טרור בצרפת: מה יקרה לכלכלה המתוירת בעולם אם חופי הריביירה יתרוקנו?
לצרפת יש כלכלה עשירה ומגוונת עם אוכלוסייה משכילה ויצרנית, אבל היא סובלת מאבטלה גבוהה, הוצאה ציבורית חריגה ואיומי טרור מתגברים ■ המדד המוביל בבורסה שלה איבד 15% מערכו בעשור ■ האם נותרו בה הזדמנויות השקעה?
בערב ה-14 ביולי ניצל מוחמד לחואייג' בוהלל את ההתקהלות על "טיילת האנגלים" בעיר ניס כדי לבצע פיגוע מחריד. הטיילת היתה הומה בחוגגים שבאו לצפות בזיקוקי דינור לכבוד יום הבסטיליה, ולחואייג' שעט לאורכה במשאית ודרס למוות 84 בני אדם. מספר הפצועים הגיע לכ–300.
כפי שקורה לא פעם בפיגועי טרור ראוותניים, מעבר לאובדן הנורא של חיי אדם היתה כאן גם פגיעה בסמלים לאומיים — אחד שקשור לעיתוי, והשני למיקום. 14 ביולי הוא החג החשוב בלוח השנה הצרפתי, שבו חוגגים את השחרור מהשלטון המלוכני המושחת ואת המאבק לייסוד הרפובליקה החופשית. המיקום הסמלי הוא ניס, השוכנת בריביירה הצרפתית, באזור המכונה "חוף התכלת" (Cote d'Azur) — עיר שצרפתים רבים אוהבים לבלות בה את חופשות הקיץ הארוכות שלהם, ומושכת תיירים מכל העולם.
צרפת היא מהמדינות החזקות והעשירות בעולם, אך בשנים האחרונות היא שרויה במשבר חברתי, כלכלי ופוליטי. שלושה אירועי טרור גדולים שהתרחשו ב–18 החודשים האחרונים בפריז ופרבריה ובניס, והגבירו את החשש מפיגועים נוספים, עלולים להחמיר את מצבה ואף לפגוע ביכולתה יוצאת הדופן למשוך תיירים.
בזכות ההיסטוריה, האמנות, הארכיטקטורה, התרבות הקולינרית, הנופים, השיק הצרפתי והנהנתנות המידבקת של תושביה, צרפת היא מגנט לתיירים — והמדינה המתוירת בעולם. לפי נתוני ארגון הסחר העולמי (WTO), פוקדים אותה מדי שנה יותר מ–83 מיליון תיירים. הכנסות הענף מייצגות, לפי הערכות, כ–7% מהתמ"ג של צרפת.
למרות הפיגועים, נראה שצרפת עדיין לא נתפשת בדעת הקהל העולמית כמקום מסוכן במיוחד. אבל אם המצב ישתנה ומספר התיירים בה יירד בעקבות החשש מהטרור האיסלאמי, כלכלת המדינה עלולה לספוג מהלומה.
הפיגועים גם מדרדרים את שיעורי התמיכה בנשיא הצרפתי, פרנסואה הולנד. בקרב רבים, בעיקר בצד הימני של המפה הפוליטית, הוא נתפש כחסר אונים בכל הנוגע לאיומי הטרור, ורבים אחרים מאשימים אותו בדשדוש הכלכלי. הצרות הכלכליות, שהתחילו הרבה לפני שהולנד פסע בשערי ארמון האליזה, צפויות לעמוד — יחד עם ההגירה והטרור — במוקד מערכת הבחירות לנשיאות בעוד שנה.
הולנד גם נאלץ להתמודד בימים אלה עם השלכות הברקזיט — ההחלטה הבריטית על פרישה מהאיחוד האירופי. התגובה שלו לתוצאות משאל העם מעבר לתעלה היתה נרגזת. בעוד קאנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, הגיבה בקריאה שלא לנהוג בחיפזון, הולנד מיהר להצהיר שהפרידה צריכה להתבצע במהירות האפשרית.
