Bottom Up ,Top Down - MarketMoney - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
הצפת ערך

Bottom Up ,Top Down

"האם אפשר להכות את הבנצ'מרק", תהה המשקיע האגדי ג'ון בוגל אי־שם בשנות ה–70. בשאלתו הפשוטה פתח בוגל במלחמת עולם בין שני סוגי מנהלי השקעות, שצמחו ברבות השנים לשני מסדרים - אקטיבי ופסיבי

תגובות
.

טופ דאון, בוטום אפ.

"האם אפשר להכות את הבנצ'מרק (מדד היחס)", תהה המשקיע האגדי ג'ון בוגל אי־שם בשנות ה–70. בשאלתו הפשוטה פתח בוגל במלחמת עולם בין שני סוגי מנהלי השקעות, שצמחו ברבות השנים לשני מסדרים.

המסדר הראשון מכונה ניהול השקעות אקטיבי. מנהלים המשתייכים למסדר זה מאמינים כי באמצעות ניהול ובחירה נכונים של מניות ואג"ח ניתן להכות את מדדי היחס. המסדר השני מכונה ניהול השקעות פסיבי. החברים בו דוגלים בכך שלא ניתן להכות את הבנצ'מרק — על אחת כמה וכמה אם מביאים בחשבון את דמי הניהול שאנחנו נדרשים לשלם.

הפתרון שהגה בוגל (מייסד המסדר השני) פשוט למדי. הוא ייסד את חברת קרנות הנאמנות ואנגארד (Vanguard), וב–1975 הקים את הקרן המדדית הראשונה (Index Fund), שעקבה באופן פסיבי אחר מדד מניות וגבתה מהמשקיעים דמי ניהול מינימליים.

מנהלי ההשקעות האקטיבים חשבו אחרת. הם פיתחו שתי שיטות עיקריות כדי להכות את הבנצ'מרק. הראשונה מכונה Top Down והשנייה, החדשה יותר — Bottom Up.

בשיטה הראשונה, מנהלי ההשקעות משתמשים בניתוח מקרו־כלכלי תוך הערכת מגמות כלכליות ודמוגרפיות בעולם. למשל, הם הגיעו למסקנה כי התרחבות מעמד הביניים בסין בעשורים האחרונים הובילה לעלייה בצריכת הבשר במדינה. לאחר הניתוח הזה החליטו מנהלי ההשקעות לאילו אפיקים כדאי להפנות את ההשקעות — במקרה זה, הם בחרו בתחום הבשר. לאחר שבחרו באפיק זה, הם בחנו את המניות של החברות הפועלות בתחום וסיננו מהן את החברות הפחות טובות.

בשיטה האקטיבית, מנהלי ההשקעות סורקים — בדרך כלל באמצעות סדרת פרמטרים פיננסיים וסטטיסטיים — את כל רשימת החברות הציבוריות. מתוך אלה הם מנסים לזהות את החברות ששוויין הכלכלי גבוה משווי השוק שבו הן נסחרות (השקעות ערך). את החברות האלה מנהלי ההשקעות האקטיבים רוכשים על בסיס ההערכה ששווי השוק שלהן בבורסה ישתווה לשוויין הכלכלי — וכך הם ירוויחו.

משקיע ה–Bottom Up הידוע ביותר הוא וורן באפט. האם באפט ראוי לדמי הניהול שהפכו אותו למיליארדר? אם לשפוט על פי התשואה שמציגה החברה שלו — ברקשייר האתוויי, שהניבה מאז 1998 למשקיעים תשואה שנתית דולרית ממוצעת של 6.56%, לעומת תשואה שנתית ממוצעת של 5.2% במדד S&P 500 — נראה שהתשובה היא חיובית.

קשה לקבוע איזו שיטה אקטיבית מניבה תשואות גבוהות יותר לאורך זמן. כל מנהל השקעות מצליח למצוא תקופה שבה שיטתו היכתה את מדד היחס. בכל מקרה, חשוב להבין ששיטת Bottom Up מחייבת לשכור צוות אנליסטים איכותי ומן הסתם יקר, כדי לבחור בחברות "הנכונות".

לבסוף, במסר של בוגל יש משהו מדכא. למעשה, בוגל אומר כי מי שמשקיע בשוק ההון ייהנה מתשואת המדדים — 7%–10% בשנה בממוצע. כלומר, את חלום ההתעשרות כנראה לא תגשימו בבורסה (אלא אם כן תנהלו בהצלחה כספים של אחרים ותקבלו דמי ניהול אסטרונומיים).



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#