לא טראמפ ולא קלינטון יכולים להושיע את הרווחיות של הרץ - MarketMoney - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לא טראמפ ולא קלינטון יכולים להושיע את הרווחיות של הרץ

בסוף, כשמסתיימות הדרמות הפוליטיות, חברות רבות נותרות עם ירידה מתמשכת ברווחים חברת השכרת הרכב הרץ, שמנייתה קרסה בשבוע שעבר עם פרסום תוצאותיה, מספקת דוגמה לכך: היא נתקלת בתחרות קשה, נאלצת להוריד מחירים, ורווחיה נשחקים

6תגובות
שלט של הרץ
בלומברג

שנים רבות אני מנסה להסביר לכל מי שמוכן לשמוע שאין הרבה טעם בניסיון לנחש את תגובת השווקים לאירועים פוליטיים, והיכולת להרוויח מהם כסף תלויה בעיקר במזל. לפעמים זה מצליח, לפעמים לא. אני מגדיר את כל ההתעסקות באירועים פוליטיים וביטחוניים חולפים כ"רעש", שנוטה להסיט את תשומת לב המשקיעים מהנושאים החשובים באמת לביצועים ארוכי הטווח של תיק ההשקעות שלהם — בעיקר נתוני בסיס כלכליים ותמחוריים של החברות שאת מניותיהן הם מחזיקים.

זה לא עוזר לי. אני מוצא את עצמי לא פעם יושב מול משקיעים או עמיתים, ומטיף להתעלמות מוחלטת מניסיון לנחש למשל מי יהיה נשיא ארה"ב, או מה יהיו תוצאות המשאל על הברקזיט, ואיך זה צריך להשפיע על החלטות ההשקעה שלהם. העמדה שלי נתפשת לא פעם כמשונה, מנותקת מ"החיים האמיתיים" וכמי שטועה בהתעלמות מגורמים גדולים ורבי משמעות.

ברור לי ממה זה נובע. לא פעם ולא פעמיים "הרעש" חזק ודרמטי כל כך, שמשקיעים פשוט לא מצליחים לנטרל אותו. המדיה הפיננסית עוזרת לזה בכך שהיא משמשת מגבר רעשים עם חזרה אינסופית על מלל, כותרות בומבסטיות וקלישאות (כמו המשפט הנפוץ "השוק שונא אי־ודאות". כל פעם שאני שומע את הקלישאה החבוטה הזאת אני מיד חוטף התקף שיעול אלרגי נוסח הילרי כשהיא חושבת על דונלד. אי־ודאות היא מצב הקבע בשוק ההון, ובחיים בכלל).

שתי דוגמאות מהשנה האחרונה תומכות לדעתי בגישה שלי. הברקזיט היה הפתעה גדולה, והשווקים הגיבו באלימות בטווח הקצר. ואולם לאחר כמה שבועות התפוגגה השפעתו כלא היתה. הבחירה בדונלד טראמפ לנשיא היתה מפתיעה לא פחות, והנה, השוק האמריקאי הגיב לתוצאות הדרמטיות במשיכת כתף, ואפילו בעליות.

הנה לכם. שתי הפתעות פוליטיות עם שתי תגובות שונות לחלוטין בטווח הקצר בשווקים. אפילו במקום שבו היתה השפעה בטווח המיידי, בתוך זמן קצר היא פגה לחלוטין. פשוט חבל על המאמץ ועל הניסיון לנחש את השוק. זה נכון שבניחוש מוצלח אפשר להרוויח, אבל כנגד כל מנחש מוצלח שהרוויח עמד כנראה מנחש אחר שהפסיד. זהו משחק סכום אפס, בניכוי עמלות.

המשקיע המפורסם וורן באפט אמר פעם שבמקום להשקיע את כל המאמץ העקר הזה בניסיון להבין משהו מתוך רעשי הרקע, עדיף להשקיע אותו בנתוני מהות. מדו"חות כספיים של חברות, למשל, ניתן ללמוד בדרך כלל על תהליכים כלכליים שקורים בחברה, בענף מסוים ולפעמים אפילו בכלכלה כולה. וזה מה שנעשה בטור הזה. אחרי שהרעש הגדול של הבחירות נדם, אפשר לחזור למהות הכלכלית.

