צמיחה היא לא תוכנית כבקשתך - MarketMoney - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

צמיחה היא לא תוכנית כבקשתך

צמיחה דורשת התפתחות טכנולוגית והשלמת מחזור כלכלי. זה לוקח זמן

13תגובות

>> נניח שמישהו מציע לכם מיליארדי שקלים המיועדים להשקעה, אבל מציב שורה של תנאים:

ההשקעה הזאת צריכה לעודד צמיחה במשק, להניב רווחים לאורך זמן לבעליה וליצור מקומות עבודה חדשים - במישרין או בעקיפין. בנוסף, באופן טבעי, במצב כזה ייווצרו גם הכנסות ממסים למדינה.

הענף שבו תשקיעו לא חשוב. זה יכול להיות בתעשייה, במסחר, בתיירות או בתחומי השירותים השונים. העיקר שלא יהיה מדובר בקנייה של עסקים קיימים - כי אז הרי לא נוצרת צמיחה של ממש ולא נוצרות משרות חדשות יש מאין. כמו כן, ההשקעה לא תהיה בחברות סטארט-אפ או מו"פ ביוטכנולוגי. לא שיש בהן פסול, להפך, אבל אלה אינן השקעות שבהן מתקבל החזר מהיר, והן לא יוצרות הרבה מקומות עבודה.

אלה לא דרישות מוגזמות. בסך הכל, השקעות ריאליות סבירות ומקובלות אמורות לענות על התנאים האלה. השקעות כאלה מייצרות דרישה לעבודה, לעובדים ישירים או לספקי שירותים.

בלומברג

אם ההשקעה מוצלחת, המשקיעים מקבלים תגמול על השקעתם, והמדינה נהנית מהכנסות ממיסוי - החל מהמע"מ על מכירות המוצרים או השירותים החדשים שהעסק מייצר, דרך מס הכנסה על שכר העובדים שנקלטו וכלה במס חברות על רווחי העסק. כאשר כלכלנים מדברים על צמיחה באמצעות השקעה, זה מה שהם רואים למול עיניהם. השקעת הון וקליטת מועסקים מביאות לגידול בתוצר ובעושר הלאומי, שממנו נהנים כולם.

אלא שבמציאות הכלכלית והעסקית הנוכחית, בישראל ובעולם, יש פער גדול בין התיאוריה למציאות, בין הרצוי למצוי. כבר לא מעט שנים שלא מתבצעות בישראל ובעולם המערבי כולו השקעות גדולות בעסקים חדשים או בהרחבה משמעותית של עסקים קיימים. אנחנו לא חריגים בעניין הזה.

השוק המשני להשקעות כאלה, שבו עסקים ומניות עוברים מיד ליד - בין קרנות השקעה לבין עצמן, או בין אנשי עסקים לבין עצמם - היה דווקא פעיל מאוד (לא תמיד בהצלחה יתרה. להפך, הרבה פעמים העסקות היו כושלות, והרוכש הפסיד כסף). אלא שמבחינת צמיחה, יצירת משרות וגידול בפעילות לא היתה לכך כל משמעות.

העברות בעלות על עסקים קיימים מייצרות פעילות והכנסות גבוהות בטווח הקצר למספר קטן של אנשי מקצוע כמו עורכי דין, רואי חשבון או מתווכים פיננסיים, אבל הן לא יוצרות גידול מתמשך בפעילות הכלכלית וברווחה של איש.

עשור מוזהב מול עשור אבוד

זה לא היה המצב לפני 15 שנה. שנות ה-90 של המאה ה-20 התאפיינו בישראל בהשקעות גדולות בעסקים חדשים שייצרו מקומות עבודה, בתחומים שונים.

ראינו, למשל, השקעות גדולות בתחום ייצור השבבים, שבו נקלטו עובדים רבים. בענף התקשורת והמדיה נולדו חברות חדשות בתחומי הסלולר, הכבלים והלוויין והטלוויזיה המסחרית. בענף התיירות נבנו והורחבו לא מעט מלונות חדשים, בתחום המסחר הקמעוני נפתחו אלפי נקודות מכירה חדשות, תוך גידול ניכר בהיקף כוח האדם המועסק, ובתחום המחשוב בוצעו לא מעט פרויקטים גדולים.

את השינויים של העשור ההוא ניתן היה לראות בעיניים. מספיק היה ללכת לאזורי התעסוקה שבהם נקלטו אלפי עובדים בסלקום או פרטנר, לבדוק את קו הרקיע של המלונות באילת או להבחין במה שקרה בקניונים וברשתות המזון המהיר או בתחנות הדלק. אם פתחתם טלוויזיה ראיתם את השינוי בערוצים. ישראל של 2002 היתה שונה מאוד מישראל של 1992. ניתן היה לראות את השינוי בעיניים ולחוש אותו בידיים.

אי-אף-פי

ברור שלחלק גדול מהשינוי אחראי גל העלייה הגדול של ראשית שנות ה-90, אבל זה רק חלק מהסיפור. בעשור ההוא צמחו כאן לא מעט עסקים גדולים חדשים, שתרמו לצמיחה לתוצר ולתעסוקה.

אלא שמאז הדברים השתנו. עוצמת השינוי בין 2002 ל-2012 נמוכה משמעותית מזו של העשור שקדם להן. מתי בפעם האחרונה ראיתם הקמה של מפעל שקלט מאות עובדים? מלונות חדשים שנפתחו? חברות תקשורת שקלטו אלפי עובדים? רשתות שיווק ומסחר חדשות?

מה שעוד מפתיע, ולכאורה עומד בניגוד לתיאוריה הכלכלית, הוא שגל ההשקעות ויצירת העסקים בשנות ה-90 נעשה בתנאים של ריבית ריאלית גבוהה. הקיפאון הנוכחי מתרחש דווקא על רקע של ריבית ריאלית נמוכה, אפילו אפסית. זה לכאורה מפתיע, אבל יש לכך סיבות ברורות שנרחיב לגביהן בהמשך.

זו לא בעיה ייחודית לנו. היא רודפת כיום את מרבית המשקים בעולם המערבי, וניצנים שלה מתחילים להתפתח גם בכלכלות המתפתחות. כשיש בעיה, יש לנו נטייה לחפש תמיד מי אשם בה מתוך רצון לצלוב אותו פומבית. אלא שאין כאן אשמים. זוהי תופעה כלכלית מוכרת וידועה שחוזרת על עצמה: השקעות שמעודדות צמיחה באות בגלים, הן מחזוריות באופיין, ומושפעות באופן ניכר מהתפתחות הטכנולוגיה.

מחזוריות מובנית

האופי המחזורי נובע מכך שהשוק החופשי אינו יודע בזמן אמת לווסת את היקף ההשקעה. בטווח הארוך, בתהליך של ניסוי וטעייה, היקף ההשקעות משתווה לגידול בצורך, אבל תוך כדי התהליך החברות, היזמים ואנשי העסקים טועים שוב ושוב.

יש תקופות שבהן יש השקעות רבות במיזמים חדשים, ונוצר עודף בעניין הזה. רווחי החברות והיזמים נפגעים, חלקם נכשלים כליל ונסגרים, וההשקעות נעצרות לזמן לא קצר. במשך הזמן נוצר חוסר בכושר ייצור, ואז הרווחיות מתחילה לטפס, התיאבון להשקעה חוזר וכך הלאה והלאה.

זהו דפוס פנימי של כלכלת השוק, שאינו ניתן לשינוי. כוחות השוק והיוזמה החופשית אינם טובים בהערכה נכונה של היקף ההשקעות הנדרש. הם מגזימים. פעם כלפי מעלה, ופעם כלפי מטה. בדרך הם יוצרים מחזוריות פנימית של גאות ושפל, שהכאב הכלכלי שהיא יוצרת אינו מבוטל.

יש אמנם אסכולה אחרת, שטוענת שהתרופה לתבנית השלילית הזאת של כוחות השוק היא תכנון מרכזי, אבל התוצאות של הגישה הזו ברוב המקרים היו אפילו יותר עלובות, ופחות ופחות כלכלות בעולם מנוהלות כיום על פיה.

משתנה נוסף שמשפיע על גלי ההשקעה ועל הצמיחה הכלכלית הוא התפתחות הטכנולוגיה. המצאת נול האריגה התעשייתי, למשל, יצרה ענף ענק של ייצור בדים ובגדים בהיקף עצום, שלא היה קיים קודם לכן. לא מדובר רק במשרות הישירות של עובדי ייצור. משרות רבות נוצרו, למשל, בנקודות המכירה של בגדים בעקבות העלייה בהיקף הייצור.

