תוכנית שיקגו: להחזיר למדינה את הבעלויות על יצירת הכסף - MarketMoney - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תוכנית שיקגו: להחזיר למדינה את הבעלויות על יצירת הכסף

תוכנית מהפכנית משנות ה-30 חוזרת לסדר היום הציבורי; הטענה: היא תציל את הבנקים מעצמם

45תגובות

>> מהו הלקח המרכזי שלכם מהמשבר הגדול של 2008, שעדיין רחוק מלהסתיים ועדיין מאמלל מאות מיליוני אנשים במדינות העולם המערבי? לפני שאתם עונים על השאלה הזאת, כדאי לשים לב מה משיבים על כך המומחים הפיננסיים בארה"ב.

בסקר שנערך באחרונה בקרב 1,000 חברים בארגון האנליסטים הפיננסיים Chartered Financial Analyst (CFA) הצהירו 60% מהמשיבים שהלקח המרכזי שלהם הוא: "הבנקים המרכזיים והממשלות ימשיכו לחלץ ולממן בנקים שנקלעו למשבר".

ספריית הקונגרס האמריקאי

ועוד שני ממצאים מהסקר: רק 9% מהמשיבים חושבים שהבנקים יתנהלו מעתה באופן זהיר יותר, ורק 3% חושבים שהתקנות הרגולטוריות שאומצו לאחר המשבר ימנעו משברים דומים בעתיד.

אלה תוצאות מדהימות ומטרידות. הן מדהימות מכיוון שהמשיבים אינם מאמינים שמשהו השתנה בשווקים הפיננסיים מאז המשבר, והן מטרידות מכיוון שהתפישה של היועצים הפיננסיים מצביעה בעיקר על דבר אחד: המערכת הפיננסית כולה, על הבנקים ועל היועצים שעובדים בה, מתנהלת כאילו אין כל עונש למי שנוטל סיכונים.

בשפה המקצועית מכנים את התופעה הזאת "סיכון מוסרי" (Moral Hazard). אם אתה בנקאי ואתה מאמין שהממשלה תבוא להציל אותך, לא משנה אילו שטויות תעשה ולאילו חובות תיקלע - אז אתה תעשה הכל כדי להרוויח מקסימום כסף, בלי להביא בחשבון את התוצאות של מעשיך.

צריך להדגיש שהסיפור הזה אינו נוגע רק לבנקים ולעובדים שלהם - אלא לשוק ההון כולו. מדוע? מכיוון שאם משלמי המסים תמיד יצילו את הבנקים, הם גם תמיד יצילו את המערכת הפיננסית ואת שוקי ההון - שהבנקים לא יכולים לשרוד בלעדיהם.

התוצאה: האמונה הרווחת בקרב פעילי שוק ההון היא שהממשלה לא תיתן לשווקים להתרסק - ולכן כדאי תמיד לקנות, למנף ולגלגל חובות. אם זה נכון, הרי ששוק ההון כולו מעוות, והוא מתנהל באופן שיביא שוב, במוקדם או במאוחר, למשבר גדול.

האשראי הפרוורטי של המגה-בנקים

גם בבנק הפדרלי האמריקאי, שהוא עצמו בין האחראים לתופעה, מודאגים מהמצב. נשיא השלוחה של הבנק בטקסס, ריצ'רד פישר (אין קשר משפחתי לנגיד בנק ישראל סטנלי פישר) אמר בשבוע שעבר את הדברים באופן קצת אחר: הוא קבע שישנו צורך מיידי לארגן מחדש את הבנקים הגדולים - אלה ש"גדולים מכדי ליפול" - כדי לוודא שאזרחים לא יידרשו שוב לשלם את עלות החילוץ של הבנקים בפעם הבאה שהם ייקלעו לצרות.

איך בדיוק? פישר ממליץ לפרק את הבנקים הגדולים ולפצל מהם את הפעילויות השונות שלהם. על פי גישתו, על הממשלה והבנק המרכזי להבטיח רק את פעילות מתן האשראי המסחרי המסורתי של הבנקים, לאחר שאלה יפוצלו ליחידות קטנות יותר - ולא את כל שאר הפעילויות, במיוחד לא את אלה שגרמו למשבר הנוכחי.

הוא טוען שהממשלה לא צריכה לספק מימון לפעילות של החברות שמחזיקות בבנקים ולפעילויות של "בנקאות הצללים" - קרנות גידור ממונפות, פעילות המסחר עבור עצמם ופעילות הנגזרים הפיננסיים.

