מחירי המניות גבוהים מדי? כך אפשר להתמודד עם התנפחות הבועה - MarketMoney - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מחירי המניות גבוהים מדי? כך אפשר להתמודד עם התנפחות הבועה

והאם טבע ופריגו מנפחות את 
מדד ת"א 25 או משביחות אותו?

2תגובות

לאחר עלייה של 15%-20% במדדי המניות המובילים מתחילת השנה, רבים מהם מצויים קרוב לשיאם. ואולם ככל שמדדי המניות ממשיכים לשבור שיאים, עולה החשש שמא מחירי המניות נהפכים לגבוהים מדי - שלא לומר מנופחים.

אחת הדרכים להתמודד עם החשש מהתנפחות המחירים בשוקי המניות היא לחפש מדדי מניות חלופיים - שנועדו להתמודד עם הסיכון הזה. אסטרטגיה חלופית מרכזית מבוססת על יצירת מדדים "חכמים" שיגנו על המשקיע מפני התנפחות של מניות בודדות או של מגזרים מסוימים בשוק. אחת הדוגמאות הבולטות למדדים כאלה היא מדדי מניות בעלי משקל שווה (Equal Weight).

מדדי המניות המסורתיים ערוכים כך שכל מניה מקבלת משקל שונה במדד, בהתאם לשווי השוק של החברה. במדד המקומי המוביל ת"א 25, למשל, למניה של חברה גדולה כמו טבע יש משקל גדול בהרבה מאשר למניה של חברה קטנה יותר כמו אסם או מליסרון. באופן דומה, במדד נאסד"ק, משקלה של מניית אפל הוא גדול בהרבה ממשקלה של צ'קפוינט.

לעומת זאת, במדדי משקל שווה כל אחת מהמניות האלה תקבל משקל זהה, ותשפיע על המדד באותה מידה. לדוגמה, אילו מדד ת"א 100 היה מחושב כמדד משקל שווה, כל מניה בו היתה מקבלת משקל של 1%. במדד משקל שווה על ת"א 25 כל מניה תתפוס 4%.

אנליסט אישי  בזק

מוגש בחסות המפרסם

במבנה המדדים המסורתיים יש היגיון. עורכיהם רצו שהם ישקפו את הפעילות הכלכלית. אם ערכה של חברה גדל, כנראה שמשקלה במשק נהפך לגדול יותר, ולכן ראוי שהיא תקבל ייצוג יתר במדד המניות שאליו היא משתייכת.

לעומת זאת, שיטת המשקל השווה נולדה בשנים האחרונות בניסיון לייצר מדדים שיהיו טובים יותר לצורכי השקעה, ובמיוחד להשקעה ארוכת טווח. יש בכך היגיון בסיסי, מכיוון שמדד משקל שווה מספק למשקיע פיזור רחב יותר, ומקטין את התלות שלו במניה בודדת - שעלולה להטות את כיוון המדד כלפי מעלה או כלפי מטה.

לשיטת המשקל השווה יש יתרונות וחסרונות. קשה עדיין לומר אם מדדי המשקל השווה מעניקים למשקיע תשואה עודפת על פני זמן בסיכון שהוא נמוך או לפחות שווה למדדי המניות המסורתיים.

ניסיון העבר מראה שהיתרון היחסי של מדדי מניות במשקל שווה מתבטא בעיקר בתקופות של תנודתיות בשווקים. כך למשל, בתקופות של גאות חזקה, מדדי משקל שווה צפויים לתת משקל עודף למניות של חברות קטנות במדד, שייטו לעלות מהר יותר לעומת מניותיהן של חברות גדולות ומבוססות.

מצד שני, ככל שאותן מניות קטנות מתנפחות בערכן בהשוואה לחברות הגדולות והופכות למסוכנות יותר, המשקיעים דווקא ירצו להקטין את ההחזקה בהן. במדדים שמשוקללים בהתאם לשווי השוק, קבוצת המניות המנופחת גורמת למדד כולו להתנפח יתר על המידה.

במדדי המשקל השווה מבצעים עורכי המדד מדי תקופה איזון מחדש. בכך הם מאלצים את תעודות הסל שעוקבות אחריהם למכור מניות שערכן עלה יותר מדי, ולרכוש מניות שערכן ירד. כשהשוק יורד, התמונה מתהפכת.

