מניות או אג"ח? תלוי כמה זמן יש לכם

מניות יכולות להניב הפסד גם בטווח ארוך, אך הסיכון לכך יורד כשההשקעה מתארכת

אלי מלכי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
i-gold advertisement
מעבר לטוקבקים
אלי מלכי

>> ב-1994 פירסם ג'רמי סיגל - פרופסור למימון מאוניברסיטת וורטון בארה"ב - את ספרו "מניות לטווח הארוך". בספרו טען סיגל שההשקעה במניות משתלמת תמיד בטווח הארוך מכיוון שהתשואות ההיסטוריות של שוק המניות בארה"ב השיגו את תשואות האג"ח בכל תקופה שעלתה על 20 שנה.

הממצאים בספר עוררו עניין ציבורי רב, ושיכנעו חוסכים רבים בארה"ב להשקיע את כספי הפנסיה שלהם במניות. ואולם המשבר הפיננסי וקריסת השווקים ב-2008 זיעזעו את האמונה שמניות תמיד עדיפות על אג"ח בטווח הארוך. התברר שגם על פני תקופות של 20 שנה, השקעה במניות יכולה לגרום להפסדים - במיוחד אם בוחנים תשואות ראליות - ואף לפגר אחר התשואה של אג"ח ממשלתיות.

כלל אצבע מקובל קובע ששיעור האג"ח בתיק השקעות לטווח ארוך צריך להיות שווה לגיל החוסך, והשאר צריך להיות מוקצה למניות. כלומר לחוסך בן 30 מתאים תיק השקעות שמורכב מ-30% אג"ח ו-70% מניות. אולם חוסכים רבים מטילים ספק בכלל זה נוכח התנודתיות החריפה בשוקי המניות בשנים האחרונות.

פרופ' חווייר אסטרדה מבית הספר לניהול באוניברסיטת ברצלונה, התייחס לסוגיה זו במאמר שפירסם באחרונה. אסטרדה השתמש בבסיס הנתונים שבנו שלושה כלכלנים בריטיים - אלרוי דימסון, פול מרש ומייק סטאונטון - שכולל נתונים על שוקי מניות ב-19 מדינות, מתחילת 1900 ועד סוף 2009 (110 שנים).

בסיס הנתונים כולל נתונים מלאים לגבי מחיריהן של כל המניות ב-19 השווקים, וכן נתונים לגבי הדיווידנדים ששולמו למשקיעים, ומאפשר לחשב את התשואות על ההשקעה במניות. במקביל כולל בסיס הנתונים גם נתונים לגבי תשואות האג"ח באותן מדינות ומאפשר להשוות תשואות על השקעה במניות ביחס לתשואות על השקעה באג"ח.

בשלב ראשון בדק אסטרדה את התשואות הריאליות (בניכוי שיעור האינפלציה בכל מדינה) על השקעה במניות ובאג"ח, ואת סטיות התקן השנתיות, בתקופה של 110 שנים. מתברר שעל פני תקופת זמן ארוכה מניות אכן היו השקעה עדיפה ביחס לאג"ח.

בכל 19 המדינות הניבו המניות תשואה ריאלית חיובית, כשממוצע התשואות של כל המדינות היה 4.7%. השקעה באג"ח לעומת זאת לא תמיד הצליחה להגן על המשקיעים מפני האינפלציה, ובשש מדינות היא הניבה תשואה ריאלית שלילית. ממוצע התשואות הריאליות של השקעה באג"ח של כל המדינות היה 0.9%.

ניתן גם לראות שהתשואה על השקעה במניות היתה גבוהה מהתשואה על השקעה באג"ח בכל אחת מהמדינות, כשפרמיית הסיכון הממוצעת (ההפרש בין תשואת המניות לתשואת האג"ח) היתה 3.8%. במקביל סטיות התקן השנתיות של המניות היו גבוהות יותר משל האג"ח בכל 19 המדינות. סטיית התקן השנתית הממוצעת של המניות היתה 23.4% - כמעט פי שניים מסטיית התקן הממוצעת של האג"ח - שהיתה 12.4%.

הנתונים לתקופה של 110 שנים ממחישים שמניות מסוכנות יותר מאג"ח בטווח הקצר, אך מניבות פרמיית סיכון בטווח הארוך - שמפצה את המשקיעים עבור לקיחת הסיכון.

סטיית התקן עשויה להטעות

ואולם לניתוח שלעיל ישנן כמה מגרעות. ראשית תקופות ההשקעה הרלוונטיות לרוב המשקיעים אינן כה ארוכות. שנית, מדידת הסיכון באמצעות סטיית התקן עשויה להטעות - מכיוון שלמשקיע חשוב יותר הסיכון להפסד (Downside Risk) מאשר התנודתיות. לפיכך, בדק אסטרדה את התשואות הריאליות של מניות ואג"ח בתרחיש הגרוע ביותר (Worst Case Scenario). התשואות נבדקו לחמישה פרקי זמן: שנה, חמש שנים, עשר שנים, 20 שנה ו-30 שנה.

השוואת התרחישים הגרועים ביותר של השקעה במניות ביחס להשקעה באג"ח מציגה תמונה מפתיעה. הן במניות והן באג"ח, ההפסד המרבי פוחת ככל שגדל טווח ההשקעה - אך הירידה בהפסד המרבי גבוהה יותר במניות מאשר באג"ח.

בעוד התשואה הריאלית הגרועה ביותר באג"ח היא שלילית בכל תקופת החזקה, במניות המצב הוא שונה. בתקופת השקעה של 20 שנה, ההפסד המרבי בחמש מתוך 19 המדינות היה למעשה תשואה חיובית נמוכה. בתקופות השקעה של 30 שנה ההפסד המרבי היה חיובי ביותר ממחצית מהמדינות (10 מתוך 19). כלומר בעוד שבהשקעה באג"ח תמיד יש הסתברות שהמשקיעים יפסידו ללא תלות בתקופת האחזקה, בהשקעה במניות ההסתברות להפסד פוחתת ככל שמתארכת תקופת ההחזקה.

השוואה בין התשואות הריאליות הגרועות ביותר של מניות ושל אג"ח מצביעה על תופעה נוספת. בטווח של שנה, ברוב המדינות (למעט פינלנד, צרפת וגרמניה) ההפסד המרבי במניות היה גבוה יותר מההפסד המרבי באג"ח. הממוצע של התשואות הגרועות ביותר בהשקעה לשנה היה 54.3% במניות ו-39.3% באג"ח. ואולם ככל שהתארכה תקופת האחזקה, התהפכה התמונה וההפסד המרבי במניות היה נמוך יותר מההפסד המרבי באג"ח.

בתקופת השקעה של חמש שנים ההפסד המרבי במניות היה נמוך יותר מההפסד המרבי באג"ח ב-9 מדינות; בתקופות של עשר ו-20 שנה ההפסד המרבי במניות היה נמוך יותר ביחס לאג"ח ב-13 מדינות, ואילו בתקופה של 30 שנה ההפסד המרבי במניות היה נמוך יותר ביחס לאג"ח בכל המדינות למעט שווייץ. ההפסד המרבי הממוצע באג"ח בתקופה של 30 שנה היה 4.4% לעומת - 0.2% במניות.

הממצאים של אסטרדה ממחישים כמה תובנות חשובות לגבי השקעה במניות ובאג"ח. השקעה במניות לטווחי זמן קצרים עלולה לחשוף את המשקיעים להפסדים כואבים.

לעומת זאת, בטווחי זמן ארוכים, הסיכון של השקעה במניות יורד - וההסתברות לספוג הפסדים פוחתת ויכולה אף להגיע כמעט לאפס בתיק מפוזר.

גם באג"ח אפשר להפסיד

עם כל זאת, חשוב לזכור שההסתברות להפסד אף פעם אינה אפס. כך למשל, בנובמבר 2011 עברה תשואת האג"ח ל-30 שנה את תשואת המניות בארה"ב אירוע נדיר שהתרחש בפעם הקודמת ב-1861. התנודתיות הרבה בין המדינות השונות ממחישה את חשיבותו של הפיזור.

תיק בינלאומי מפוזר הקטין מאוד את ההסתברות להפסד בהשקעה במניות לטווחי זמן ארוכים, והביא אותה כמעט לאפס בטווח זמן של 30 שנה. מתברר שהשקעה באג"ח חשופה גם היא לסיכון ועשויה להביא למשקיעים הפסדים כואבים.

בשונה ממניות, הסיכון באג"ח מצטמצם בהרבה פחות כאשר טווח ההשקעה גדל, וההסתברות להפסדים אינה מתאפסת. הניסיון הישראלי מלמד שניתן לצמצם את הסיכון שכרוך בהשקעה באג"ח באמצעות אג"ח צמודות למדד.

הכותב הוא יועץ כלכלי ועורך את אתר INBEST, המציע תיקי השקעות אסטרטגיים בניהול של בית ההשקעות הדס-ארזים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker