המעבר לגביית תשלום באתרים הוא סימן להתבגרות תעשיית האינטרנט - MarketMoney - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המעבר לגביית תשלום באתרים הוא סימן להתבגרות תעשיית האינטרנט

מה קושר בין החלטת עיתון "הארץ" לגבות דמי מנוי באתר האינטרנט, סרגלי הכלים בדפדפנים והבחירות באיטליה? הצורך במודל בר-קיימא

2תגובות

בשבוע שעבר התבשרנו כי אתר האינטרנט של עיתון "הארץ" מתכוון להתחיל לגבות דמי מנוי חודשיים מקוראיו. מבחינתנו מדובר בסימן נהדר. זה מראה ששוק האינטרנט המקומי מתחיל לגלות בגרות ולהתנהג כמו תעשייה בריאה.

על המחיר אולי אפשר להתווכח, אבל הכיוון הוא מבורך - שכן מודל ההכנסות המתבסס על פרסום בלבד הוא בעייתי מאוד. די לבלות ערב בודד מול אחד הערוצים המסחריים בטלוויזיה המקומית כדי להבין זאת.

זה מתחיל בתוכנית ריאליטי רדודה, אחריה מגיעות חדשות תוכנית הריאליטי הרדודה ולאחר מכן משודרים ראיונות עם הכוכבים לרגע מאותה תוכנית. בין לבין מופיעות אינספור פרסומות. התהליך ברור: בשביל רייטינג גבוה שימשוך מפרסמים צריך לייצר תוכן שפונה למכנה המשותף הנמוך ביותר - והוא אכן נמוך מאוד.

יש שתי בעיות קשות במודל שמבוסס על פרסום. הראשונה היא שמעט מאוד תוכן עצמאי נוצר בתעשייה שפועלת כך. הבעיה השנייה היא שנראה כי מודל עסקי כזה אינו בר-קיימא. כרגע לפחות נראה שמי שחשב שהתהליך של יצירת תוכן לא איכותי ושיווקו להמונים יהיה לפחות כלכלי, טעה.

להערכתנו, יש מספיק קהל שיעדיף לשלם סכום מסוים לספק של תוכן איכותי, גם אם אינו עתיר רייטינג. זה טוב לאנשים, וזה טוב לכלכלה.

ישנן דוגמאות נוספות בעולם הדיגיטלי למודל הכנסה המבוסס אך ורק על פרסום שיוצר מפגעים ועיוותים. למשל, תעשיית סרגלי הכלים לדפדפנים שפורחת בישראל בשנים האחרונות.

יצרניות שירותים ותוכן אינטרנטי שבעבר נהגו לגבות תשלום תמורת מוצריהן ‏(כמו בבילון ופריון הבורסאיות‏) עברו למודל אחר. הן מאפשרות לגולש להתקין בחינם את התוכנה שלהן, וזו מתלבשת על המחשב או על הדפדפן. כאשר הגולש מבצע חיפוש דרך סרגל הכלים, חברות החיפוש הגדולות ‏(גוגל או בינג של מיקרוסופט‏) משלמות לספק הסרגלים. כך נהנים ספקי הסרגלים מצ'קים שמנים מגוגל ומיקרוסופט, כשה-כיסוי לצ'ק הוא הכנסות הפרסום של חברות התוכנה הגדולות.

אז איפה הבעיה? הבעיה היא שבצ'ק הזה מתחלקים הרבה שותפים ש"רוכבים" על הסרגל, ומשתילים דרכו עוד ועוד תוכנות אצל הגולש התמים. בסופו של דבר המחשב והדפדפן נהפכים לעמוסים ומקרטעים מבלי שהגולש זוכר היכן הכל התחיל. כרגע ספקיות השירותים והסרגלים מרוויחות יפה, אבל תחושת הבטן אומרת לנו שהמודל הזה רעוע, ולא ברור כמה זמן ניתן יהיה להתמיד בו.

חגיגה איטלקית

דוגמה נוספת להעדפת הטווח הקצר על פני הארוך ניתן לראות בתוצאות הבחירות באיטליה. איך לעזאזל חזר פתאום לתמונה סילביו ברלוסקוני, שנזרק מתפקידו בסוף 2011?

הנה תשובה אפשרית: איטליה היא הכלכלה השמינית בגודלה בעולם במונחי תמ"ג כולל - וגם במונחי תמ"ג לנפש ‏(במיוחד אם מנכים מהחישוב מדינות עתירות בנפט או כאלה שמתפקדות כמקלטי מס‏). איך הגיעו האיטלקים לכזה תמ"ג גבוה? ממכירה של פיצות? ברור שלא. הם פשוט הסתייעו בנטילת חוב.

החוב האיטלקי מגיע להיקף של 120% מהתמ"ג השנתי של המדינה. זהו יחס גבוה ומסוכן. בנוסף, רוב החוב של איטליה הוא למלווים זרים. במלים אחרות, שכנותיה של איטליה ועוד כמה מדינות בעולם מימנו את אורח החיים האיטלקי הנהנתני לאורך שנים.

המצביעים של ברלוסקוני רוצים להמשיך לחגוג. אי אפשר להאשים אותם בדבר - פרט לקוצר ראייה. אבל לדעתנו החגיגה האיטלקית לא תוכל להימשך. תוכנית צנע היא אולי מיותרת בגרמניה, אבל איטליה זקוקה לה יותר מתמיד.

רן שחם הוא מנכ"ל משותף ומנהל הנוסטרו באלטשולר שחם. יותם עירוני הוא אנליסט. חברות בקבוצת אלטשולר שחם עשויות לסחור או להחזיק בניירות ערך המוזכרים בכתבה. אין לראות בכתוב ייעוץ השקעות או המלצה לרכישה או מכירה של ניירות ערך. התיק המנוהל הוא וירטואלי

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#