למרות הצמיחה בפעילות - הרווח צלל

סביבה עסקית נטולת עליות מחירים

חברת הרץ, ענקית השכרת הרכב, פירסמה דו"חות רבעוניים בשבוע שעבר. הם היו גרועים, והמניה הגיבה בירידה חדה. אף שמדובר בענף גדול ומשמעותי ובחברה גדולה עם הכנסות שנתיות של כ–9 מיליארד דולר, מבחינה בורסאית מניית הרץ היא חגב. שווי שוק של 2.4 מיליארד דולר הוא ממש כסף קטן במונחי שוק ההון האמריקאי.

זה נובע מכך שמדובר אמנם בעסק עם מחזורים גדולים, בעל נוכחות עסקית גדולה ובולטת, אבל עם רווחיות נמוכה מאוד עם שולי רווח של אחוזים בודדים מההכנסות. חברה ותיקה עם צמיחה אפסית בענף רווי, עם שולי רווח נמוכים מאוד ומצבת חובות בלתי מבוטלת, אין פלא שהמשקיעים לא מוכנים לתת לה שווי גבוה, ומקומה בשוק המניות קטן.

אם כך, למה אני בכל זאת בוחר להביא בפניכם את התהליכים שעוברים עליה? משהו בדו"חות שפורסמו תפס את תשומת לבי, והוא יכול לשמש דוגמה לתהליכים שעוברים על חברות רבות. הרץ כשלעצמה אולי אינה מהותית או מעניינת, אבל עובר עליה תהליך מעניין, והוא זה שצריך לעניין אותנו.

אנחנו חיים בסביבה שבה אין לחצים אינפלציוניים, אפילו להיפך — סביבה דפלציונית שבה המחירים יורדים. מסיבה זאת, רבים מעריכים שהריבית הנמוכה תישאר עמנו עוד זמן רב. זהו טיעון מרכזי בעד השקעה במניות, אפילו כאלה שנסחרות במכפילים גבוהים. אין אלטרנטיבה, טוענים התומכים בגישה, ולכן ראוי להשתמש בשיעורי היוון נמוכים יותר, קרי מכפילי רווח גבוהים יותר, כדי לתמחר את המניות.

הטיעון הזה נכון, אבל רק חלקית. הוא לוקה בכשל אחד מהותי ביותר. זה נכון שבסביבה נטולת עליות מחירים שבה הריבית נמוכה לאורך זמן ניתן וראוי להשתמש בשיעורי היוון נמוכים יותר. אבל להניח שבסביבה כזאת, שבה מחירים נוטים לרדת, רווחי חברות והתזרימים שלהן יישארו קבועים או אפילו יעלו, זו הנחה שגויה מהיסוד. אי אפשר להחזיק במקל משני קצוותיו — גם להניח שהריבית הנמוכה תישאר לאורך זמן בגלל סביבה דפלציונית, וגם להניח במקביל שרווחי החברות לא יסבלו מכך.

מניית הרץ נובמבר 2013- נובמבר 2016

מי מוריד מחירים? החברות שעובדות בסביבה תחרותית הן אלה שנאלצות לנהוג כך, והן לא עושות זאת מתוך אהבת הלקוח אלא מחוסר ברירה. וכשמחירים יורדים, קשה מאוד לשמור על הרווח, קל וחומר להגדיל אותו.

נתונים כספיים ותפעוליים מדו"חות הרץ לרבעון השלישי (רבעון חזק מבחינה עונתית, בזכות עונת התיירות) ממחישים בדיוק את התהליך הזה. הנתונים מתייחסים לפעילות החברה בארה"ב, אבל מכיוון שנתוני פעילותה מחוץ לארה"ב מראים מגמה דומה, מספיק להתמקד בפעילות האמריקאית.

במונחי ימי השכרה, כלומר בנפח פעילות, החברה לא נפגעה, ואפילו עלתה קצת, ב–1%. לא מזהיר, אבל גם לא נורא.

אלא שכדי להשיג את היציבות בנפח הפעילות, נזקקה החברה לעשות שני דברים, שמחירם במונחי רווחיות היה גבוה: ראשית, להוריד קצת את המחירים. מספיק שהתעריף האפקטיבי שהצליחה לגבות ירד ב–3%, מ–45.4 דולר ליום ל–44.1 דולר, כדי להפוך גידול של 1% בימי ההשכרה לירידה של 2% בהכנסות במונחים כספיים. הדבר השני היה החזקת צי רכב גדול קצת יותר. הצי גדל ב–2%, לא שיעור גדול, אבל מספיק כדי להגדיל את ההוצאות.

בענף ההשכרה, כמו בענפים אחרים, יש למנהלי החברות דילמה תמידית. אם לא תחזיק מספיק מלאי, בין אם של מכוניות ובין אם של מוצרים אחרים, אתה עלול לפספס מכירות. אבל אם תחזיק מלאי גדול מדי, הרווח יפגע. זו דילמה שאין לה פתרון בית ספר פשוט. רק בדיעבד אתה יודע להגיד אם החזקת יותר מדי, פחות מדי, או שהצלחת להחזיק בדיוק את המלאי הנדרש.

גם ערך המלאי של כלי רכב, שהוא הנכס העיקרי במאזן של הרץ, הצריך הוצאות גדולות יותר. לא רק תעריפי ההשכרה עברו שחיקה דפלציונית, אלא גם מחירי המכירה של כלי רכב משומשים. זה חייב את החברה לרשום הוצאות פחת וירידת ערך גדולות יותר.

וכך, לשחיקה קטנה בתעריפי ההשכרה, לצד גידול בהוצאות הפחת, היתה השפעה דרמטית על הרווח לפני מס, שצנח ב–42% בין הרבעון השלישי של 2015 ועד למקבילו ב–2016. זה מה שקורה בעסק שעובד על שולי רווח נמוכים. אפילו לשינוי קטן לרעה בהכנסות או בהוצאות יכולה להיות השפעה רבה על השורה התחתונה. זו הסיבה לכך שהמניה הגיבה בצורה כה אלימה.

השחיקה הדפלציונית חשובה יותר מהנשיא

לא הבאתי את הרץ כדוגמה לניתוח כדאיות השקעה במניה במחיר הנוכחי. זה נושא לטור אחר, וזה נראה לי מעניין פחות כרגע. המשקיע הנודע קרל אייקאן חושב שזה מעניין, וקנה עוד מניות בנפילה הגדולה. אולי זה אומר משהו, אבל הוא קנה את המניה גם כשהיתה יקרה בהרבה, אז אולי זו לא אינדיקציה טובה כל כך.

מה שצריך לעניין יותר את המשקיעים זהו תהליך השחיקה הדפלציונית במחירים, שמכרסמת ברווחי חברות. זה קורה כיום בענפים רבים — מסחר, תקשורת, שירותים פיננסיים, פארמה, מוצרי צריכה אלקטרוניים ובמה לא. במקרים מסוימים, כמו בזה של הרץ, תהיה לכך השפעה חזקה על הרווח, ובמקרים אחרים השפעה מתונה יותר, אבל יהיה קשה להתחמק מהמגמה. כל עוד כושר הייצור ויכולת אספקת השירותים של חברות יהיו בעודף, הלחצים הללו יימשכו. לכן, מי שבונה על המשך הריבית הנמוכה בלי להתייחס לסכנה של שחיקת רווחיות מבצע ניתוח כלכלי חלקי ושטחי. לצערי, בהרבה מקרים, זה בדיוק מה שוול סטריט נוטה לעשות.

כל עוד זה יימשך, תהיה לכך השפעה גדולה על ביצועי שוק המניות. ותתפלאו, לאורך זמן זה הרבה יותר חשוב מאשר מי יהיה הנשיא.

הכותב הוא יועץ כלכלי עצמאי. אין לראות בכתוב המלצה לפעולה כלשהי בניירות ערך. לכותב עשויה להיות פוזיציה בניירות הערך המוזכרים במאמר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#