האם הצניחה במניות הכרייה הגיעה לסופה - או שהתחתית עדיין לפניהן

לאחר גאות ממושכת בשוק הסחורות, שהקפיצה את רווחי חברות הכרייה הגדולות, נאלצות השחקניות בענף לספוג ירידה חדה בביצועיהן, ומניותיהן צנחו בתוך ארבע שנים ב-60% ■ האם נוצרה בהן הזדמנות השקעה, או שעדיף לשמור מהן מרחק?

עמרי זרחוביץ'

לפני כשבועיים צנחה מניית חברת המסחר והכרייה הבריטית גלנקור ב–29% בתוך יום. הסיבה: פרסום עבודה של אנליסט שהזהיר כי ירידת מחירי הסחורות עשויה לאלץ את החברה להגיע להסדר חוב עם נושיה. הניתוח כלל השוואה בין קריסה אפשרית של גלנקור, ששוויה כעת הוא סביב 30 מיליארד דולר, לקריסה המהדהדת של בנק ההשקעות ליהמן ברדרס ב–2008.

הנפילה במניה שלחה גלי הדף גם למניות של חברות כרייה אחרות. מאז הספיקה אמנם המניה להתאושש, אך מצבה הפיננסי של החברה עדיין רעוע. למרבה הצער, גם מצבן של חברות כרייה אחרות אינו נראה טוב. למעשה, ההידרדרות בעסקיהן ובמניותיהן נמשכת כבר שנים.

מכרה של ענקית הכרייה ואלה דו ריו דוסה ("עמק הנהר המתוק") בברזילצילום: בלומברג

חברות הכרייה הגדולות, שכורות חומרי גלם המשמשים את ענפי הבנייה, התעשייה והאנרגיה - כמו עפרות ברזל, המשמשות לייצור פלדה; מתכות תעשייתיות, מתכות יקרות (כסף, זהב); פחם; וכימיקלים. בעשור שעבר נהנו החברות האלה מגאות אדירה בעסקיהן; ואולם מאז השיא הן צנחו ב–60%–80%.

ביטוי לכך ניתן לראות בקרן הסל XME, שעוקבת אחר מדד של מניות כרייה וחברות לעיבוד מתכת שעורכת חברת S&P. שווי יחידה בקרן צנח בתוך 4.5 שנים ב–75% - מ-75 דולר - ל–19 דולר בלבד. תעודה אחרת שעוקבת אחר ענף הכרייה ונסחרת תחת קוד המסחר PICK, נפלה בתוך ארבע שנים ב–60%, מ–25 דולר ל–10 דולרים.

הצניחה במניות אלה נובעת בעיקר מהנפילה במחירי הסחורות, ובעיקר המתכות, בשנים האחרונות. הירידה המהירה ברווחיות החברות מעלה חשש שמא הן עלולות להיקלע למצוקה פיננסית.

השאלה ששואלים את עצמם משקיעים רבים כעת היא אם מחירי המניות בענף ירדו יותר מדי ולכן הן ראויות כעת להשקעה - או שמא התחתית עדיין לפניהן?

מחזור עסקים ארוך

התשובה לכך מתחילה בניסיון לנבא את הכיוון של שוק הסחורות - משימה כלל לא פשוטה. בשנה האחרונה נפל מדד הסחורות של סוכנות בלומברג ב–25%, ובחמש השנים האחרונות הוא איבד 38% משוויו. הגאות שנרשמה עד לפני שלוש שנים בשוק הסחורות בכלל ובמחירי הסחורות התעשייתיות בפרט נבעה בעיקרה מתנופת בנייה במדינות המתעוררות, ובראשן סין. תנופה זו הגבירה את הביקוש למתכות תעשייתיות בסיסיות כמו ברזל, פלדה ונחושת.

בעשור הראשון של המילניום נהפכה סין ליבואנית הסחורות הגדולה בעולם. סין עצמה מעבדת חומרי גלם למוצרים תעשייתיים ונהפכה ליצואנית של פלדת אל־חלד ואלומיניום, הודות לשפע אספקת חשמל, שיפור מתמשך ביכולות טכנולוגיות ועודף בכושר הייצור. אבל בשנה האחרונה הצמיחה בסין הואטה, והביקוש למתכות תעשייתיות ירד - והוביל לירידה במחירי המתכות.