"בעיות מבניות שאינן צפויות להיפתר"
מרקל והולנד, מנהיגי שתי המדינות הגדולות והעשירות בגוש היורו, נמצאים במצב שונה לחלוטין. ההצלחה היחסית של הבריטים והגרמנים להתגבר במידה מסוימת על פגעי המשבר הכלכלי ביבשת מתסכלת את הצרפתים. לפי נתוני קרן המטבע הבינלאומית, צרפת אמנם מפגרת בצמיחה רק במעט אחרי בריטניה וגרמניה — היא צמחה ב–1.2% ב–2015, בעוד גרמניה צמחה ב–1.5% ובריטניה, ישראל וארה"ב צמחו ב–2.5% — אבל בפרמטרים מקרו־כלכליים אחרים היא נמצאת בפיגור ניכר.
כך למשל, שיעור האבטלה בצרפת (10%) דומה הרבה יותר למדינות החלשות באירופה.
"הפרמטרים של הכלכלה הצרפתית מציבים סימן שאלה גדול סביב יכולתה להמשיך במדיניות הנוכחית, שכוללת תקציב ענק והוצאה ציבורית חריגה בהשוואה למועדון המדינות ב–OECD. זו חריגה גדולה לעומת גרמניה, אבל גם לעומת דנמרק, למשל", אומר יונתן כץ, הכלכלן הראשי של לידר שוקי הון. "הכלכלה הצרפתית סובלת מגירעון תקציבי ומנטל מס גבוה. האזרחים נהנים משירותים ברמה גבוהה בכל מיני תחומים, אבל למדינה יש חוב שלא יורד ושיעור אבטלה דומה ברמתו לזה שבאיטליה".
לפי נתוני קרן המטבע, שיעור החוב הממשלתי ביחס לתוצר בצרפת ב–2015 הגיע ל–97%, בדומה לשיעור החוב של ספרד. בבריטניה השיעור הוא 89%, בגרמניה 71%, ובמדינות סקנדינביה הוא בטווח של 25%–45%.
שיעור ההוצאה הממשלתית ביחס לתוצר בצרפת הוא כ–57%, לעומת פחות מ–50% בשוודיה ונורווגיה הנחשבות לסוציאליסטיות, וקרוב ל–40% בבריטניה, גרמניה וישראל, למשל.
"הכלכלה הצרפתית זקוקה נואשות לרפורמות מבניות, בעיקר בשוק העבודה", אומר ניר חצב, אנליסט המניות האירופיות של בית ההשקעות אופנהיימר. "אף שהיא מצליחה לצמוח מעט כרגע, בלי רפורמות כאלה היא לא תחזור לצמיחה מהירה ולא תצליח לצמצם את שיעורי האבטלה. הבעיה היא שמבחינה פוליטית, קשה מאוד להעביר רפורמות כאלה בצרפת".
חוקי עבודה קשיחים, שיעורי אבטלה גבוהים
כץ וחצב מצביעים גם על כך ששיעורי המס הגבוהים הופכים את העסקת העובדים בצרפת ליקרה בהרבה. "בגלל העלויות האלה, אם חברה אמריקאית רוצה להקים מפעל באירופה, היא עשויה להעדיף במקרים רבים את גרמניה, בלגיה או אוסטריה, כדי להעסיק עובדים משכילים ומיומנים בלי הוצאות נלוות גבוהות כל כך", אומר כץ.
הצרפתים אמנם עובדים הרבה פחות שעות שבועיות מהבריטים, למשל, בין השאר בשל חקיקה שמחייבת את המעסיקים בתשלום עודף על שעות נוספות החל מהשעה ה–35 בשבוע, וחופשות הקיץ הארוכות, שנוטות לרוקן באופן יחסי את פריז מתושבים ולהשאיר אותה לתיירים זרים.
ואולם הצרפתים דווקא רחוקים מתרבות הסייסטה של דרום היבשת. ולראיה, העובדה שהעובדים הצרפתים ממהרים הביתה או לבתי הקפה, הופכת אותם כנראה ליעילים מאוד. לפי נתוני ה–OECD, התמ"ג לשעת עבודה בצרפת הוא הרביעי בגובהו בעולם (61 דולר), אחרי לוקסמבורג, נורווגיה והולנד. גרמניה מדורגת במדד זה מיד אחרי צרפת. בריטניה, אגב, מדורגת במקום ה–12 וישראל במקום ה–17.