בכך בעצם גורמים מדדי המשקל השווה למשקיע לפעול "נגד המגמה" ולהתנתק מעט מהעדר. שיטת פעולה זו מקטינה את התנודתיות במדדי המשקל השווה, אבל לא בטוח שהיא משפרת את התשואה למשקיעים לאורך זמן.

כפי שצויין קודם לכן, השקעה במדד מניות במשקל שווה עוזרת להקטין סיכון דרך פיזור רחב יותר. כך לדוגמה, במדד ת"א 25 שש המניות הגדולות - פריגו, טבע, לאומי, פועלים, אופקו וכיל תופסות כמעט 52% ממשקל המדד. יתר 19 המניות שמרכיבות את המדד תופסות יחד 48% ממנו.

מהצד השני, שש המניות הקטנות במדד תופסות רק 5.2%. אם מניית אסם, שערכה במדד נמוך מ-1% עולה ב-10%, זה יוסיף למשקיע במדד תשואה של 0.1% בלבד. אם באותו זמן מניית טבע תרד ב-1%, התשואה של המשקיע תתאפס.

בישראל ובעולם ישנם כמה מדדים שערוכים כבעלי משקל שווה. בישראל הושקו בתחילת 2013 כמה קרנות ותעודות סל שאימצו את הרעיון - בהן איילון משקל שווה על ת"א 25, על ת"א 100 ועל מדד היתר 50. גם לבית ההשקעות אקסלנס יש תעודת על מדד ת"א 100 במשקל שווה.

הזמן שעבר מאז שהושקו המדדים והתעודות האלה אינו מספיק בכדי לקבוע אם מדובר במדדים שיכו את המדדים הרגילים לאורך זמן. במיוחד כשהשוק נמצא מאז בעיקר במגמת עלייה. בדיקה רצינית יותר תתאפשר רק לאחר שהשוק יחווה גם ירידה משמעותית.

בשנתיים וחודשיים שעברו מאז ההשקה הניבה הקרן איילון משקל שווה על ת"א 100 תשואה מצטברת של 15.6% - כ-6.9% לשנה. מדד ת"א 100 הציג באותה תקופה תשואה מרשימה הרבה יותר של 33.8% (14.4% לשנה).

בקרן איילון משקל שווה על מדד ת"א 25 ההפרש נמוך יותר. מאז הקמתה באפריל 2013 הציגה הקרן תשואה של 32.8% (14% במונחים שנתיים) לעומת מדד ת"א 25, שטיפס ב–37.7% (15.9% במונחים שנתיים).

הסיבה לפערים האלה היא הדומיננטיות הגדולה של שתי המניות הגדולות במדדים אלה-  טבע ופריגו, שכל אחת מהן רשמה בשנתיים האלה זינוק משמעותי.

במדדי המשקל השווה, משקלן של השתיים קטן בהרבה, ולכן הם מפגרים בתשואתם בתקופה זו אחר המדדים מסורתיים. בתקופות אחרות, מניות אלה עלולות לפגר אחר שאר השוק, ואז למדדי המשקל השווה יהיה יתרון מול המדדים המסורתיים.

גם בארה"ב, התשובה לא חד משמעית

בארה"ב ישנן שתי קרנות סל ותיקות, RSP משקל שווה, על מדד S&P 500 - שקיימת כבר 12 שנה ו–QQEW משקל שווה, על מדד נאסד"ק 100, שקיימת כבר עשר שנים. גם להראל ישנה תעודת סל של S&P 500 משקל שווה, שבה ניתן לכל מניה משקל של 0.2%.

גם התשואות של התעודות האמריקאיות אינן מספקות תשובה חד־משמעית לשאלה מה עדיף. קרן הסל RSP הציגה תשואה של 193% מאז הקמתה במאי 2003 (9.3% במונחים שנתיים) בשעה שמדד S&P 500 עלה מאז רק ב–119% (6.7% בשנה בממוצע).

לעומת זאת, קרן הסל QQEW הניבה תשואה של 146% בעשר שנים (9.4% בשנה) בעשור החולף, בעוד מדד נאסד"ק 100 הרגיל סיפק תשואה של 167% באותו זמן (10.3% בשנה).