כך למשל, מחיר עפרות הברזל ירד מ–180 דולר לטונה במארס 2011 לכ–50 דולר כיום. באותה תקופה ירד מחיר הנחושת מ–9,000 דולר לטונה ל–5,000 דולר. מחיר הזהב ירד מ–1,880 דולר לאונקייה באוגוסט 2011 ל–1,140 דולר כיום.

צילום: בלומברג

השאלה ששואלים את עצמם המשקיעים היא עד כמה חריפה ההאטה בסין ועד כמה היא תשפיע על שוקי הסחורות בשנים הקרובות. האם ההאטה תימשך שנה? חמש שנים? עשר שנים? לאיש אין תשובה על כך, אבל כולם מנסים לנחש.

כמו בשווקים רבים, גם בשוק הסחורות יש מחזורי גאות ושפל, אך בסחורות המחזורים נוטים להיות ארוכים במיוחד. עליית ביקושים מעלה את מחירי הסחורות והופכת את תעשיית הכרייה לרווחית יותר. בהמשך בעלי של המכרות משקיעים כסף ופותחים אתרי כרייה חדשים עד שנוצר עודף כושר ייצור שעוצר את עליית המחירים, אך אם במקביל נרשמת גם ירידה בביקושים, המחירים מתחילים לרדת.

בשלב היורד של המחזור, חברות הכרייה מפסיקות לבצע השקעות וסוגרות אתרים כדי להקטין את התפוקה. התהליך הזה נמשך עד שהביקושים מתאוששים, ושוב מתחילה עליית מחירים. אורכם של מחזורי העסקים בענף הכרייה נובע מהעובדה שפתיחת אתרי כרייה חדשים אורכת זמן רב וכרוכה בהשקעות עצומות.

מחזורי העסקים בשוק הסחורות מושפעים במידה רבה משיעורי הצמיחה בעולם, ובשנה האחרונה תחזיות הצמיחה העולמיות מתמנות. בשבוע שעבר הפחיתה קרן המטבע הבינלאומית את תחזית הצמיחה העולמית ל–2015 ל–3.1%, לעומת תחזית לצמיחה של 3.3% שפירסמה ביולי. גם תחזית הצמיחה ל–2016 הונמכה ל–3.6%. הקרן ציינה שההתאוששות המתונה בכלכלות המפותחות, ובראשן ארה"ב ובריטניה, צפויה להימשך, אך קיימים גם לחצים דפלציוניים שמעיבים על הכלכלות העשירות.

צילום: בלומברג

ירידה במחירי הסחורות עשויה דווקא להיטיב עם מדינות מפותחות, שכן היא מוזילה את האנרגיה והבנייה. בקרן מציינים גם שרבות מהמדינות המתעוררות עדיין צומחות, כך שרמת הביקושים לשוק הסחורות עשויה להתייצב ולשמור על המחירים ברמתם הנוכחית.

מעבודה שערכו הכלכלנים בילגה ארטן מהמחלקה הכלכלית באו"ם ואנטוניו אוקמפו מאוניברסיטת קולומביה עולה כי מאז סוף המאה ה–19 התאפיין שוק הסחורות בארבעה מחזורי־על (סופר־סייקל). הסקירה שלהם, שפורסמה ב–2012, מראה שמחירי הסחורות הגיעו לשיא ב–1917, 1951, 1973 ו–2010 (השנה האחרונה שבה היו לחוקרים נתונים).

עוד עולה מהעבודה שמחירי כל סחורה בנפרד, מלבד הנפט, נעים בכיוונים דומים אך לא תמיד מגיעים לשיא יחד. מחזורי הגאות והשפל נמשכים בין 20 ל–40 שנה, תלוי בסחורה. בנוסף, בכל פעם רמת השיא הריאלי של המחירים היא נמוכה מרמת השיא הקודמת. ייתכן שזה קורה בגלל שיפורים טכנולוגיים שמקטינים את הצורך בחומרי גלם מסוימים, וממציאת תחליפים לחלק מהסחורות.

גורם נוסף שמשפיע על מחירי הסחורות, מלבד הפערים בין הביקוש להיצע הוא היכולת להשקיע בהן באמצעות מכשירים פיננסיים שונים. השקעות ספקולטיביות בסחורות באמצעות חוזים עתידיים או אופציות אינן עניין חדש, אבל בעשר השנים האחרונות, המגמה הזאת התחזקה, בעקבות יצירתם של מכשירי השקעה פשוטים כמו תעודות סל שמנגישים את שוק הסחורות לקהל הרחב.

