל מאוד להבחין בו. הוא ברור ובולט מאוד לעין. הוא ניבט אלינו כל הזמן מהמדפים בסופרמרקט, מצג המחיר בתחנת הדלק, מהחשבון שמוגש לנו בבית הקפה ומהעלייה במחירי הביטוח והחשבונות השוטפים בבית.

למסמך של בנק ישראל משמעות ברורה: המחירים עולים, והם ימשיכו לעלות גם בשנה הקרובה. הבשורה הזאת ניכרה בשבוע שעבר גם בכותרות העיתונים, שהבטיחו עליות נוספות במחירי מוצרי המזון והדלק כבר החודש. אפשר לנחש שגם מחירי הדיור ימשיכו לעלות, כפי שהם עושים כבר תקופה ארוכה. אינפלציה מוגדרת כתהליך מתמשך ומתמיד של עלייה במחירי מוצרים ושירותים. לא שזה מנחם כל כך, אבל נכון להיום מדובר בתופעה כלל-עולמית.

עיקר ההשפעה ניכרת במדינות המתפתחות והצומחות, אבל ניצנים של אינפלציה ניתן למצוא גם במדינות המפותחות שעדיין מתקשות להתאושש מנזקי המשבר העולמי.

הנה כמה דוגמאות: בסין, שנהנית מקצב צמיחה גבוה, נרשמה ב-12 החודשים האחרונים אינפלציה של 5.4%. בהודו היה קצב האינפלציה 8.8%, וברוסיה זינקה האינפלציה מקצב של כ-6% לפני חצי שנה ל-9.4% ב-12 החודשים האחרונים. בגוש היורו נראה שהאינפלציה עדיין בשליטה, והיא הסתכמה ב-12 החודשים האחרונים ב-2.3%, אך לפני חצי שנה היה שיעור האינפלציה בגוש 1.6% בלבד.

כשבוחנים את המדינות האירופיות בנפרד רואים שבחלק מהן שיעורי האינפלציה גבוהים יותר. כך למשל בבריטניה ובספרד היה קצב האינפלציה בשנה האחרונה יותר מ-4%, ובבלגיה הגיעה האינפלציה ל-3.5%. כמעט בכל המדינות מדובר בעליית מדרגה ביחס לאינפלציה שנרשמה בהן ב-2010.

הסיבות

לאינפלציה גורמים רבים. על חלקם קל להצביע ועל חלקם פחות. הגורמים הגלויים שמלבים את האינפלציה הגלובלית בשנתיים האחרונות הם מחירי הסחורות והמזון שקפצו בצורה חדה. כך למשל, מדד מחירי המזון שמחשב האו"ם קפץ בכ-36% בתוך שנה. במקביל למחירי המזון זינקו גם מחירי הנפט - מחירה של חבית נפט גולמי קפץ בתוך שישה חודשים בלבד בכ-40%.

הסיבות לעליית מחירי המזון מוכרות וידועות, מעצירת גשמים באוסטרליה ועד לביקוש גובר לבשר במדינות אסיה המתפתחות, שגורם גם לעלייה במחירי הגרעינים. הצמיחה בשווקים המתפתחים מלבה גם את מחירי הנפט. בחודש שעבר הסתיימה תערוכת מכוניות גדולה בסין, ועד כמה שאפשר ללמוד מהדיווחים שהגיעו בעקבותיה, הביקוש למכוניות בסין רק יגבר. יותר מכוניות בסין ובהודו משמעותן אחת - הביקוש לנפט יגבר גם הוא.

ההשפעה של עליית מחירי הסחורות והמזון בעולם אינה אחידה. היא משפיעה בעיקר על מדינות ומשפחות שבהן המזון תופס חלק נכבד מסל הצריכה. ברבות מהמדינות המתפתחות ישנן עדיין משפחות שההוצאה שלהן על מזון מגיעה לכמחצית מסל הצריכה המשפחתי. עבור משפחה הודית שמוציאה כמחצית מהכנסתה על מזון, עלייה של 36% בשנה במחירו מייצגת אינפלציה של 18%. זוהי גזירה קשה עבורה, שגורמת הרבה כאבי ראש לממשלות של מדינות מתפתחות.

תרומתה של הריבית

גורם שני שמדרבן את האינפלציה העולמית הוא הריביות הנמוכות שהונהגו במדינות המערב מאז פרוץ המשבר הפיננסי. הריביות הללו נועדו כמובן להמריץ את כלכלות המערב ולעודד ביקושים, אבל בחלקים אחרים של העולם הביקושים חזקים גם כך, והריביות הנמוכות של המערב רק מסייעות ללבות אותם.