"רמת הפריון של העובדים הצרפתים גבוהה מאוד", אומר כץ. "זה בהחלט יאמר לזכותם. המגבלה שמחייבת את המעסיקים בתשלום גבוה על עבודה של מעבר ל–35 שעות בשבוע היא בעייתית, אבל נראה שבעניין הזה היא דווקא עוזרת, כי העובדים לא מותשים כמו במקומות אחרים".
הבעיה האמיתית של הצרפתים בתחום העבודה היא כנראה האבטלה, 10% כאמור. השיעור הזה אמנם נמוך מבספרד, למשל, שסובלת עדיין משיעור אבטלה חריג של יותר מ–20% מכוח העבודה, אבל גבוה בהרבה לעומת מדינות כמו גרמניה, ארה"ב ובריטניה, והוא גבוה עוד יותר בקרב הצעירים הצרפתים. בגרמניה ובריטניה, למשל, טיפסו שיעורי האבטלה בימי המשבר הפיננסי העולמי ומשבר החובות ביבשת לכ–8%, אך ירדו כעת ל–4.8% ול–5.4% בהתאמה. בארה"ב נרשמה אבטלה של 10% בסמוך לקריסת בנק ההשקעות ליהמן ברדרס ב–2008, אך מאז היא הספיקה לרדת לפחות מ–6%.
הטענה המקובלת של מנהלים במגזר העסקי, של כלכלנים שוחרי כלכלת שוק ושל אנשי שוק ההון, היא שאם צרפת תגמיש את שוק העבודה, שיעורי התעסוקה יגדלו. "חוקי העבודה בצרפת מקשים על פיטורים", מסביר חצב, "וזאת הסיבה המרכזית לכך שהפירמות הצרפתיות חושבות לפני שהן מגייסות עובדים, מתוך ידיעה שקל לגייס וקשה לפטר".
טענה דומה אחרת היא שאם צרפת תצמצם את הוצאות הממשלה ותקל על חברות גדולות שמעוניינות לפעול בה, למשל על ידי הורדת שיעורי המס, ההשקעות במדינה יגדלו, וכך יוספו מקומות עבודה. אבל לקברניטי הכלכלה הצרפתית לא יהיה קל להוריד מסים גם אם ירצו בכך מאוד, בגלל החוב הממשלתי וההוצאות הגבוהות של המגזר הציבורי.
מדד המניות הצרפתי נותר מאחור
הבורסה הצרפתית, שהיא הסניף הפריזאי של מוסד פיננסי משותף שכולל גם את הבורסות של אמסטרדם, ליסבון ובריסל, שהתמזגו בשנת 2000 כדי להתחרות בבורסה בלונדון — שוכנת ברובע לה דה פאנס, הרובע העסקי של פריז.
מדד קאק 40 (CAC 40), שעוקב אחר השינויים במחירי 40 המניות המובילות בבורסה המקומית, רשם בעשר השנים האחרונות תשואה של מינוס 15%. לשם השוואה, מדד דאקס 30 של בורסת פרנקפורט טיפס בפרק הזמן הזה ביותר מ–70%. מדד S&P 500 האמריקאי טיפס בעשור האחרון ב–66%. אפילו המדד המוביל של לונדון, FTSE 100, שסובל מחשיפה גבוהה לסחורות ולפיננסים — שני מגזרים שספגו מכה בעשור האחרון — עלה ב–13% (אם כי צניחת הליש"ט בתקופה האחרונה פגעה בתשואה שראו משקיעים זרים בבריטניה).
שלא כמו בורסת לונדון, הבורסה של צרפת נראית מחוברת יותר לכלכלת המדינה מבחינת הזיקה של החברות במדד המרכזי לפעילות המקומית והייצוג של ענפים מובילים במשק. הפיגור של הבורסה הצרפתית אחר בורסות מובילות אחרות מצביע כנראה על העדפתם של המשקיעים — הם מעדיפים להשקיע במדינות שמחזקות אינטרסים של המגזר העסקי, ופחות באלה שמקדמות את זכויות העובדים.