גם פיתוח המכונית לפני כ-100 שנה יצר ענף ענק שלם, גדול מאות מונים מתעשיית הכרכרות והעגלות שקדמה לו. כמו כן, פיתוח מטוס הנוסעים יצר היקף פעילות אדיר ישיר של תחבורה, וכן יצר מיליוני משרות בענף התיירות, שלא יכול להתקיים בלי תעופה. לא חסרות דוגמאות היסטוריות כאלה, שחלקן הגדול אגב, למי שחובב היסטוריה, מרוכז בשלהי המאה ה-19 ומחצית ה-20.

אלא שחדשנות ושינויים טכנולוגיים אינם באים לפי הזמנה, והם גם אינם מגיעים בזכות תכנון. הם מגיעים לא פעם בפעימות ובהפתעה. חלק גדול מהבעיה שעמה מתמודד העולם כיום הוא שכבר זמן מה אין גורם חדש שמייצר קפיצת מדרגה טכנולוגית שיש לה השפעה רחבה, כזו שמייצרת ענפים שלמים חדשים.

המחשב האישי עשה זאת בשנות ה-80. ענף ענק שלם נוצר יש מאין. התקשורת, הן הסלולרית והן האינטרנטית, עשתה זאת בשנות ה-90. מאז יש לנו שיפורים מינוריים, אבל לא כאלה שיוצרים פעילות חדשה רחבת היקף. עם כל הכבוד לטאבלטים, הם יוצרים אולי תחליף נוח יותר למחשבים ניידים, אבל לא מייצרים משהו חדש יש מאין.

הריבית היא גורם משני

הקמת חברת סלולר חדשה, כפי שקרה בשנות ה-90 בכל העולם, מייצרת במישרין אלפי משרות - ובמקביל נוצרות, למשל, אלפי משרות של אנשי מכירות בדוכנים למכירת ציוד קצה. ראינו את זה בהיקף נרחב בכל העולם לפני כעשור. כאן נוצר יש מאין - משהו שלא היה ועכשיו ישנו. זוהי צמיחה, וזהו גידול בפעילות הכלכלית.

לעומת זאת, כשעוברים ממכירת מכשירים ישנים למכירת סמארטפונים לא נוצר דבר חדש. הדוכן הוא אותו דוכן, המוכרים אותם מוכרים, והתוצר אותו תוצר. עם כל הכבוד לחברים הרבים שמפתחים עוד אפליקציה מגניבה לסמארטפון או עוד איזה סרגל כלים לאינטרנט, תוספת הפעילות הכלכלית שנוצרת מכך זניחה לעומת השינוי הגדול שחל כאשר נולדה חברת הסלולר או הונחה תשתית התקשורת הפיסית לאינטרנט.

זוהי גם הסיבה לכך שהריבית הנמוכה לא רלוונטית, ולא עוזרת. כשיש צורך כלכלי בהשקעה, ונוצרה קפיצת מדרגה טכנולוגית, גם ריבית ריאלית גבוהה לא יוצרת חסם בפני הצמיחה. הצורך והערך החדשים שנוצרים כל כך משמעותיים, שהם מדלגים בקלילות גם מעל משוכה שנקראת ריבית גבוהה. לעומת זאת, כאשר יש עודפי השקעה מהעבר ואין קפיצת מדרגה טכנולוגית, גם ריבית אפסית אינה מועילה.

השאלה שמתעוררת היא כמובן מה ניתן לעשות? והתשובה היא "לצערנו לא הרבה". מחזוריות ההשקעות והפעילות הכלכלית לא תתרשם מיעדי המדיניות. אף אחד לא ישקיע וייצור מקומות עבודה אם הוא אינו רואה מספיק ביקוש למה שהוא ייצר אלא רק עודפי היצע. גם אם הריבית תהיה אפסית.

ולגבי קפיצות מדרגה טכנולוגיות - יהיו כאלה גם בעתיד, אבל היכולת להאיץ אותן על ידי מתן פקודות מלמעלה פשוט אינה קיימת. בקיצור - אם אנחנו רוצים לראות את הצמיחה בעולם המערבי מתחדשת, עלינו להתאזר בסבלנות.

הכותב הוא יועץ כלכלי עצמאי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#