חובות עצומים

מנכ"ל ענקית הסחורות גלנקור, איוון גלזנברג, קרא בשבוע שעבר לחברות הכרייה המתחרות לסגור מכרות לא רווחיים. זו לא הפעם הראשונה שהוא אומר זאת. האינטרס שלו ברור: השוק סובל מעודף היצע וכושר ייצור.

מניות חברות הכרייה נעות במתואם עם מחירי הסחורות, אך לעתים הן מקדימות או מאחרות מעט. החברות יכולות להשפיע על ההיצע בשוק, שתלוי בקצב ההשקעות שלהן ושל מתחרותיהן. ואולם האתגר המרכזי הנוכחי של מנהלי החברות הוא לשמור על הרווחיות בתקופה שבה מחירי המוצרים שהן מפיקות קרובים לשפל היסטורי.

חלק ניכר מהחברות כבר החלו במהלכי התייעלות, ואחרות מנסות לממש נכסים כדי להקטין את מצבת החובות שלהן. העלייה בסך החובות מקורה ברכישת פעילויות בתקופות הגאות, והיא גם תולדה של הריביות הנמוכות.

ישנם משקיעים שסבורים כי רמות המחירים הנוכחיות כבר יוצרות הזדמנות. כך למשל, בבנק ההשקעות מורגן סטנלי סבורים שמחירי הסחורות יעלו ב–19% עד 2017. בבנק תולים תקוות בצעדי הממשל הסיני ובנתוני צמיחה משופרים במדינה. הבנק העלה את מחירי היעד למניותיהן כמה חברות כרייה גדולות בהן BHP, ריו טינטו ואנגלו אמריקן.

למי שבוחנים השקעה בחברות הכרייה כדאי לשים לב לחוב הגבוה שלהן וגם לדיווידנדים הגבוהים שהן מחלקות, ועלולים להטעות. תשואת הדיווידנד הנוכחית על מניות חברות הכרייה עדיין גבוהה, סביב 6%–8%, מכיוון שתשלומי הדיווידנד נסמכים על רווחים מהעבר הלא־רחוק. ואולם החוב הגבוה עלול לגרום להן להפחית את תשלומי הדיווידנד כבר בשנה הקרובה.

כיצד משקיעים בחברות הכרייה?

מי ששוקל השקעה מפוזרת בענף הכרייה עשוי להעדיף לפעול באמצעות תעודת סל שעוקבת אחר מדד של כמה חברות כרייה גדולות. אחת האפשרויות היא תעודה שנסחרת בארה"ב תחת הקוד PICK ועוקבת אחר מדד של חברות מובילות כמו ריו טינטו, BHP, וגלנקור. התעודה מנהלת 70 מיליון דולר, ודמי הניהול השנתיים בה הם 0.4%. מחירה נפל מתחילת 2015 ב-34%.

תעודה אפשרית אחרת שממוקדת יותר בענף המתכות התעשייתיות היא תעודת הסל XME. תעודה זו משלבת לצד חברות בינוניות לכריית מתכות ומינרלים גם חברות גדולות לעיבוד פלדה ומתכת כמו אלקואה ונוקור. אפשרות נוספת היא להשקיע בחברות הכרייה עצמן. הנה כמה דוגמאות:

BHP ביליטון

BHP היא חברת הכרייה הגדולה בעולם ונסחרת לפי שווי של 100 מיליארד דולר. החברה נוצרה ב–2001 ממיזוג של החברה האוסטרלית BHP, והחברה הבריטית ביליטון. הכנסות החברה בשנה שהסתיימה ביוני 2015 הגיעו ל–45 מיליארד דולר, ירידה של 21% לעומת השנה שלפני כן. הכנסות החברה מגיעות בעיקר מעפרות ברזל, נחושת, נפט ואשלג. מכירות הברזל שלה ירדו בשנה האחרונה מ–21 מיליארד דולר לכ–15 מיליארד דולר. מכירות הברזל אחראיות ל–58% מרווחי ה–EBITDA, שהגיעו ב-12 החודשים האחרונים לכ–12 מיליארד דולר. סין היא לקוחה גדולה מאוד של BHP ואחראית ל–36% מהכנסותיה. 66% ממכירות הברזל של החברה נעשות לסין, לעומת רק 23% ממכירות הנחושת ו–9% ממכירות הפחם.

