שנה לקריסת מחירי הנפט: האם המשך הנפילה ימוטט משטרים ברחבי העולם? - MarketMoney - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שנה לקריסת מחירי הנפט: האם המשך הנפילה ימוטט משטרים ברחבי העולם?

הצניחה במחיר השוק של חבית נפט מ–100 דולר ל–45 דולר בתוך שנה מטלטלת כלכלות ואת תעשיית האנרגיה העולמית ■ רבים מהמומחים סבורים שהמחיר יישאר נמוך ואולי אף יירד בעוד מדרגה, אך כפי שהנפילה הצליחה להפתיע רבים, תיתכן גם הפתעה בכיוון ההפוך

11תגובות

היום לפני שנה החלה הצניחה החופשית של מחירי הנפט - שצופנת בחובה השלכות כלכליות כלל־עולמיות. ב–19 בספטמבר 2014 עוד היה מחיר השוק של חבית נפט גולמי מסוג "טקסס מתוק" 92.4 דולר - בדיוק פי שניים ממחירה כיום - אך בתוך שלושה חודשים צלל המחיר ב–40%. בערב חג המולד האחרון, כשמיליארדי נהגים בעולם מתנחמים במחיר הדלק הנמוך זה שש שנים, בזמן שהם סובלים בפקקים של החג, מחיר החבית כבר ירד אל מתחת ל–55 דולר.

הנפילה הזו נעצרה לקראת סוף ינואר, ברמה של 45 דולר לחבית. במשך כמה חודשים התאושש המחיר וטיפס לרמה של 60 דולר, רק כדי ליפול בחזרה לשפל. ב–20 באוגוסט הגיע מחיר החבית אל מתחת ל–40 דולר - הרמה הנמוכה ביותר שבה נסחר הנפט מאז אוגוסט 2003. היה זה בתקופה שבה החל הצבא האמריקאי להתבוסס בבוץ המדברי בעיראק, אחת ממעצמות הנפט הגדולות בעולם.

אי־פי

את הנפילה הזאת איש לא צפה. לא סוכנות האנרגיה של ארה"ב (EIA) או סוכנות האנרגיה הבינלאומית (IEA); לא בנקי ההשקעות הגדולים; ולא המוסדות הכלכליים הגלובליים, כמו הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית. בעשרות השנים האחרונות, נפילות חדות במחיר נגרמו תמיד בשל גורמים ברורים ומיידיים. המשבר הפיננסי ב–2008–2009, למשל, מוטט את שוק הנפט מרמה של 140 דולר לחבית במאי 2008 ל–45 דולר כעבור חצי שנה בלבד. גם כניעת סדאם חוסיין לכוחות הקואליציה במלחמת המפרץ הראשונה, בתחילת 1991, ריסקה את המחיר מ–60 דולר לחבית ל–35 דולר בתוך שלושה חודשים.

עוד לפני כן, ב–1986, כשסעודיה החליטה להעניש את חברותיה בקרטל הנפט אופ"ק והציפה את השוק, צלל המחיר עד ל–7 דולרים לחבית. צניחה זו הובילה לתקופה ארוכה שבה היה הנפט זול, ושבה רווחי מפיקות הנפט הגדולות היו מצומקים יחסית.

אלא שהפעם אין משבר פיננסי חדש, אף מלחמה חדשה לא פרצה במזה"ת ואף מעצמת נפט לא שברה בן־לילה את הכללים הנהוגים בשוק. כך, חוסר הבהירות לגבי הגורמים שהובילו לצניחת מחיר הנפט עוררה שלל תיאוריות קונספירציה. המרכזית שבהן גרסה שסעודיה, המפיקה השנייה בגודלה בשוק, שיכולה להרשות לעצמה למכור נפט במחיר נמוך, רוצה לפגוע הן באיראן, האויבת הגדולה ממזרח, שעם התקדמות תוכנית הגרעין שלה נהפכה לאיום הצבאי הגדול ביותר עליה; והן ברוסיה, בעלת בריתה של איראן. רוסיה גם מתחרה בסעודיה בשוק הנפט, אך מתמודדת עם עלויות הפקה גבוהות בהרבה.

לפי תיאוריית קונספירציה אחרת, ארה"ב היא זו שביקשה לפגוע בשתי המדינות האלה עקב אינטרסים פוליטיים שלה - להחליש את עמדת איראן במשא ומתן על הסכם הגרעין ולהכות במשטרו של פוטין בשל פלישת רוסיה לאוקראינה ואיומיו על המערב. גרסה קיצונית יותר של התיאוריה הזאת גרסה כי ארה"ב וסעודיה נוקטות שיתוף פעולה אסטרטגי בשוק הנפט, בתמיכת מדינות אירופה, במאמץ להפיל את המשטרים הדיקטטורים באיראן ורוסיה, הנשענים על ההכנסות מהזהב השחור.

בלומברג

ואולם במאמר מיוחד שהקדיש באחרונה "ניו יורק טיימס" לנושא נשללו כל האפשרויות האלה. "לעתים נדירות מצליחות ארה"ב וסעודיה לשתף פעולה בצורה חלקה", הסביר כתב העיתון קליפורד קראוס. "בנוסף, ממשל אובמה אינו יכול לשלוט בקידוחים של מאות חברות נפט אמריקאיות - שרודפות אחר רווחים וצריכות לתת הסברים לבעלי המניות שלהן". למעשה, הוא הסביר, בין הסעודים לאמריקאים יש תחרות עזה על הבכורה בשוק הנפט העולמי.

בין סין לפצלים

אז מה בכל זאת קרה? שילוב של גורמים, שכל אחד מהם תרם את חלקו לנפילה, ושמקורם באזורים שונים בעולם. בצד הביקוש, ההאטה החדה בסין - קטר הצמיחה של כלכלת הסחורות העולמית - הקטינה את הדרישה שלה לנפט. לצדה מצויה אירופה, שסובלת מדשדוש מתמשך וארוך מהצפוי.

בצד ההיצע, ההצלחה האדירה של ענף הפקת הנפט מפצלים בארה"ב הזניקה את תפוקת הנפט האמריקאית ב–25% מאז 2012. תעשיית הפצלים הגדילה את ההיצע העולמי והובילה לציון דרך היסטורי - כשארה"ב עקפה השנה לראשונה את סעודיה בתפוקת הנפט.

גם סעודיה עצמה תרמה וממשיכה לתרום להגדלת ההיצע. בשנה האחרונה היא הודפת לחצים מצד חברותיה בקרטל אופ"ק, המספק 40% מהנפט העולמי, לצמצם את התפוקה. החברות האחרות בקרטל מעוניינות להרים חזרה את מחירי הנפט. אלה הן במיוחד מדינות כמו ונצואלה וניגריה, שלא רק נשענות על נפט, אלא חייבות למכור אותו במחיר גבוה כדי לשרוד כלכלית.

אף שידעה שתיפגע מירידת המחיר, סעודיה סירבה לקצץ בתפוקת הנפט וממשיכה לסרב, מכמה סיבות. בית המלוכה הסעודי אמנם נהנה מכך שהמחיר שייט במשך זמן רב באזור ה–100 דולר לחבית - כך שהוא יכול היה להמשיך ולקנות שקט פוליטי ויציבות חברתית באמצעות סובסידיות ממשלתיות נדיבות, בתקופה שבה המזרח התיכון בוער במלחמות אזרחים והפיכות עממיות. אלא שנפט במחיר גבוה הוא בעצם איום גדול ביותר על סעודיה, שכן הוא יוצר מוטיבציה כלל־עולמית לעבור לאנרגיות חלופיות, ירוקות וזולות יותר.

נפט במחיר גבוה גם מכניס למשחק את ענף הפצלים בארה"ב, שבשל עלויות ההפקה הגבוהות זקוק לרמות מחירים גבוהות כדי לשמור על רווחיות. הסירוב של הסעודים לקצץ בתפוקה כדי למנוע ירידת מחירים פגע ישירות בענף הפצלים בארה"ב: עשרות אלפי עובדים בו פוטרו בשנה האחרונה ממשרותיהם המתגמלות, ושורה של חברות קטנות נקלעו לקשיים. חברות גדולות יותר, בראשן ענקיות אנרגיה כמו שברון ואקסון מובייל, נאלצו לקצץ בפרויקטים חדשים ולמכור נכסים בעקבות ירידה של עשרות אחוזים ברווחיהן.

הסעודים חששו גם כי קיצוץ בתפוקה והעלאת מחירים ירגיזו את צרכניות הנפט הגדולות באסיה - ובראשן סין. האנליסט והמשקיע ג'ף אופדייק, בעל בלוג ההשקעות "דה סובריין אינווסטור", כתב ביוני השנה: "הסעודים עשו חשבון והבינו שיותר חכם מבחינתם למכור נפט ב–50 דולר לחבית ב–30 השנים הבאות, מאשר למכור אותו ב–100 דולר לחבית - אבל רק למשך העשור הקרוב".