אלה בדיוק הפעילויות שאיפשרו לבנקים למנף ערב המשבר את ההימורים הפיננסיים שלהם עד להיקף של פי 30 מההון העצמי שעמד לרשותם. בארה"ב וברוב העולם, בנקים זוכים כיום לשתי שכבות הגנה מהממשלה: ביטוח פיקדונות של הלקוחות, וגישה ל"חלון אשראי" בבנק המרכזי שדרכו הם יכולים לקבל כסף ברגע שהם אינם מצליחים לגייס אותו בשוק החופשי.

פישר מציע לבטל את המנגנונים האלה לכל גוף פיננסי שאינו עוסק אך ורק במתן אשראי מסחרי רגיל. הוא אמנם לא ציין באופן מפורש את שמות הבנקים שאליהם הוא מכוון את חציו, אבל הוא אמר שמדובר ב-12 "מגה-בנקים", ובאחת השקופיות שהוא הציג הופיעו השמות של חמשת הבנקים הגדולים בארה"ב: ג'יי.פי מורגן, בנק אוף אמריקה, גולדמן סאקס, סיטיגרופ ומורגן סטנלי.

אף שבארה"ב ישנם 5,600 בנקים שונים, גם שם הריכוזיות עצומה: 12 המגה-בנקים שאליהם מתייחס פישר מחזיקים לבדם לא פחות מ-69% מכלל הנכסים הבנקאיים. האם פישר והבנק המרכזי עומדים לבצע מהלך אמיתי בדרך לפירוק הבנקים הגדולים?

פישר הסביר כי באופן "פרוורטי", דווקא הבנקים הגדולים המסוכנים מקבלים מהשווקים אשראי במחירים נמוכים יותר מאשר גופים קטנים, שהם מסוכנים פחות, שקופים יותר ונמצאים תחת רגולציה הדוקה יותר. הוא הסביר כי המחיר הנמוך שמשלמים הבנקים על קבלת כסף הוא סוג של סובסידיה ממשלתית, ושהמצב כיום גרוע יותר משהיה לפני המשבר.

פישר אינו תמים: הוא אמר בפירוש שהוא יודע שסובסידיה שניתנה כמעט לא ניתנת לביטול, הוא יודע שהבנקים תורמים ביד נדיבה לשתי המפלגות הגדולות בבית הנבחרים, הוא יודע שיש להם מכונות לובינג משומנות, והוא יודע שאין סיכוי שהבנקים יסכימו לפיצול וארגון מחדש על דעת עצמם.

"נראה שנצטרך לדחוף אותם, ליישר מחדש את התמריצים שלהם וליצור מחדש סביבה תחרותית והוגנת יותר", אמר פישר. הוא גם הוסיף כי כבר קיבל תמיכה מצד מחוקקים משני המחנות בקונגרס.

קרן המטבע חוזרת לתוכנית שיקגו

אבל הרעיון המהפכני ביותר שצץ בחודשים האחרונים עבור מבנה חדש למערכת הבנקאות העולמית מגיע דווקא מקרן המטבע הבינלאומית. הוא מחזיר מדפי ההיסטוריה תוכנית שנבחנה כבר בשנות ה-30 של המאה הקודמת, נשקלה על ידי הנשיא דאז פרנקלין רוזוולט - אך בסופו של דבר נגנזה בלחץ של הלובי של הבנקים הגדולים. כן, גם אז הבנקים שלטו בקונגרס.

הרעיון מכונה "תוכנית שיקגו" (The Chicago Plan), על שם כלכלני אוניברסיטת שיקגו שהגו אותו, ובמרכזו ההצעה לקבוע שהבנקים יידרשו להחזיק רזרבה כנגד 100% מהפיקדונות שהם מקבלים מציבור לקוחותיהם.

כדי להבין את המשמעות של מהלך כזה, כדאי להבין כיצד עובד בנק כיום: על כל 100 שקל של פיקדון שהוא מקבל מלקוח חדש, בנק רשאי להשאיר פחות מ-10 שקלים ברזרבה, ואת 90 השקלים הנותרים הוא מעמיד כאשראי ללקוח אחר. בכך הבנק יוצר כסף יש מאין.

בשיטה זו, הבנקים הם יצרני הכסף המרכזיים במשק - ובארה"ב הבנקים אחראים על יצירה של 97% מהכסף הקיים בכלכלה. למעשה, עם התהוותה של מערכת הבנקאות המודרנית הפריטו הממשלות את תפקיד יצירת הכסף לבנקים הנמצאים בידיים פרטיות.

הכלכלנים של אוניברסיטת שיקגו, ובעיקר הכלכלן המשפיע דאז, ארווינג פישר (כן, עוד פישר) מאוניברסיטת ייל, הבינו לעומק את החסרונות של השיטה ואת אובדן הגמישות של הממשלה בטיפול במשברים כתוצאה ממנה. לשיטתם, היצירה של הכסף באמצעות בנקים פרטיים - גופים אופטימיים מטבעם שפועלים למטרת רווח - יוצרת רמה גבוהה של חוב במשק. היא יוצרת סביבה פיננסית בלתי יציבה, ומזינה גלים הרסניים של גאות ושפל.

על בסיס ההבנות האלה, ובמיוחד על רקע המפולת של 1929 והשפל הגדול של שנות ה-30, הכלכלנים הציגו תוכנית שבה פעילות יצירת הכסף תוחזר לשליטה מלאה של הממשלה. על פי התוכנית, בנקים יפקידו רזרבה של 100% מהפיקדונות, ואת הכסף לצורך מתן אשראי הם יגייסו מהממשלה או מהסקטור הפרטי על ידי הנפקת מניות - אך לא על ידי הנפקת איגרות חוב או כל דבר שדומה ל"כסף".

בפועל, התוכנית יוצרת הפרדה בין יצירת כסף ליצירת אשראי: הממשלה, ורק הממשלה, תייצר את הכסף - ואילו הבנקים יבצעו רק את הפעילות המסורתית של מתן וניהול אשראי ללקוחות.

ארווינג פישר, שניסח את הסיכום המוכר ביותר של התוכנית, טען שהיא תביא לארבע תוצאות רצויות. הנה הן:

1. היא תביא לשליטה טובה יותר של הממשלה בתנודתיות ובמחזוריות העסקית.

2. היא תגרום למניעה מוחלטת של קריסת בנקים כתוצאה מ"ריצה על הבנק", אירוע שקורה כאשר כל הלקוחות דורשים למשוך את פיקדונותיהם בבת אחת.

3. היא תביא להפחתה דרמטית של רמת החובות הציבוריים.

4. היא תביא להפחתה דרמטית של החובות הפרטיים, מכיוון שיצירת כסף כבר לא תהיה תלויה במקביל ביצירת חוב.

הוגי תוכנית שיקגו כבר הלכו מזמן לעולמם, אך צוות של כלכלני קרן המטבע העולמית החליט באחרונה לבדוק אם התוכנית תעבוד גם במציאות הכלכלית הנוכחית - והתוצאות אישרו את כל הטענות של ארווינג פישר.

על פי הממצאים שלהם, אימוץ של תוכנית שיקגו יביא, בנוסף לתוצאות שעליהן כתב פישר, גם לעלייה של 10% בתוצר של המשק וגם ליצירת מציאות של אינפלציה אפסית לטווח ארוך - וכל זאת מבלי להטיל מגבלות על ניהול המדיניות המוניטרית. למעשה, כותבים החוקרים, כך התנהלה הכלכלה בכל העולם במשך אלפי שנים, לפני שהפעילות הקריטית של "יצירת כסף" הופרטה לבנקים.

עדיין תרגיל תיאורטי

נכון להיום, תוכנית שיקגו, גם במתכונת המודרנית ששירטטו כלכלני ה-IMF, היא לא יותר מתרגיל תיאורטי. בניגוד לנשיא רוזוולט בשנות ה-30, הנשיא הנוכחי, ברק אובמה, לא בחן אותה. אבל בתגובה לתסכול הגובר מהמערכת המוניטרית ומהמבנה המעוות של מערכת הבנקאות הנוכחות, אפשר להעריך שהתוכנית תחלחל בהדרגה לתודעה ולשיח המקצועי, ובהמשך גם לדיון הציבורי.

לאור כל הרעיונות האלה לשינויים ולרפורמות, נראה שמערכת הבנקאות העולמית עומדת בפני שינויים משמעותיים - קודם בארה"ב ולאחר מכן בשאר העולם - שיגיעו גם לישראל. אלא אם כן, כמו במשבר של 1929 וכמו במשבר של 2008, יצליחו הבנקים ועושי דברם בממשל ובבית הנבחרים לטרפד אותם שוב.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#