כשבוחנים את מפת הריביות בעולם מתקבלת תמונה מעניינת. בעוד שבמדינות המפותחות הריביות עדיין קרובות לקרקעית שאליה צללו במהלך המשבר, ברבות מהמדינות המתפתחות הריבית עולה ומנסה להדביק את קצב עליות המחירים. בסין הועלתה הריבית בשנה האחרונה מ-5.2% ל-6.3%, הודו הקפיצה את הריבית בתוך שנה מ-5.25% ל-7.25%, ברוסיה הועלתה הריבית מ-7.75% ל-8.25% ובברזיל הועלתה הריבית מ-9.5% ל-12%. גם בישראל הריבית נמצאת בשנה האחרונה במגמת עלייה ברורה. בתוך שנה הועלתה הריבית בארץ מ-1.5% ל-3.0%, ועל פי הצהרות בנק ישראל בעוד שנה אמורה הריבית להגיע לכ-4.4%.

למרות העלאות הריבית, ברבות ממדינות העולם הריבית הריאלית עדיין שלילית, כלומר נמוכה משיעור האינפלציה השנתי במדינה. מצב מתמשך של ריביות ריאליות שליליות גורם לציבור לחפש בקדחתנות מפלט פיננסי כדי לשמור על ערך הכסף שלו. חלק מהפתרון הוא רכישה של נכסים ריאליים, או במלים אחרות נדל"ן. זוהי תופעה שרואים כיום בסין, בברזיל, בהודו, באוסטרליה וכמובן, גם בישראל.

מבט על שוק הנדל"ן בישראל מגלה שהביקוש הגובר לדירות קיבל תנופה בתחילת 2009, כשריבית בנק ישראל צנחה לשפל של 0.5%. הירידה בריבית הוזילה את נטילת המשכנתא, מה שדחף עוד יותר את הביקושים וליבה את לחצי האינפלציה.

חלקן של הציפיות

גורם חשוב אחר שמדרבן את האינפלציה הוא הציפיות להמשך עליות מחירים. כשאנשים שמתכננים לקנות מוצר כלשהו ומעריכים כי מחירו יעלה, הם יעדיפו להקדים את הרכישה. בכך הם ידחפו עוד יותר את הביקוש הקיים. ציפיות אינפלציוניות מייצרות גם לחצים להעלאת שכר, שמעודדים את הביקושים ואת לחצי המחיר.

הדרך העיקרית של בנק מרכזי להתמודד עם ציפיות אינפלציוניות ולדכא אותן היא העלאת הריבית ויצירת אמון במחויבות הבנק לשמור על יציבות המחירים. בעידן הנוכחי, רבים מהבנקים המרכזיים בעולם המפותח עדיין עסוקים במדיניות ריבית מרחיבה ומזניחים את המלחמה באינפלציה. אחת מתופעות הלוואי של מגמה זו היא יצוא של אינפלציה למדינות המתפתחות. האינפלציה הזאת מיוצאת בין השאר דרך העלייה במחירי המזון, המתכות והאנרגיה, הנקובים ברובם בדולרים.

הסיכונים

לאינפלציה שנמצאת בשליטה תפקיד חשוב בכלכלה המודרנית. על פי רוב מדינות מעוניינות לשמר את האינפלציה ברמה נמוכה (סביב 2% בשנה) כדי לעודד ביקושים וצריכה. אינפלציה קבועה ברמה נמוכה מאפשרת גם לשמור על ריבית נמוכה יחסית, המסייעת לנטילת אשראי ולביצוע השקעות שמעודדות צמיחה. כששיעור האינפלציה גבוה מדי קיימת סכנה של איבוד שליטה, והכלכלה עלולה להידרדר לחוסר יציבות.

כשהאינפלציה גבוהה מדי, משקי הבית מתקשים לעקוב אחר מחירי המוצרים והשירותים ונאלצים לחפש דרכים לקצץ בהוצאותיהם. השכר הריאלי נפגע, ועובדים מתחילים לתבוע העלאות שכר ולאיים בשביתות. בחודשים האחרונים ניתן לראות סימנים לכך בישראל בקרב עובדים במגזר הציבורי - סכסוך העבודה שהכריזו הרופאים הוא רק דוגמה אחת לכך. עבור עובדים שאינם יכולים לקבל העלאות שכר, משמעות האינפלציה היא ירידה ברמת החיים.

