ההיי טק הישראלי הועיל למדינה - פחות למשקיעים

מדוע נוהים משקיעים רבים בכל פעם מחדש אחר מניות ההיי-טק והביוטכנולוגיה

דורון צור
דורון צור
דורון צור
דורון צור

לפני כמה שבועות כתבתי על מניית מלאנוקס בהקשר של אופציות לעובדים, אופן הדיווח הכספי על ההוצאה בגין האופציות האלה - או ליתר דיוק ההתעלמות מההוצאה האמיתית הזאת על ידי החברה והמשקיעים כאחד - ומכירות המניות של בעלי עניין ונושאי משרה. רצה הגורל ומאז החברה פירסמה אזהרת הכנסות, ומחיר מנייתה צנח בחדות.

לעובדה שעסקי החברה הואטו ברבעון האחרון אין כמובן קשר ישיר לנושאים שעליהם כתבתי, וברור שלא ידעתי ולא יכולתי לדעת על ההאטה בפעילותה, אבל המתרחש בחברה קשור לעניין שראוי שיעורר מחשבה בקרב משקיעים.

העובדה שישראל נהפכה בעשורים האחרונים למרכז היי-טק היא ברכה לכלכלת ישראל ולאזרחיה. על כך אין ויכוח. התהליך הזה יצר עשרות אלפי מקומות עבודה בשכר גבוה, הוביל להקמת אזורי תעשייה שלמים, יצר פעילות כלכלית מקבילה עצומה - החל בחברות ליסינג וכלה במסעדות - הניב הכנסות גבוהות למדינה ממיסוי והביא מט"ח לישראל. כל השינויים האלה נפלאים, וכולנו נהנינו מהם בדרך זו או אחרת.

אלא שיש קבוצה אחת שדווקא נהנתה פחות מהפריחה הזאת, והיא זו שהיתה אמורה להיות המרוויחה הראשית: המשקיעים במניותיהן של חברות הטכנולוגיה הישראליות.

השעון בבניין הסנאט בארה"ב מראה חצות ב-31 בדצמברצילום: אי־פי

ברור שניתן למצוא בין מניות ההיי-טק הישראליות כמה הצלחות גדולות כמו צ'ק פוינט, אבל מי שיציץ ברשימת המניות הישראליות הנסחרות בבורסת נאסד"ק יגלה עשרות שמות של חברות הנסחרות בשווי נמוך מאוד, שפעילותן אינה מייצרת רווחים משמעותיים לאורך זמן, ושמניותיהן הסבו למשקיעים הפסדים כבדים במשך השנים. עם זאת, חלק גדול מהחברות האלה יצרו מיליונרים, שידעו למכור בזמן את מניותיהם למשקיעים הפיננסיים.

חלק מהחברות האלה נחשבו בשעתן ל"אריות" של הענף. אבל מתברר שבהיי-טק, לא פעם האריות של היום נהפכים לפגרים של מחר. היכולת של המשקיעים לאתר את החברה ברגע שבו היא נהפכת מגור אריות מבטיח לאריה בוגר - וחשוב מכך, היכולת למכור את האריה השואג לפני שהוא מזדקן ומתפגר - קטנה מאוד.

את הלקח הזה למדתי כבר ב-1993, כשראיתי את מניית סאיטקס - שנחשבה ל"ספינת הדגל של ההיי-טק הישראלי" - מתרסקת, במהלך שבישר על שקיעתה המתמשכת של החברה. מאז ראיתי את התהליך הזה מתרחש פעם אחר פעם. זהו פשוט אופיו של הענף, ונראה שזוהי גזירת גורל.

מכיוון שלצלוף במניה הנכונה בזמן הנכון זה עניין קשה עד בלתי אפשרי, ולעתים קרובות הצלחה היא עניין של מזל נטו - נשאר לבחון את הביצועים של תיק מפוזר לאורך זמן. אלה, כך נראה, אינם טובים. מתברר שהסטטיסטיקה היא לרעת המשקיעים. בממוצע, הרווחים מההצלחות אינם מפצים על ההפסדים מהכישלונות.