רויטרס

סכנת התלות בנפט

הסעודים, עם רשת ביטחון יציבה של יותר מ-600 מיליארד דולר ברזרבות הון, ינשכו שפתיים ויקצצו בפרויקטים ארוכי טווח, אך יצלחו בבטחה את משבר הנפט. עבור משטרים רבים אחרים, נפט זול לטווח ארוך עלול לגבות מחיר גבוה. דיוויד גולדווין, ששימש שליח מיוחד של הנשיא אובמה ליחסי הנפט הבינלאומיים של ארה"ב, סבור כי במחיר הנוכחי, היציבות השלטונית של כמה מיצואניות הנפט הגדולות בעולם נמצאת בסכנה.

"כל ממשלה שנשענת באופן עמוק על ההכנסות מנפט חייבת להגיב באופן מסוים. ב–40 דולר לחבית, התקציבים של כל המשטרים האלה נמצאים בבעיה - ואצל חלקם זוהי בעיה חמורה", אמר גולדווין בסוף אוגוסט ל"אינטרנשיונל ביזנס טיימס". "המחיר הנמוך מגדיל את הגירעון התקציבי, ומחייב מדינות שכבר מתמודדות עם צמיחה נמוכה לסבול מלחצים גדולים עוד יותר". לדבריו, רמות המחירים הנוכחיות הן "דגל אדום בכל הקשור למתחים הפוליטיים והתסיסה העממית" בקרב מפיקות הנפט הגדולות. "כשמסתכלים על מדינות שבריריות ממילא, כמו איראן, תימן, לוב, ונצואלה וניגריה, צריך להתכונן לבעיות ביציבות שלהן", הוא הוסיף.

ואולם מחיר נפט של פחות מ–50 דולר לחבית שולח גלי הדף רבי עוצמה גם לכלכלות הרבה יותר גדולות וחזקות - מרוסיה דרך ברזיל ועד קנדה. משטרו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, שנבחר שוב ב–2012 על גלי הבטחות תקציביות נדיבות לציבור הרוסי, מתמודד כעת עם מיתון כלכלי חריף. לפי סקר כלכלנים של בלומברג שפורסם באחרונה, כלכלת רוסיה צפויה להתכווץ השנה ב–3.7%.

בלומברג

כל ירידה של 10 דולר במחיר חבית נפט עולה לרוסיה באובדן הכנסות שנתי של כמעט 15 מיליארד דולר, כך ששנה שבה מחיר הנפט צלל ביותר מ–50 דולר גובה ממנה מחיר כלכלי עצום של כמעט 80 מיליארד דולר - כחמישית מהכנסות המדינה. לכך יש להוסיף את הסנקציות שהטיל המערב על רוסיה לאחר פלישתה לאוקראינה, המגבילות את הגמישות שלה בשווקים הבינלאומיים ומאלצות אותה לפנות לרזרבות ההון שצברה. משכך הכאבים של פוטין הוא 400 מיליארד דולר שמונחים בקרנות החירום האלה, אך ייתכן שכאב הראש שלו יהיה חזק מדי - שכן ההידרדרות המהירה של כלכלת רוסיה ובידודה הבינלאומי מעניקות רוח גבית לאופוזיציה, שמכינה את עצמה לבחירות בפרלמנט בשנה הבאה.

גם ברזיל, שנהפכה בתוך עשור לסיפור הצלחה כלכלי אדיר בזכות הגאות בשוקי הסחורות והנפט, סובלת כעת מנפילת המחירים בצל שחיתות אפידמית שמנעה מהמדינה לפתח מנועי צמיחה חדשים ומתקדמים. תחזית שפירסם ארגון המדינות המפותחות OECD בשבוע שעבר כוללת התכווצות של 2.8% בתמ"ג של ברזיל השנה. כשרק לפני חמש שנים המדינה צמחה בקצב גבוה של 7% בשנה.

המשבר בברזיל עתיד לזלוג גם ל–2016 עם אינפלציה דו־ספרתית וזינוק באבטלה, שעה שההאטה בסין תמשיך לחתוך בהכנסות המדינה מיצוא נפט, קפה ומתכות. סוכנות הדירוג סטנדרד אנד פור'ס (S&P) הורידה החודש את דירוג האשראי של ברזיל לרמת "זבל", בנוסף להורדת דירוג ל–60 חברות גדולות במדינה.

