שיטות מיסוי נועזות וענייני חיים ומוות - MarketMoney - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שיטות מיסוי נועזות וענייני חיים ומוות

כלכלנים בכירים מתעניינים באחרונה בנתונים שהיו בעבר בשולי השיח הכלכלי

42תגובות

1. ריבית נמוכה - או בועה?

לאחר שג'נט ילן נבחרה לתפקיד יושבת הראש של הבנק המרכזי האמריקאי, המשימה שהכלכלנים והאנליסטים במערכת הפיננסית לקחו על עצמם היא לנסות לחזות את המדיניות שלה. התרגיל החדש הוא להבין למה בדיוק מתכוונת ילן כשהיא מדברת על מדיניות "הבקרה האופטימלית" - שאותה היא הגדירה בכמה נאומים והרצאות בשנה האחרונה.

מבלי להיכנס לגרפים ולנוסחאות, הבקרה האופטימלית קובעת ששער הריבית יוכתב על ידי המודלים הכלכליים לאחר שהוכנסו לתוכם שני יעדים: אבטלה של 6%, ואינפלציה של 2% - מבלי לתת עדיפות לאחד היעדים על פני האחר.

המודל הכלכלי מתחיל עם תחזית, וממשיך עם כמות גדולה של משתנים ומדידות, כשפונקציית המטרה שלו היא למזער את הסטייה משני היעדים האלה. התוצאה היא שככל שהכלכלה סוטה רחוק יותר מאחד היעדים ביחס לסטייה מהיעד השני, יינתן משקל גדול לטיפול ביעד הרחוק.

המשמעות של הבקרה האופטימלית הופכת למעשית כשמפעילים את המודל: אז מגלים שהריבית צריכה להישאר נמוכה מאוד לתקופה ארוכה יותר משכולם חושבים. במספרים, על בסיס התחזיות הנוכחיות, המודל מכתיב לדולר שער ריבית של 0% עד לתוך 2016 ושער ריבית של פחות מ-3% עד 2018.

בלומברג

זה המון זמן. זוהי הערכה שתומכת במחירי המניות ואיגרות החוב הנוכחיים, והיא כמעט מבטלת את החשש מפני התפרצות אינפלציונית. למי שסבור שמדובר כאן בתרגיל שנוגע רק לכלכלה אמריקאית, ושאין לו השלכה על ישראל, הנה ההבהרה: הריבית בארה"ב היא זו שמכתיבה את הריבית בישראל, בעיקר דרך המנגנון של שער הדולר.

הנגידה בישראל, קרנית פלוג, הורידה את הריבית ל-1% כדי להילחם בספקולנטים המנסים לרכב על הפרשי הריבית בין הדולר לשקל. בהיעדר הפתעות, הריבית השקלית בישראל לא תעלה כל עוד הריבית הדולרית - ועכשיו גם הריבית באירופה - קרובה לאפס.

האם זה אומר שהמניות ימשיכו לעלות כפי שטיפסו בשנתיים האחרונות? רק רגע, לא כל כך מהר. מעבר למודל הכלכלי המרכזי שלו, הבנק הפדרלי האמריקאי למד בשנים האחרונות שישנו עוד נתון חשוב שאסור להתעלם ממנו: בועות מחירים בבורסה ובשוק הנדל"ן.

נכון שקשה - ויש הטעונים, בלתי אפשרי - לזהות בועות לפני שהן מתפוצצות, אבל הערכה היא שהבנק הפדרלי לא ייתן למחירי ניירות הערך והבתים לעלות מעבר לרמה מסוימת מבלי לנסות ולקרר את השווקים באמצעות העלאת ריבית.

אם האנליסטים צודקים, ומודל הבקרה האופטימלית של ילן הוא שיכתיב את המדיניות שלה, הרי שהריבית הדולרית תישאר נמוכה עוד שנים - אבל רק אם מחירי המניות, הנדל"ן והאשראי לא יעלו יותר מדי.

2. האם להטיל מס חד־פעמי על הון?

הנה רעיון כלכלי מפתיע בתעוזה הפוליטית שלו, שמגיע מכיוונה של קרן המטבע הבינלאומית (IMF): בואו נטיל מס משמעותי, חד פעמי, על כל מי שהערך של הנכסים שלו חיובי - וכך נפתור את בעיית החוב של מדינות המערב.