גם בחינת ההשקעה בקרנות ההון סיכון מניבה ממצאים דומים. על פני זמן, השקעה בקרנות כאלה לא הניבה תשואה מספקת בשביל להצדיק את הסיכון הכרוך בה. זוהי הסיבה שמשקיעים מוסדיים - גם בישראל וגם בחו"ל - מקטינים את היקף ההשקעה בקרנות הון סיכון חדשות, ומכאן נובעת תחושת הלחץ והמשבר בענף.

המשקיעים למדו עם השנים שההשקעות בחברות היי-טק צעירות אינן מניבות רווחים מספקים. הסטטיסטיקה, אם כן, עובדת נגד המשקיעים. למרות זאת, הם חוזרים שוב ושוב למניות ההיי-טק.

תופעה דומה רואים לא פעם גם במניות הביוטכנולוגיה. הסיבות לכך נובעות כנראה מאלמנט "המטאור" ומזיכרון קצר. אחת לתקופה ישנה חברה בודדת שמצליחה בגדול או מייצרת הבטחה גדולה ונדלקת כמטאור בשמי עולם ההשקעות. ההילה שהיא מייצרת מסנוורת את המשקיעים, משכיחה מהם את העבר ומריצה אותם לקנות מניות בעליית מחירים חדה, מה שמעצים את ההילה.

כדרכו של מטאור, האור שהוא מפיץ כבה בסופו של דבר - למגינת לבם של המשקיעים. הרכיבה על מטאור כזה עשויה להיות רווחית מאוד לזמן מה, אבל צריך לדעת לרדת ממנו בזמן, לפני שהוא נכנס לאטמוספירה ונשרף.

מי שיבדוק את היקף המכירות של נושאי משרה בחברות מטאור, בעלי עניין ומקבלי אופציות בהן יגלה שאלה נוטים לדעת היטב מתי לרדת מכדור האש בזמן, הרבה לפני המשקיעים האחרים. רצוי, על כן, לעקוב היטב אחר פעילותם של בעלי העניין בחברות האלה ולנסות ללמוד מהם.

מחשבים את קצם לאחור

בשבוע שעבר נראה היה שארה"ב התגברה על איום "המצוק הפיסקלי" - אותו אסון כלכלי שעלול היה לדרדר אותה למיתון חריף. החגיגה התקשורתית והבורסאית בימים שקדמו לתאריך הגורלי היתה מרשימה. אי אפשר היה להתחמק ממאות הכותרות שהתחרו ביניהן בבניית הדרמה.

למה עורר עניין המצוק הפיסקלי תשומת לב כזאת? יש שיגידו כי הוא חשוב מאוד לכלכלת ארה"ב. ובכן, הרשו לי להציע הסבר אחר, הלקוח מתחום סרטי המתח.

כל במאי מתחיל יודע שאלמנט של ספירה לאחור בונה מתח אצל המתבונן. אלה יכולים להיות פצצה העומדת להתפוצץ, אולטימטום העלול לפקוע או הר געש העומד להתפרץ בכל רגע. תקתוקו של שעון הזמן לאחור הוא מרכיב שמחזיק את הצופים מרותקים.

כך גם נבנה המתח המדומה בפרשת המצוק הפיסקלי. אם נוסיף לכך את השם הציורי שהודבק לסוגיה נבין מהיכן הגיע הרייטינג הגבוה. אין מה לדבר, התסריטאי עשה עבודה מצוינת בבניית הסיפור, ובמה שנראה כלפי חוץ כהפי-אנד.

אלא שהסיפור האמיתי הוא אחר לגמרי. כל הדרמה סביב 31 בדצמבר היתה לא יותר מרעש מתעתע - יותר סיפור הוליוודי מאשר עניין כלכלי. השאלות האמיתיות הן למה בכלל המדינה העשירה בעולם צריכה להיות במצב שבו היא נזקקת לגידול מתמיד בחוב ולקיום של גירעונות תמידיים רק כדי להחזיק את רמת הפעילות הכלכלית במצב סביר ולהימנע ממיתון - וכמה זמן זה עוד יכול להימשך?

כשחושבים על השאלות האלה, החגיגה המדומה סביב ההתחמקות מהמצוק נראית הרבה פחות כמו הפי אנד, והרבה יותר כמו הדחקה זמנית.

הכותב הוא יועץ כלכלי עצמאי. אין לראות בכתוב המלצה למכירה או רכישה של ניירות ערך או ייעוץ השקעות כלשהו

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