מדד קאק 40 מספק גיוון ופיזור על ענפי משק רבים, וכולל כמה מהחברות הגדולות והמצליחות בעולם. יש בו ייצוג לענפי המלונאות, הכימיקלים, התעופה, הפיננסים, הטלקום, הנדל"ן, הקמעונות, האנרגיה, האופנה, המזון, התרופות ובידור. החברות שנכללות במדד מעסיקות עובדים ברחבי העולם, רבים מהם בצרפת, וחלק מהענפים דורשים עובדים משכילים, כמו אלה שמערכת החינוך הצרפתית מספקת בשפע.
הרתיעה של תאגידים מחוקי העבודה הצרפתיים וממיסוי גבוה עלולה, לדברי הכלכלנים, לחבל בהזדמנות של צרפת ליהנות מהברקזיט. "אני לא רואה מעבר מהיר של המגזר הפיננסי מלונדון לפריז", אומר כץ. "יש יותר סיכוי שהבנקים יעבירו סניפים לגרמניה או לשווייץ. גם אירלנד אולי תהנה יותר ממעבר של חברות אליה, כי שיעור המס בה נמוך מאוד".
הדשדוש ארוך השנים של מדד קאק הצרפתי, שאיבד בשנה האחרונה 14% מערכו, מעלה את השאלה אם כדאי כעת להשקיע בו. בהקשר זה אפשר לציין שלחלק מהחברות הגדולות במדד אין תלות גבוהה בכלכלה הצרפתית. חלק ניכר מהמכירות שלהן מתבצעות מחוץ לגבולות המדינה, וחלק ניכר מהעובדים שהן מעסיקות נמצאים מחוץ למדינה ואינם כפופים לחוקי העבודה בה. חברות אלה בהחלט יכולות ליהנות מהיתרונות של הידע הצרפתי בתחומי ההנדסה והניהול וגם בתחומים אחרים, בלי להיות תלויות במגבלות של שוק העבודה הצרפתי, שמרתיע משקיעים זרים.
"החברה הכי גדולה בשוק המניות הצרפתי היא טוטאל, שהיא חברת אנרגיה בינלאומית שלא תלויה במתרחש בצרפת, אלא בשוק האנרגיה הבינלאומי", אומר חצב. "גם יצרנית המטוסים איירבאס וחברת מוצרי הקוסמטיקה לוריאל הן חברות בינלאומיות מאוד. לאיירבאס יש אמנם מפעל גדול בטולוז, אבל היא חברה עם שליטה בריטית־גרמנית־צרפתית שמוכרת לכל העולם. חברות גלובליות יכולות לגייס עובדים מחוץ לצרפת, והן עושות את זה".
המניות של החברות שמזכיר חצב אכן עלו בשנים האחרונות בחדות, בעוד המדד הכולל, ירד כאמור. בעשר השנים האחרונות טיפסה מניית טוטאל ב–44%, מניית לוריאל עלתה ב–172% ומניית איירבאס עלתה ב–180%. מול ההצלחה של חברות אלה, בולטת השקיעה של חלק מהחברות במדד ותשואת החסר שהניבו המניות שלהן. למשל, מניות הבנקים סוסייטה ז'נרל וקרדיט אגריקול ויצרנית הרכב פיז'ו, איבדו 60% מערכן בעשור האחרון.
בסיכומו של דבר, נראה שהצרפתים מוצאים עצמם מתקשים בשנים האחרונות ליישב את ערכי החופש, השוויון והאחווה של הרפובליקה עם האתגרים הכלכליים, החברתיים והפוליטיים שניצבים בפניהם. הכלכלה עדיין צומחת, בזכות הפריון הגבוה והתיירות, אבל היא מאויימת על ידי הקושי להתחרות בשוק הגלובלי ולמשוך משקיעים זרים, שתורם כנראה לאבטלה — וכעת גם על ידי הטרור.
ואולם מי שמבקרים בפריז יכולים עדיין לראות תיירים וזרים שגודשים את בתי הקפה והגנים המטופחים, עומדים בתורים למוזיאונים ומגיחים מתחנות המטרו — ולתהות שמא הצרפתים מצאו איזון נכון בין יעילות כלכלית לבין הערכים האלה — ואם כן, האם יצליחו לשכנע בכך גם את המשקיעים.