ריו טינטו

ריו טינטו היא חברת הכרייה השנייה בגודלה בעולם במונחי שווי שוק. זוהי חברה בריטית־אוסטרלית שהוקמה ב-1873. החברה, שנסחרת לפי שווי של 70 מיליארד דולר, ייצרה הכנסות של 40 מיליארד דולר בשנה האחרונה ורווח של 3 מיליארד דולר. ריו טינטו מעסיקה כ–60 אלף עובדים ופועלת ב-40 מדינות בעולם.

לאחר המשבר העולמי של 2008 עסקה ריו טינטו בעיקר במימוש נכסים כדי להקטין את החוב שלה, לאחר שרכשה את את השליטה ביצרנית האלומיניום הקנדית Alcan ב–38 מיליארד דולר. מכירות הברזל הן כ–40% מכלל מכירות החברה, והאלומיניום אחראי לכ–20% נוספים. גם לריו טינטו תלות גבוהה בסין, שאחראית לכ-36% הכנסותיה. יבשת אסיה כולה אחראית לכ–65% מההכנסות.

גלנקור

גלנקור עוסקת במסחר בסחורות ונכנסה בשנים האחרונות גם לעסקי הכרייה. מנייתה צנחה בסוף ספטמבר בעקבות הערכות כי החובות שלה עלולים להוביל לחדלות פרעון, אך התאוששה מאז ועלתה למחיר גבוה מאשר לפני הצניחה.

גלנקור נסחרת לפי שווי של 18 מיליארד ליש"ט, לאחר ירידה של 76% בחמש השנים האחרונות במחיר המניה. בסוף יוני היה החוב הכולל של החברה 51 מיליארד דולר. גלנקור הודיעה לפני כחודש על תוכנית לצמצום חובותיה, שכוללת מכירת נכסים וביטול תשלומי דיווידנד למשקיעים. הכנסות החברה בארבעת הרבעונים האחרונים הסתכמו ב–192 מיליארד ליש"ט, וההפסד שלה הסתכם ב–88 מיליון ליש"ט.

אנגלו אמריקן

אנגלו אמריקן הוקמה ב–1917 על ידי ארנסט אופנהיימר בשותפות עם ג'יי.פי מורגן. המשקיעים הראשונים בה הגיעו מארה"ב ובריטניה. החברה נחשבת למובילה עולמית בהפקת פלטינום. אנגלו־אמריקן אמנם הורידה במעט את תחזיות ההפקה של ברזל וניקל ל–2015, אך התחזיות שלה ל–2016 מדברות על יציבות בסך ההפקה הכולל.

החברה נסחרת בלונדון בשווי של 9 מיליארד ליש"ט, לאחר שמנייתה צנחה ב–77% בחמש שנים. הכנסותיה בארבעת הרבעונים האחרונה הגיעו ל–24 מיליארד דולר, ונוצר לה הפסד של 7 מיליארד דולר. החוב שלה הוא 19 מיליארד דולר. אנגלו אמריקן, המעסיקה כ-150 אלף עובדים, החלה לפני כשלושה חודשים בקיצוץ חד של כ–30% במספר עובדיה. ההפסדים והחוב הגבוה אילצו את החברה גם למכור חברת בנייה שבה החזיקה ב–1.6 מיליארד דולר.

ואלה

ואלה דו ריו דוסה, "עמק הנהר המתוק" בפורטוגזית, הוקמה על ידי ממשלת ברזיל ב–1942 והופרטה ב-1997. בחמש השנים האחרונות ירד שוויה ב–85%, והיא נסחרת בשווי של 26 מיליארד דולר. החוב שלה מסתכם ב–26 מיליארד דולר. הכנסות החברה בשנה האחרונה הסתכמו ב–21 מיליארד דולר, והפסדיה ב–3.2 מיליארד דולר. תשואת הדיווידנד שלה, שמושפעת ממחיר המניה הנמוך, היא 8.6%. 50% מהכנסותיה מגיעות מאסיה. אפריקה ודרום אמריקה תורמות 18% מההכנסות כל אחת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker