להדפיס כסף - ולתת אותו לאזרחים - MarketMoney - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

להדפיס כסף - ולתת אותו לאזרחים

יו"ר רשות ניירות ערך הבריטית: לשקול מימון גירעונות ממשלתיים על ידי יצירת כסף

20תגובות

>> כפי שזה נראה כיום, כלכלות העולם העשיר נמצאות בדרך ללא מוצא, כשאין בידיהן אמצעים להיחלץ ממנה. הסיפור כבר מוכר: ארה"ב, בריטניה, אירופה ויפן שרויות במיתון או במצב של צמיחה נמוכה מאוד ואבטלה גבוהה - אך כלי המדיניות המשמשים בדרך כלל ליציאה ממצבים כאלה נעלמו.

הבנקים המרכזיים לא יכולים לעזור. את הריבית אי אפשר להוריד, כי היא כבר קרובה מאוד לאפס, ולא מאתמול. הממשלות גם לא יכולות להפחית מסים או להוציא כסף על פרויקטים והשקעות תשתית חדשות, כי צעד כזה יגדיל את החובות שלהן דווקא בתקופה שבה צו השעה הוא להקטין אותם.

בלומברג

לרבים נראה שלא נותרה לקובעי המדיניות בכלכלות אלה ברירה - אלא לקבל את המציאות כפי שהיא ולהתכונן לתקופה, אולי אפילו ארוכה, של צמיחה אפסית, אבטלה גבוהה ושיתוק כלכלי. החשש הוא שכל הכלכלות האלה יהיו בשנים הקרובות במצב דומה לזה של יפן, שסובלת מהמחלות האלה כבר יותר מ-20 שנה. התחזית של רבים היא של "עשור אבוד" - עד שיסתיים התהליך הכואב והאטי של ספיגת החובות ויהיה ניתן לצאת לדרך חדשה.

אלא שלא כולם חושבים שהתסריט הזה הוא האפשרות היחידה. יש הסבורים שיש מוצא אחר: אם רק יעזו קובעי המדיניות לשחוט פרות כלכליות קדושות, לצאת מדפוס החשיבה האורתודוקסי, ולבדוק גם רעיונות שנחשבים לטאבו.

חלק מהאנשים האלה מעלים את האפשרות המהפכנית הבאה: מדינות שנמצאות במשבר יממנו את הגירעונות הממשלתיים שלהם, לרבות הפחתות מסים, ישירות על ידי הדפסת כסף חדש, אשר יישאר בכלכלה באופן סופי וקבוע.

לעקוף את הבנקים

את זריקת המרץ האחרונה לרעיון הזה סיפק לפני כעשרה ימים כלכלן משפיע בשם אדאיר טרנר, יו"ר רשות ניירות ערך הבריטית, שהיה גם אחד משני המועמדים לתפקיד נגיד הבנק המרכזי הבריטי. טרנר, 55, שברזומה שלו מופיעות כהונות בתור מנהל בחברת הייעוץ מקינזי, בנקאי במריל לינץ' ומרצה בלונדון סקול אוף אקונומיקס, נשא נאום ארוך שזכה לכינוי "היסטורי" מפי כמה פרשנים.

בדברי הסיכום של הנאום הזה העמיד טרנר על סדר היום שני עקרונות. הראשון: להסיר את הטאבו של 50 השנים האחרונות בנוגע להדפסת כסף ממשלתית בכמויות משמעותיות וחלוקתו לאזרחים - צעד שהוא עצמו מכנה "פיזור כסף על הציבור באמצעות הליקופטר". העיקרון השני נשמע כמעט הפוך: הוא דורש לפקח באדיקות על צמיחת האשראי ויצירת הכסף על ידי הבנקים המסחריים והסקטור העסקי, כדי למנוע הישנות של משבר פיננסי כמו זה שהחל ב-2008.

בניתוח שלו טוען טרנר שישנה בעיה עקרונית עם מנגנון יצירת הכסף של המשקים המודרניים, שבהם הכסף נוצר על ידי הבנקים. אלה יוצרים כסף חדש על ידי יצירת אשראי ללקוחות - אך מנגנון זה מחייב מציאות שבה מול כל דולר חדש של כסף, נוצר גם דולר של אשראי פרטי. הפיקדונות, כידוע, הם רק חלק קטן מהסיפור: בשיטה הנוכחית בנקים יוצרים אשראי - ובעצם כסף חדש - בהיקף של יותר מפי עשרה מהיקף הפיקדונות שהם מחויבים להחזיק.

על פי העיקרון המוניטרי הבסיסי ביותר, כסף נוסף שנכנס לכלכלה ממריץ את המשק כולו. אזרחים וחברות שיש בידם כסף חדש ממהרים להוציא אותו, וכך מעודדים את הביקושים ואת הפעילות הכלכלית כולה. השאלה הגדולה היא כיצד עושים זאת.

כאשר בנק מרכזי מוריד את הריבית, אנשים וחברות נוטלים יותר אשראי - וכסף חדש נוצר על ידי הבנקים. זהו המנגנון שדרכו בנק מרכזי מווסת את כמות הכסף במשק. במקביל, כשהממשלה מוציאה יותר כסף, או משאירה יותר כסף אצל הציבור באמצעות הפחתת מסים, התוצאה זהה. במצב כזה שוב יש לציבור יותר כסף, והוא שוב יוצר ביקושים מחודשים למוצרים ולשירותים.

אלא שכיום, הממשלות מוגבלות בגלל החובות הגדולים שלהן, ואילו הבנקים לא ממהרים להלוות ללקוחות, גם מכיוון שהם עסוקים בהקטנת המאזנים שלהם לאחר ההתפרעות שלהם בשנים שלפני המשבר, וגם מכיוון שהם מפחדים לספק ללקוחות אשראי בתקופה של האטה. פתרון אפשרי לכך הוא הדפסה של כסף על ידי הממשלה - זה הרי יכניס בוודאות כסף חדש למערכת.

למעשה, ממשיך וטוען טרנר, הממשלות כבר עושות את זה. יו"ר הבנק המרכזי האמריקאי בן ברננקי, שחשף את האפשרות של הדפסת כסף ממשלתי עוד ב-2002 בהמלצות לכלכלת יפן, מדפיס בימים אלה כסף בקצב קבוע של 85 מיליארד דולר בחודש, ללא הגבלת זמן.

בכסף הזה הוא רוכש איגרות חוב, מחציתן של הממשלה ומחציתן מגובות במשכנתאות. ברננקי לא קורא לילד בשמו האמיתי, אלא משתמש בצרוף המלים "הרחבה כמותית", ומשאיר פתוחה את השאלה אם ימכור את כל האג"ח האלה בחזרה לשוק ואם כן מתי.

טרנר, מצדו, מעריך שאיגרות החוב האלה לעולם לא יימכרו חזרה - וכך התוצאה המעשית היא מימון של הגירעון הממשלתי האמריקאי על ידי הדפסת כסף. הממשלה מנפיקה אג"ח לכיסוי ההפרש בין ההכנסות להוצאות שלה, ואילו יו"ר הבנק המרכזי - שהוא זרוע של אותו שלטון - קונה אותן. בפועל, ברננקי מדפיס כסף ומקווה שהוא יגיע לציבור דרך התיווך של הבנקים ושל שוק ההון.

אבל אולי זו אינה הדרך היעילה ביותר לשים שטרות של כסף בידי הצרכנים? לשם התרגיל, אפשר לחשוב על המנגנון התיאורטי הבא: במקום להדפיס כל חודש 85 מיליארד דולר ולקנות בכסף אג"ח, יכול הבנק המרכזי לשלוח לכל אחד מ-300 מיליון התושבים של ארה"ב צ'ק חודשי של 283 דולר. בהנחה שמשפחה כוללת ארבע נפשות, אפשר לדמיין כיצד צ'ק חודשי של יותר מ-1,000 דולר יעודד את הביקוש ואת הפעילות הכלכלית. ואם כבר - מדוע לא צ'ק חודשי של 2,000 דולר?

תרופה יעילה 
במינון הנכון

טרנר לא מתעלם מהפיל הגדול שעומד בחדר ליד כל מי שמציע דברים כאלה: הדפסת כסף היא מתכון ברור ליצירת אינפלציה, ואולי גם היפר־אינפלציה, כמו זו שהרסה את צרפת בימי המהפכה, את גרמניה שבין שתי מלחמות העולם ואת זימבבואה בימים אלה. זיכרונות קשים אלה, ולא מגבלה תיאורטית, הם אלה שהפכו את הרעיון של הדפסת כסף ממשלתית לטאבו.

ברמה התיאורטית, אין סיבה שלא לנהל מדיניות מוניטרית על ידי הדפסת כסף ממשלתית, במקום הבנקים או עמם. כלכלנים כמו מילטון פרידמן, ג'ון מאיינרד קיינס ואירווינג פישר הראו בעבר שהדבר לא רק אפשרי, אלא אפילו רצוי.

פישר ועמיתיו מאוניברסיטת שיקגו הגישו לנשיא רוזוולט בשנות ה-30 של המאה הקודמת תוכנית מפורטת - "תוכנית שיקגו" שעליה כתבנו כאן באחרונה - שלפיה התפקיד של יצירת הכסף יופקע מידי הבנקים, על ידי דרישה לאחזקת רזרבה של 100% מהפיקדונות שהם מגייסים. התפקיד של יצירת הכסף, כמו גם ויסות הכמות שלו, יוטל על הממשלה בלבד.

הפרקטיקה, מסביר טרנר, מורכבת יותר: פוליטיקאים שמחזיקים בשלטון ‏(ובעקיפין בבנק המרכזי, באמצעות מינוי הנגיד‏) שואפים תמיד להיבחר מחדש - והפיתוי להדפיס כסף ולהעשיר את כיסי האזרחים לקראת בחירות יהיה במקרים רבים גדול מדי. אבל, לטענתו, זו אינה סיבה לפסול את הרעיון לחלוטין - במיוחד במדינות שבהן הכלכלה ממילא במשבר ואזרחיהן מתחילים לשקוע בייאוש.

בסופו של דבר, הוא טוען, הכל עניין של מידתיות: הדפסת כסף קטנה מדי לא תשיג שום מטרה, והדפסת כסף גדולה מדי תגרום להיפר־אינפלציה ולהרס עצום. השאלה היא אם אפשר למצוא את דרך האמצע בלי להסתכן בפתיחת סכר שאותו הפוליטיקאים ינצלו לרעה. טרנר מקביל את הפתרון שלו לתרופה חזקה: הוא יכולה להיות יעיל מאוד במינון הנכון - אך גם הופך לרעל מסוכן בכמויות גדולות.

פרות קדושות 
בדרך לשחיטה

בנאום שלו דיבר טרנר על הרבה דברים: הוא ניתח את הסיבות למשבר הפיננסי שבו אנו עדיין נמצאים ‏(הרבה יותר מדי אשראי בשוק הפרטי‏), והוא סקר את מגוון כלי המדיניות והיעדים החדשים שבנקים מרכזיים יכולים לאמץ.

השינוי כבר כאן: לפני כמה שבועות אימץ הבנק המרכזי האמריקאי יעד מדיניות מהפכני במונחים של מה שהיה מקובל עד כה - להגיע לשילוב של אבטלה נמוכה מ-6.5% עם אינפלציה נמוכה מ-2.5%. מדינות אחרות שוקלות לאמץ יעדים של קצב צמיחת התוצר הלאומי, במונחים של קו המגמה לטווח ארוך, בהתאם לפוטנציאל של המשק.

הבעיה היא שאימוץ יעדים אינו מועיל במיוחד אם אין לבנק המרכזי דרך להגיע אליהם, ולכן נדרשים רעיונות חדשים ונועזים. לאחר ש"תוכנית שיקגו" נשלפה באחרונה מדפי ההיסטוריה על ידי כלכלני קרן המטבע, ונמצאה מתאימה גם לכלכלות המאה 
ה-21, ולאחר שיו"ר רשות ניירות ערך הבריטית מציע לשקול ברצינות חלק מהעקרונות שלה, הרעיון של הדפסת כסף ממשלתית והעברתו באופן ישיר לאזרחים ובכמותיות משמעותיות, מתחיל לחלחל במהירות לשיח הציבורי הכלכלי. הפרות הקדושות של איסור הדיון על הדפסת כסף והפחד ההיסטורי מהיפר־אינפלציה החלו כנראה לעשות את דרכן לבית המטבחיים.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#