האינפלציה פוגעת גם בתיקי השקעות. בעבר התבססו רוב תיקי ההשקעות של הציבור הישראלי על אג"ח מדינה צמודות מדד. בעשור האחרון, שבו היתה האינפלציה הממוצעת בישראל כ-2% בשנה, גדל מאוד חלקם של הפיקדונות השקליים והאג"ח הלא צמודות בתיקי ההשקעות הישראליים. בעיתונות קראו לתופעה זו "צמיחתו של הר השקלים". כעת ההר הזה מצוי בסכנה. עליית מדרגה בשיעור האינפלציה שוחקת בהדרגה את ערכן של אג"ח לא צמודות, ופוגעת בפיקדונות השקליים של החוסך הישראלי.

לכן יש חשיבות רבה לציפיות הציבור ולאמינות של בנק ישראל. אם הציבור יאמין שנגיד בנק ישראל יילחם כדי למנוע אינפלציה, הוא ימשיך להשקיע בפיקדונות ואג"ח לא צמודים ולא ידרוש עבורם ריביות גבוהות. פגיעה באמון הזה תגרום לעלייה בציפיות האינפלציוניות, נהירה מחודשת לאג"ח צמודות (שכבר כיום נסחרות במחירים גבוהים ובתשואות אפסיות) וזניחה של אג"ח שקליות.

בנק ישראל אמנם מנסה לשדר בחודשים האחרונים נחישות, הן במעשיו והן בהצהרותיו, אבל לאחר שנתיים שבהן שררה במשק ריבית ריאלית שלילית, האמון הבלתי מסויג שהוא נהנה ממנו החל להיסדק.

הפתרונות - אישיים ולאומיים

ברמה הלאומית, הדרך העיקרית להילחם באינפלציה היא אחת בלבד - העלאת ריבית בנק ישראל. העלאת ריבית ממתנת בעיקר את הביקושים המקומיים ומפחיתה את הציפיות האינפלציוניות. ואכן, ירידת ציפיות שכזו - שאותה אפשר למדוד באמצעות פערי הריבית בין אג"ח צמודות ולא צמודות - התרחשה לפני כחודש וחצי, כאשר בנק ישראל העלה את הריבית במחצית האחוז. העלאת ריבית לא תוכל אמנם לדכא את מחירי המזון והאנרגיה, אבל היא כן יכולה להפחית מעט את הביקוש לנדל"ן. הייסוף בשקל שנגרם בעקבות העלאת הריבית מפחית גם את מחירם של מיוצרים מיובאים.

פתרון מסוג אחר לבעיית ההתייקרויות בשוק הדיור יכול להגיע מהגדלת היצע הקרקע לדירות, אך זהו פתרון שיעזור רק בעתיד, ובטווח הקרוב השפעתו על האינפלציה אפסית. ברמה האישית והמשפחתית המלחמה באינפלציה היא משימה לא פשוטה. מי ששכרו הריאלי נשחק צריך לצמצם את הוצאותיו, לתעדף את ההוצאות הנחוצות ולהימנע מהוצאות שניתן לדחותן.

גם בכל הקשור לתיק ההשקעות המלחמה באינפלציה אינה קלה. בעבר היו בישראל מגוון מכשירי חיסכון והשקעה צמודי מדד, שאיפשרו לקבל הן ריבית נאה של 3%-4% והן הצמדה מלאה למדד. כיום קשה יותר מצבם של החוסכים. בגלל החששות הכבדים מאינפלציה, אג"ח צמודות מדד לטווח קצר ובינוני נסחרות בתשואות נמוכות מאוד. כך, לדוגמה, אג"ח ממשלתית שתיפדה בעוד שבע שנים מציעה ריבית ברוטו של 2.3% בשנה, או ריבית נטו של כ-1.7%. זוהי ריבית נמוכה מאוד, והיא מתאימה בעיקר למי שהדבר החשוב ביותר עבורו הוא שימור כוח הקנייה של הכסף.

ריביות מעט יותר גבוהות אפשר לקבל באג"ח של חברות, או דרך קרנות ותעודות סל המשקיעות בסלים של אג"ח כאלו. מדובר כמובן בהשקעה בנכס שהסיכון שלו מעט גבוה יותר מאשר באג"ח ממשלתיות. במקרה של זעזוע בשווקים או היפוך מגמה בכלכלה הישראלית ערכן של אג"ח כאלו עלול להיפגע, גם אם רק באופן זמני.

אפשרות אחרת שכרוכה גם היא בסיכון היא השקעה באג"ח של מדינות מתפתחות אחרות, כגון ברזיל, הודו או רוסיה, שמציעות ריבית גבוהה מזו שנהוגה בישראל. השקעה כזו חשופה לסיכון המטבעי ולהתנהגות השקל מול המטבעות של אותן מדינות, והשאלה היא אם הריבית העודפת תספיק כדי לפצות על הסיכון הזה.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#