"הריבית הנמוכה מחלקת את העושר מחדש. קטסטרופה לחוסכים. בני 40-30 אוכלים אותה" - MarketMoney - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"הריבית הנמוכה מחלקת את העושר מחדש. קטסטרופה לחוסכים. בני 40-30 אוכלים אותה"

התקוות להתאוששות עולמית נגוזות והולכות ■ מנהלי השקעות בישראל: "מי שמחפש ריבית סולידית על ה-20 אלף שקל שלו נמצא בבעיה גדולה"

31תגובות

זה היה אמור להיות רגע היסטורי. ב–16 בדצמבר 2015 ניגשה יו"רית הבנק הפדרלי, ג'נט ילן, למיקרופון, ואמרה את המלים שהעולם ציפה לשמוע כבר זמן רב: הוועדה המוניטרית של הפד החליטה להעלות את טווח ריביות הבסיס בארה"ב ברבע אחוז — ל–0.25%–0.5%.

בשבע השנים שקדמו להכרזה הזאת, הריבית היתה בטווח שנקבע על ידי היו"ר הקודם של הבנק, בן ברננקי — שהוריד אותה לשפל היסטורי כצעד חירום קיצוני, במטרה להציל את כלכלת ארה"ב ממיתון ולבלום את המפולת בשוקי ההון בעקבות משבר הסאבפריים וקריסת ליהמן ברדרס.

איש סופר כסף
רויטרס

ההכרזה של ילן לוותה בדברי הסתייגות. היא דיברה על הכלכלה האמריקאית במונחים שמזכירים את שפתו של רופא שמדבר על חולה שמחלים מטראומה קשה. ואולם, הצעד עצמו היה אמור להיות איתות ברור: הוועדה המוניטרית סומכת את ידיה על כך שהכלכלה האמריקאית והעולמית נמצאות כנראה בדרכן לשיפור מתמשך — החזרה לשגרה החלה.

אבל אז הגיע ינואר 2016. הבורסות בסין, שכבר טיפסו ב–2015 לפסגות מפחידות בגובהן, קרסו, ואז התאוששו מעט — צנחו שוב. העצבנות של המשקיעים התפשטה במהרה, והובילה לחודש תנודתי מאוד בשוק ההון, ולבריחה של משקיעים מהאפיק המנייתי.

והריבית? על רקע ההתרחשויות הללו, בשוקי ההון מניחים שהסיכויים שהעלאות הריבית בארה"ב יתפסו תאוצה, או אפילו יתבצעו בהתאם לתוכניות של הפד עצמו, הם קלושים. במדינות אחרות — למשל במדינות אירופה וביפן — ננקטת כעת מדיניות מוניטרית מרחיבה, אפילו מדיניות של ריבית שלילית, במטרה לתמוך בהתאוששות כלכלית של ממש, שמסרבת להגיע.

נראה שהבנקים המרכזיים חסרי אונים. הריבית הנמוכה אמורה להמריץ את הכלכלה, ולעודד צריכה פרטית ואלטרנטיבות השקעה מסוכנות על פני פיקדונות בנקאיים. בפועל, הריבית הנמוכה ששוררת בשווקים כבר שנים מתקשה לעשות זאת. הצמיחה של מדינות רבות מבוששת לבוא, והבעיות שנחשפו בעקבות המשבר נראות עדיין עמוקות מדי.

בשבוע שעבר, המשקיע ביל גרוס תקף את הבנקים המרכזיים וכינה אותם "מבולבלים", עקב מדיניות הריבית האפסית. "למה אחרי כמה עשורים של ריבית אפסית, הכלכלה היפנית מתקשה להגיב?", כתב גרוס בתחזית ההשקעות החודשית שלו. הוא הוסיף כי ניתן לסכם את האימפוטנציה שמפגינים הבנקים המרכזיים ושיעורי הריבית הנמוכים בכל הנוגע ליצירת צמיחה מתקבלת על הדעת במלים "איך זה עובד בשבילכם בינתיים?", והוסף כי "העיוותים בשווקים ובכלכלות ברחבי העולם גוברים והולכים".

הבנקים המרכזיים נמצאים במלכוד

צמיחה גבוהה היא למעשה הגדלה של העוגה, שבעקבותיה אנשים הולכים ונהיים עשירים יותר. אנשים צורכים יותר, מה שמוביל לעליית מחירים (אינפלציה) — עניין די נדיר בעולם כיום. בשנתיים האחרונות, למשל, נרשמה בישראל אינפלציה שלילית. בין הסיבות לכך — התפתחויות שעודדו תחרות וירידת מחירים בענפים כמו תקשורת וקמעונות, והשפעות מהעולם כמו נפילת מחירי הסחורות והנפט.

יו"ר הבנק הפדרלי של ארה"ב, ג'נט ילן
אי־פי

ציפיות האינפלציה הנגזרות משוק ההון הישראלי לא אופטימיות במיוחד. כך, הפער בין האג"ח הממשלתית השקלית לצמודה ל–10 שנים מראה כי השוק צופה אינפלציה ממוצעת של 1.4% בעשור הבא — קרוב לרף התחתון של הממשלה ובנק ישראל, שקבעו יעד אינפלציה של 1%–3% בשנה.

לאינפלציה הנמוכה יש אפקט שלילי על הצריכה, שכן כשאנשים חושבים שהמחירים יעלו מדי חודש, זה מעודד אותם לצרוך יותר. מנגד, לאינפלציה נמוכה יש גם יתרונות, מאחר שהיא משדרת יציבות — אבל כשהיא נמוכה מדי, או הופכת לשלילית, התוצאה היא קיפאון כלכלי.

האם אנחנו חיים כיום בעידן שבו אין יותר צורך לחשוש מאינפלציה? האם זה אומר שהריביות בשווקים המפותחים יישארו אפסיות עוד שנים ארוכות? לפי נגיד הבנק המרכזי באירופה, מריו דראגי, כנראה שלא. "יש כיום כוחות בכלכלה העולמית שפועלים יחד ושומרים על אינפלציה נמוכה", אמר דראגי בנאום שנשא ביום חמישי בפרנקפורט.

"הכוחות האלה עשויים להוביל לכך שהאינפלציה תגיע בשלב מאוחר יותר ממה שחשבנו, אבל אין סיבה לכך שהם יובילו לשיעור אינפלציה נמוך באופן קבוע. מה שחשוב הוא שהבנקים המרכזיים יפעלו בהתאם למנדט שלהם. בגוש היורו זה עשוי ליצור אתגרים שונים מבמקומות אחרים, אבל האתגרים האלה ניתנים לטיפול. הם לא מצדיקים חוסר מעשה", אמר דראגי.

"התפקיד של בנק מרכזי הוא לדאוג לאינפלציה מבוקרת, לצמיחה וליציבות הפיננסית", אומר אלכס זבז'ינסקי, הכלכלן הראשי של בית ההשקעות 
מיטב דש.

"פעמים רבות הבנק המרכזי יעלה ריבית למרות אינפלציה נמוכה יחסית, כי הוא רוצה לשמור על יציבות. בסופו של דבר, המשברים הכלכליים הם לא בגלל אינפלציה, אלא כתוצאה מבועות שהתנפצו".

בלומברג

ברק גרשוני, מנכ"ל קרנות הנאמנות של בית ההשקעות אלומות, מעריך שהריבית האפסית כאן כדי להישאר. לדברי גרשוני, ניתן היה להעריך שכך יהיה כבר לפני זמן רב. "אנחנו טוענים שזה יימשך", הוא אומר. "דיברנו על זה כבר ב–2010–2011. הפרוטוקול הלפני אחרון של הפד מדבר על זה שהריביות הישנות לא הולכות לחזור, ושהצמיחה תהיה נמוכה מאוד. כשיש הרבה חובות, אתה משקיע הרבה במימון החובות, ויש לך פחות להוצאות — כמו משק בית. אתה מוציא יותר כסף על ריבית, ופחות כסף על כל דבר אחר.

"אני אגיד משהו על הבנקים המרכזיים בקשר לריבית השלילית ובכלל למדיניות המוניטרית המרחיבה: כשיש לך פטיש ביד, כל דבר נראה לך כמו מסמר. כל משפט של דראגי מסתיים ב'עד שיבוצעו הרפורמות המבניות ושוק התעסוקה יצמח'. עד שזה יקרה, ואני מקווה לראות את זה במהרה בימינו, הם משתמשים בכלי המוניטרי היחיד כמעט שיש בידיהם. ואין להם כבר לאן ללכת. הם במלכוד. מה הוא יעשה עכשיו? מה אפשר לעשות? להגיד 'אני מעלה את הריבית ואתם תסתדרו'?

"הבעיה היא שזאת קטסטרופה לחוסכים. הדור של בני 30–40 אוכל אותה. כל החישובים האקטואריים מדברים על 4% תשואה. מאיפה אפשר להביא 4% תשואה?", קובל גרשוני.