על פי החישוב של קרן המטבע, מס של כ-10% על ההון, אם יוטל באופן מהיר ומפתיע, יוכל להחזיר את רוב מדינות אירופה לרמת החוב שהיתה להן לפני המשבר הכלכלי העולמי.

בלומברג

הנה הציטוט מתוך מסמכי קרן המטבע: "מס כזה, אם יוטל לפני שניתן יהיה להשתמט ממנו, ואם הציבור יאמין שהוא אכן חד פעמי, ייראה בעיני רבים כצודק - ולא יעוות את התנהגות הציבור.

"התנאים להצלחה של מהלך כזה טובים, בעיקר אם משווים אותו לדרכים האלטרנטיביות לפתרון בעיות החוב, למשל תספורות לאג"ח של מדינות או אינפלציה שמיועדת לשחוק את ערך החוב. יש ניסיון היסטורי מוצלח עם מהלכים כאלה, למשל באירופה שאחרי מלחמת העולם הראשונה וביפן שאחרי מלחמת העולם השנייה".

באווירה הנוכחית ברבות ממדינות המערב, תרגיל מס לאומי שכזה לא בהכרח ייתקל בהתנגדות חריפה מדי. באופיו, זהו מס על העשירים, ולדעת רבים הוא יקזז את עדיפות המס שמהם אותם עשירים נהנו בשנים האחרונות, למשל מעצם העובדה שהמס על ההון נמוך יותר מהמס על העבודה.

בישראל אמנם אין משבר חובות לאומיים בעוצמה שקיימת בחלק ממדינות אירופה, אבל אפשר לשחק עם הרעיון הזה גם אצלנו. אם סך הנכסים הפיננסיים (לא כולל נדל"ן) של הציבור הוא כ-2.5 טריליון שקל, הרי שמס חד פעמי של 10% יכניס לקופת המדינה 250 מיליארד שקל, סכום שעמו אפשר לבצע תיקון עמוק בחלק ניכר מהבעיות הקיומיות הכלכליות שלנו - בעיית התעסוקה והפריון של האוכלוסיות החלשות, הרפורמה במגזר הציבורי, והשוואת רמת הבריאות לכלל האוכלוסייה.

לכאורה זהו מס שאינו מסובך מדי לגבייה, והוא פרוגרסיבי במהותו: כל אחד ישלם בהתאם ליכולותיו. משהו דומה במקצת כבר נעשה בעבר בישראל, למשל מלווה החובה לאחר פרוץ מלחמת שלום הגליל.

האם זוהי נוסחת פלא לפתרון כל הצרות שלנו? רק רגע. ראשית, מחקרים מראים שלא קל לגבות מס גדול שכזה. דווקא הניסיונות להטיל מס כזה אחרי מלחמות העולם מראים שלחצים פוליטיים הביאו לדחייתו, ורבים הצליחו לחמוק ממנו. הכל כאן הולך: הברחת נכסים מהירה לחו"ל, רכישת נדל"ן, תכשיטים ונכסים לא פיננסיים - וכמובן אינספור תרגילים של הסכמים, חובות וחשבונות פיקטיביים.

פרופ' קנת רוגוף מאוניברסיטת הרווארד, פעם הכלכלן הראשי של קרן המטבע, מוצא ברעיון עוד שורה של חסרונות. ראשית, הגבייה בפועל תהיה נמוכה משמעותית מכל חישוב לאומי על הנייר. שנית, המס בכל זאת יעוות את שיקולי השוק ואת התנהגות הציבור, כי רבים יחשבו שהמס אינו חד פעמי באמת, ושהוא יוטל שוב ושוב.

תומר אפלבאום

"זהו אופיים של מסים: הם באים לארוחת צהריים, ואז נשארים גם לארוחת הערב", כותב רוגוף. והתוצאה היא ירידה בתיאבון של הציבור ליזמות ולחיסכון - תוך פגיעה בכלכלה.

כחלופה, רוגוף מעלה אפשרות אחרת, שעליה קרן המטבע אינה מדברת: מס חד פעמי על נדל"ן. במקרה הזה לא קיימת בעיה של הברחת נכסים, וגם העיוותים המשקיים יהיו קטנים יותר. מצד שני, זהו מס שידכא את יזמות הבנייה ואת הכדאיות שבביצוע שיפוצים ותחזוקה. למדינת ישראל, שזקוקה לבנייה מהירה כדי להתמודד עם הביקוש והעלייה החדה במחירי הדיור, זוהי בעיה חמורה.