התשואה הגבוהה יותר במדד המשקל השווה על S&P 500 מוסברת כנראה על ידי התנפחות מניות הפיננסים עד למשבר של 2008, וההתכווצות המהירה שלהן לאחר התפוצצות בועת הסאבפריים. במדדי המשקל השווה משקלן של מניות הפיננסים היה נמוך הרבה יותר, ולכן הם רשמו תשואה עודפת על פני המדד הרגיל.

במדד נאסד"ק 100 המשופע במניות טכנולוגיה ואינו כולל מעט מניות פיננסיים לא היה עיוות כזה, ולכן הפערים בינו לבין מדד המשקל השווה קטנים יותר. מדד נאסד"ק גם מושפע מאוד ממניית אפל, שמשקלה בו גדל והלך עם השנים והשפיע עליו לטובה, בעוד במדד המשקל השווה ההשפעה של אפל פחותה בהרבה.

מלבד התשואה שמניבים המדדים, חשוב למדוד גם את הסיכון שבו היא הושגה. את זאת אפשר לעשות באמצעות מדד שארפ, שמחלק את התשואה של המדד בניכוי תשואת נכס חסר סיכון בסטיית התקן של המדד. ככל שמדד שארפ גבוה יותר, כך הסיכון נמוך יותר. מדדי שארפ של המדדים המסורתיים הם נמוכים במעט מאלה של מדדי המשקל השווה.

מדדי המניות במשקל שווה הם חלק מתחום שנקרא "מדדים חכמים" ושתופס תאוצה בשנים האחרונות. ישנם עורכי מדדים (ומנפיקי קרנות סל) שמשקללים מדדים בדרכים שונות במטרה לשפר את תשואתם. כך לדוגמה, קיימים מדדים שנותנים משקל עודף בהתאם לפרמטרים איכותיים או תמחוריים, שהמקובלים שבהם הם מכפיל רווח, מכפיל הון, מכפיל מכירות, תשואת דיווידנד ותזרים מזומנים מפעילות.

בבורסה הישראלית ישנם כיום שני מדדי מניות ששייכים למשפחה הזאת. אחד מהם הוא מדד תל־דיב הכולל את המניות הגדולות במאגר המדדים של הבורסה שתשואת הדיווידנד השנתית המינימלית שלהן היתה 2% בשתיים מתוך שלוש השנים האחרונות.

מדד אחר הוא ת"א מעלה, הכולל מניות של חברות ציבוריות המדורגות בדירוג ארגון מעלה לאחריות חברתית. בשני המדדים האלה המשקלים של המניות שווים.

בבורסה בתל אביב מודעים לעיוותים שנוצרים לעתים במדדים, ובמשך השנים שונו שיטת עריכת המדדים והקריטריונים להכללת מניות שונות בהם. הבורסה מעוניינת להשיק מדדים חדשים שיתנו ביטוי לביקוש מצד משקיעים, ומקווים לשלב בחלק מהם גם מניות של חברות קטנות - וכך להעלות את הסחירות בהן.

השקעה במדדים חכמים מכונה גם "סמארט־בטא" כאשר המונח בטא מבטא תשואה עודפת על פני מדי השוק. השקעה במוצרי סמארט־בטא עדיין אינה נפוצה בקרב הציבור הרחב, ומספר מוצרי ההשקעה בתחום זה עדיין קטן,

התוצאות שניתן להשיג באמצעות אסטרטגיה כזאת מתבררות רק לאחר תקופות זמן ארוכות, שצריכות לכלול גם משברים וגם גאות. המדדים פותחו על סמך בדיקת נתונים מהעבר, שהראתה כי הם יכולים לשפר את תשואת המשקיע. אבל אין בכך כדי להבטיח שמדדים כאלה ייתנו תשואה עודפת גם בעתיד.

המשתמשים העיקריים בסמארט־בטא הם מנהלי השקעות מקצועיים ומוסדיים, שמוכוונים יותר לטווח הארוך ומכירים את היגיון הטמון בהם. אבל גם הם עדיין מגלים חשדנות, ואינם ממהרים לאמץ את האסטרטגיה הזאת באופן רחב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#