"האג"ח הארוכות תנודתיות כמו המניות"

הכלכלה האמריקאית נמצאת במצב סביר יחסית, ויש בה ניצנים של לחצי מחירים. ילן היתה כנראה שמחה להעלות את הריבית בקצב מהיר יותר, אבל היא תלויה גם במה שמתרחש בשאר העולם. "הבנק הפדרלי האמריקאי לא יכול שלא להתחשב במה שקורה ביפן ובאירופה", מסביר זבז'ינסקי. "אם המשקיעים ימשיכו לחשוש מהמתרחש שם, ואם הריביות במקומות האלה יישארו אפסיות או שליליות — הנהירה של משקיעי האג"ח לדולר תימשך. במקרה כזה, הדולר יתחזק, מה שיפגע ביצוא האמריקאי.

"נראה שאנחנו הולכים לשנה־שנתיים של סביבת ריבית נמוכה. לפי החוזים העתידיים על הריבית, אנחנו צפויים לראות בשלוש השנים הקרובות בערך שלוש העלאות ריבית של 0.25% כל אחת. מבחינת המשקיעים, באפיק האג"ח הממשלתיות נמשיך להישאר עם תשואות נמוכות מאוד. זה כמובן תומך באלטרנטיבה המנייתית. רואים את זה בכל העולם", אומר זבז'ינסקי.

ברק גרשוני, מנכ"ל קרנות הנאמנות של בית ההשקעות אלומות

דני ירדני, סמנכ"ל ההשקעות בבית ההשקעות אלטשולר שחם, חושב שהמצב הזה עשוי להימשך זמן רב יותר: "אנחנו מאמינים שהריביות יישארו נמוכות לאורך שנים. מלבד האמריקאים, שמדברים על העלאת ריבית, כל שאר העולם עדיין מדבר על המשך או הגדלה של ההרחבה הכמותית — אם זה בפעילות מוניטרית, בהורדת ריבית, או בפעולות נוספות".

הראל גילאון, מנכ"ל משותף של אופנהיימר ישראל, אומר: "אנחנו בהחלט צפויים להישאר בעולם שבו המאבק על התשואות קשה יותר. הריבית הנמוכה שולחת את המשקיעים לחפש תשואות בשוקי המניות. הם מנסים למצוא חברות שעדיין מסוגלות לצמוח, כי הכסף צריך ללכת למקום כלשהו. למשל, באירופה יש המלצות על מגזרי הבריאות והטכנולוגיה — מגזרים עם חשיפה לשווקים מחוץ לאירופה, שנהנים מהחולשה של המטבע האירופי".

לדברי גרשוני, מדובר בתרחיש קשה במיוחד עבור מי שאין להם הרבה כסף. "זאת המשמעות של סביבת הריבית האפסית — היא מעבירה סיכון אל משקיעים פרטיים וחוסכים. ריבית נמוכה מחלקת את העושר מחדש. מצד אחד, יש יותר הזדמנויות למי שמסוגל לנצל אותן. מצד שני, מי שלא מסוגל, ומחפש ריבית סולידית על ה–20 אלף שקל שלו, נמצא בבעיה גדולה מאוד. טיפוסים יזמיים יכולים ליהנות ממינופים ומהלוואות נוחות. לשאר האוכלוסייה זו לא אפשרות זמינה"

ומי שבכל זאת יש ברשותו קצת חסכונות, מה הוא יכול לעשות?

"התמונה לא אופטימית. אנחנו הרווחנו הרבה כסף בשנים האחרונות באג"ח ממשלתיות ארוכות שמחירן עלה מאוד", אומר גרשוני. "אבל זה נגמר. האג"ח הללו נהיו מאוד תנודתיות. סטיות התקן של האג"ח הארוכות כבר מתקרבות לאלו של מדד ת"א 25. "אני לא רוצה להחזיק בקרן נאמנות נייר ממשלתי סולידי שיניב לי 5%, 6% או 7% — וייתן לי סטיות תקן כמו של מדד ת"א 25. אז האג"ח הארוכות כבר לא מתאימות, אבל גם הקצרות כבר לא רלוונטיות בעליל. אין כלום באפיק הקצר, יש 0.1%. אז אנחנו משקיעים באג"ח ממשלתיות לטווח בינוני. חוץ מזה, אנשים נדחפים לאפיק של האג"ח הקונצרני. למנהלים אקטיביים זה יכול להיות טוב, אבל עבור המשקיעים במדדים זאת בעיה".