ואם כל זה לא מספיק, בשנה האחרונה מטלטלת את ברזיל פרשה שמקפלת בתוכה את שני הגורמים המרכזיים למשבר הנוכחי - השפל במחיר הנפט והגאות בשחיתות. בכירים בחברת הנפט הממשלתית פטרובראס, יקירת המשקיעים בשנות השגשוג, חשודים כעת בקבלת שוחד בסכום כולל של 3 מיליארד דולר בתמורה לניפוח מלאכותי של חוזים עם חברות בנייה בשווי מיליארדי דולרים.

חלק מהבכירים שנעצרו קשורים ישירות למפלגת השלטון של הנשיאה דילמה רוסף, שהיתה בעבר יו"רית הדירקטוריון של פטרובראס. רוסף מתמודדת כעת עם ההשלכות - מחאה ציבורית עזה, קריאות להדחתה בתוך המפלגה ומחוצה לה, שפל בתמיכה בה (פחות מ-10% מהציבור) ומוניטין שהוכתמו. אם לשפוט לפי ניסיון העבר בברזיל, ספק רב אם שלטונה יחזיק מעמד. בה בעת, הנפילה במחיר הנפט מחקה כמעט לחלוטין את רווחי פטרובראס - והם קרסו בכמעט 90% בתוך שנה.

אלא שמשבר כלכלי כתוצאה מקריסה במחיר הנפט אינו מתרחש רק בשווקים המתפתחים. הוא גם מנת חלקה של אחת המדינות העשירות, המתקדמות והנקיות ביותר משחיתות בעולם. קנדה, מפיקת הנפט החמישית בגודלה, נקלעה למיתון מפתיע ברבעון השני בעקבות הצניחה בהכנסות מנפט. צניחה זו גם הפילה את שווי הדולר הקנדי ופגעה בפופולריות של ראש הממשלה, סטיבן הרפר, שהאופוזיציה מאשימה אותו באחריות לבעיות הכלכליות של המדינה. "עשר שנים של אובדן משרות, קריסת תשתיות והטבות מס לעשירים - זה היה העשור האבוד של קנדה", הכריז החודש ראש האופוזיציה, אנדרו תומסון.

בדרך ל-20 דולר?

תעשיית הנפט הפרטית סובלת לא פחות. בסוכנות בלומברג הזהירו באחרונה כי התעשייה זקוקה למימון של חצי טריליון דולר כדי להחזיר חובות בעקבות קריסת המחירים שעה ששולי הרווח של 108 החברות במדד האנרגיה העולמי של MSCI התכווצו לרמתם הנמוכה ביותר זה 20 שנה. "אם מחירי הנפט יישארו ברמה של 40 דולר, מספר פשיטות הרגל ומכירות החיסול של נכסים ללא ספק יגדל", הזהירה באחרונה בראיון לבלומברג קימברלי ווד, שותפה בנורטון רוז פולברייט, המתמחה במיזוגים ורכישות בשוק הנפט.

לפחות לפי חלק מהתחזיות, ייתכן שמעצמות הנפט עוד יתגעגעו לימים של 50 דולר לחבית. גולדמן סאקס, בנק ההשקעות המשפיע בעולם, פירסם בתחילת ספטמבר תחזית שלפיה עודפי ההיצע בשוק עשויים להפיל את מחיר הנפט עד 20 דולר לחבית, בדומה לתחזיות של אנליסטים ומומחים בגופים פיננסיים קטנים יותר.

גם אם התרחיש הזה לא יתממש בשל קיצוץ חד בתפוקה בתעשיית הפצלים או במוקדים אחרים, בגולדמן סאקס טוענים שרוב הסיכויים הם שהמחירים לא יעלו חזרה בשנים הקרובות. גם "ניו יורק טיימס" צופה שמחירי הנפט לא יתאוששו בקרוב, על רקע שובה הצפוי של איראן במלוא עוזה לשווקים הבינלאומיים עם הסרת הסנקציות בתחילת 2016.

שר הנפט האיראני, ביז'אן נמדאר זנגנה, הכריז באחרונה שארצו תוכל להגדיל את תפוקת הנפט ב-33%, ליותר מ–4 מיליון חביות ביום, מה שיהפוך אותה שוב למפיקת הנפט הגדולה באופ"ק אחרי סעודיה, ויגדיל עוד יותר את ההיצע העולמי. ואולם כדאי להתייחס בספקנות בריאה לשלל התחזיות האלה. נפילת מחירי הנפט הנוכחית, שלא נצפתה על ידי איש, העניקה לשווקים ולמשטרים ברחבי העולם שיעור בחשיבותה של זהירות לגבי הסתמכות על תחזיות - ובמזרח התיכון, כך נראה, כדאי להיזהר שבעתיים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#