בשורה התחתונה, פרופ' רוגוף אינו פוסל את הרעיון של קרן המטבע, בעיקר בזכות הפרוגרסיביות שלו, אבל הוא קובע שמס חד פעמי, לא חשוב באיזו צורה ועל אילו נכסים, אינו תחליף למערכת מס פשוטה, יעילה וצודקת.

נראה שזוהי הערכה שמתאימה למציאות בישראל. ידוע שכל מילוי מפתיע וחד פעמי של קופת המדינה עלול להסתיים בחלוקת כספים למי שמקורבים לעמדות הכוח וההשפעה -ודווקא יגרום לדחייה ביישום של רפורמות ופתרונות ארוכי טווח. אצלנו, רפורמות עושים רק לאחר משברים, ולא כאשר יש כסף.

כדאי להיזכר בכספי הגז, ולראות כיצד אפילו חברי הכנסת מבקשים לנעול את הכספים בחשבון מיוחד שבו הממשלה והם עצמם לא יוכלו לגעת, מחשש שיאלצו להיכנע ללחצים מבעלי האינטרסים.

3.האי־שוויון ותוחלת החיים

קוראי עיתון זה ודאי שמו לב שחלה עלייה ברמת העניין של בכירים, בעיקר מעבר לים, בנושא האי שוויון. עיתונאים כותבים על זה, עשירים בארה"ב מביעים רמות שונות של חרטה וקריאות לשינוי, ופרופסורים באקדמיה מנתחים את ההשפעה של האי שוויון על הביצועים הכלכליים של משקים.

גם בישראל העניין כנראה מתחיל לחלחל, לפחות בקרב חלק ממקבלי ההחלטות. שני הנאומים הראשונים של פלוג מאז מינויה לנגידה, למשל, עסקו בסוגיה הזאת. בראיון מצולם שערכה עבור "כנס קיסריה" שהתקיים בשבוע שעבר באילת, אמרה פלוג: "בטווח הארוך, האתגר העיקרי של המשק הוא המשך צמיחה בקצב משביע רצון, כך שפירות הצמיחה יחולקו טוב יותר בין שכבות האוכלוסייה ויצמצמו את העוני והאי שוויון".

למרות זאת, סוגיית האי שוויון לא מגיעה לשיח הלאומי הרחב, אולי בגלל שחלק גדול מהציבור מקבל את העובדה שתמיד יהיו כאלה שיש להם פחות וכאלה שיש להם יותר. ייתכן גם שישנם אזרחים שפשוט מוכנים לחיות עם קצת פחות, בין אם זו בחירה של אורח חיים, ובין אם זו בחירה "לא להתאמץ יותר מדי".

אם זוהי הסיבה לאדישות, זהו אולי המקום לספר שהאי שוויון לא מסתכם ברמת הצריכה השוטפת ובכמה כסף יש לכל אחד בבנק. למעשה, האי שוויון הוא עניין של חיים ומוות - ככל שאדם עשיר יותר, כך, בממוצע, הוא חי יותר שנים.

על הנתון הזה איש בעולמות המחקר הכלכלי והרפואי כבר אינו מערער: ישנו קשר ישיר וברור בין העושר של מדינות לבין תוחלת החיים של אזרחיהן, ובתוך המדינות עצמן ישנו קשר ישיר בין הכנסה לבין גיל המוות הממוצע.

מחקר ידוע שנערך בפלורידה שבארה"ב, מראה שהתושבים של שכונה עשירה חיים עד גיל 83 במקרה של הנשים ו-78 במקרה של הגברים - כחמש שנים יותר מאשר לפני שני עשורים. לעומת זאת, בשכונה קרובה שבה מתגוררים תושבים קשי יום, תוחלת החיים היא רק 78 שנה לנשים ו-71 שנה לגברים - והיא כמעט ולא עלתה ב-20 השנים האחרונות.

במלים אחרות: גבר עשיר בפלורידה חי בממוצע כשש שנים יותר מגבר עני, והנתונים מראים על מגמה דומה בישראל בפערי תוחלת החיים שבין המרכז לפריפריה, גם אם בעוצמה נמוכה יותר.

אם נתונים על אי שוויון בהכנסות משאירים את הציבור הישראלי אדיש, אולי הנתונים על השפעת האי שוויון הכלכלי על מועד המוות יעניינו אותו קצת יותר.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#