דני ירדני, אלטשולר שחם
עופר וקנין

"באג"ח הממשלתיות המספרים מאוד נמוכים", מסביר ירדני. "בישראל יש איזושהי תלילות עודפת על מקומות אחרים בעולם. כלומר, הפער בין האג"ח לעשר שנים לאג"ח לשנתיים או שנה הוא גבוה יחסית. אבל באמת אין הרבה אלטרנטיבה באג"ח הממשלתיות, בעוד באג"ח הקונצרניות עוד יש אלטרנטיבה מסוימת. המרווחים הלכו ונפתחו — בישראל, בארה"ב ובכלל בעולם".

למה בעצם זה קרה? למה היתה פתיחה של המרווחים?

"יש בעולם היצע גדול מאוד של אג"ח קונצרניות, על אף כמות הכסף הגדולה שמחפשת פתרון" אומר ירדני. "שוק האג"ח הקונצרניות, בעולם וגם בישראל, גדל במידה משמעותית, כי כסף עבר ממערכת הבנקאות לקרנות נאמנות וקרנות הנאמנות קנו הרבה מאוד אג"ח קונצרניות. היה איזשהו פחד שאם ניכנס לתוואי של העלאות ריבית משמעותיות נראה פדיונות כבדים מקרנות האג"ח הקונצרניות.

"אבל כעת התפישה השתנתה. נראה שהעלאות הריבית לא יהיו משמעותיות, אם הן בכלל ייצאו לפועל. אז אני חושב שנוצרה מיני הזדמנות באג"ח קונצרניות של חברות אמריקאיות גדולות וחזקות. אני לא מדבר על תעשיית האנרגיה, כמובן, אלא על דברים אחרים — למשל רשתות קמעוניות או חברות תרופות. גם בישראל המרווחים בתשואות בין אג"ח קונצרניות לאג"ח ממשלתיות נפתחו.

"כל זה מעביר אותנו לאפיק המנייתי, שהוא מאוד תנודתי. אני חושב שבסוף, הכסף ייצטרך לנדוד למניות — אלא אם אנחנו הולכים לאיזו קריסה מוחלטת של סין, ואנחנו לא חושבים שזה המצב. אני חושב שהמימושים שראינו בשוק באחרונה יצרו הזדמנויות, והכסף יחזור וייכנס לאפיק המנייתי".

"לא להתרגש מהתנודתיות"

מנהלי ההשקעות סבורים שהמשקיעים יצטרכו להשלים עם תנודתיות גבוהה יותר בשווקים, דבר שלא היו רגילים לו בארבע השנים הקודמות. זו תנודתיות שנגרמת גם בגלל מעבר של כספים ממערכת הבנקאות לשוק ההון. "אנחנו חיים בעולם גלובלי. כל אירוע קטן שקורה בסין או באירופה משפיע באותו היום על כל שוקי העולם — ואין לנו תמיד שליטה. אנחנו לא יכולים לנתח כל מיני אירועים נקודתיים כאלה, ואנחנו חייבים לאמץ לעצמנו את היכולת להתרגש כמה שפחות מהסיפור הזה", אומר ירדני.

"2015, למשל, נפתחה בסערה. בסוף אפריל, מדד דאקס של בורסת פרנקפורט, מדד אירופי חשוב ביותר, היה גבוה ב–26% מבתחילת השנה. אלא שבסוף אוגוסט הוא כבר היה נמוך ב–5% מרמתו בתחילת השנה. בסופו של דבר, המדד חתם את השנה בתשואה של 8%. אלה עוצמות של תנודתיות שלא הורגלנו אליהן בעבר".

איך כדאי להתמודד עם תנודתיות כזאת?

ירדני: "כדאי להפסיק להסתכל על תיק ההשקעות מדי יום, ובכל מקרה לא להתרגש מהעלוית והירידות. המשימה הראשית של תעשיית ההשקעות היא לייצר חסכונות פנסיוניים ראויים בטווח הארוך. אי־אפשר להתרגש מכל אירוע. לכן, אנחנו חייבים לעבוד באיזושהי שיטתיות מסוימת, ולנהל את ההשקעות תחת מנגנון של ניהול סיכונים. אנחנו לא מגדירים תנודתיות כסיכון. אנחנו קודם כל מחפשים להשיג תשואה ללקוח. כדי להשיג תשואה לאורך זמן, צריך לשלם מחיר מסוים של תנודתיות — אבל צריך להבין שהתנודתיות נמצאת כאן כדי להישאר, וצריך לדעת לחיות עם זה".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#