"כולם הבינו שאנחנו יושבים על פצצת אטום": הסודות מאחורי אחת התוכניות החשובות בתולדות המשק - מגזין ההשקעות - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"כולם הבינו שאנחנו יושבים על פצצת אטום": הסודות מאחורי אחת התוכניות החשובות בתולדות המשק

יוסי קוצ'יק, שכיהן כממונה על השכר במשרד האוצר, מספר כיצד הוביל בשנות ה־90 את אחת הרפורמות החשובות שבוצעו בישראל - המעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת. וגם: מדוע רפורמות בסדר גודל כזה מתקשות להתרומם כיום

39תגובות
יוסי קוצ'יק
אייל טואג

יוסי קוצ'יק, שכיהן כממונה על השכר במשרד האוצר ב–1994–1999, לא ישכח את אילנה כהן, אחות בבית החולים קפלן ולשעבר יו"ר הסתדרות האחיות. במשא ומתן שערך משרדו באותם ימים עם ההסתדרות כדי להעביר את העובדים מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת, הודיעה כהן שתתנגד נחרצות למהלך בגלל עיוות אחד: "לפי מודל הפנסיה התקציבית, המדינה הפרישה 2% על כל שנת עבודה. עם זאת, עבור קבוצה שלמה של שרים, מנכ"לים, ראשי ערים ואחרים, הופרשו אחוזים גבוהים יותר. שרים, למשל, קיבלו 4%–7%. כהן צדקה כשאמרה שהיא לא תהיה זו שתגיד לעובדים שאין ברירה אלא לעבור לפנסיה צוברת, כל עוד הפריווילגים מקבלים יותר", נזכר קוצ'יק.

האם הרובוטים ניצחו? מגזין ההשקעות - פרויקט מיוחד

מגזין ההשקעות

במטרה לתקן את העיוות הזה, הוחלט לצאת לקמפיין בן שנה וחצי, בגיבוי מלא של שר האוצר דאז, אברהם (בייגה) שוחט. "הגיבוי של שר האוצר היה חשוב, ולא פחות חשוב היה הגיבוי מצד התקשורת, שביקרה את העיוות ונתנה רוח גבית לתיקון", מספר קוצ'יק. "לא פשוט לקחת פריווילגיה כלכלית מהאנשים החזקים במשק, אבל זה קרה".

ראשיתה של הפנסיה התקציבית היתה ברשתות הביטחון שפרשה המדינה בשנות ה–50, במטרה לשמור על הביטחון התעסוקתי והכלכלי של העובד לעת פרישה. בעלי הפנסיה תקציבית — שאותה המדינה מבטיחה לעובד — אינם מוטרדים כלל מהצרות של בעלי פנסיה צוברת, כמו התארכות תוחלת החיים ושחיקת הרווחים של החיסכון כתוצאה מתנודות בבורסה. בעלי הפנסיה התקציבית שפרשו לגמלאות מקבלים קצבה קבועה עד יום מותם. לאחר מותם, בן או בת הזוג נהנים מ–70% מהגמלה עד יום מותם. בנוסף, ההפרשה החודשית בשנות העבודה היא כ–2% מהשכר, בעוד שההפרשות של עובד עם חיסכון של פנסיה צוברת היא בין 5% ל–7%.

יחסכו - יקבלו

קוצ'יק, שהיה זה שהוביל את המעבר לפנסיה צוברת, מספר על הקשיים שנקרו בדרך לאחת הרפורמות המשמעותיות שנעשו במשק הישראלי.

זה התחיל ב–1993, רגע אחרי חתימת הסכמי השכר בין משרד האוצר לעובדי המדינה. התברר למדינה כי ההתחייבויות לפנסיה תקציבית שהיא לוקחת על עצמה עלולות להיות הרסניות מבחינה כלכלית. הסכמי השכר החדשים יצאו משליטה ושילשו את המחויבות האקטוארית לפנסיה של כ–200 אלף עובדי המגזר הציבורי. הסכום זינק מ–60 מיליארד שקל ל–180 מיליארד שקל, אף שרק 60% מהשכר הוכר לצורכי פנסיה.

בשלב זה הבינו באוצר כי צריך לעצור ולשנות את מבנה הפנסיה. "כל מי שעיניו בראשו הבין שחייבים לעצור את הרכבת", אומר קוצי'ק. "לו חגיגת הפנסיה התקציבית היתה נמשכת עד היום, היא היתה גורמת לקריסה ודאית ומחייבת את המדינה לקצץ בגמלאות של בעלי הפנסיה. הבשורה החשובה היחידה בהסכמים ב–93' היתה הפסקה שחייבה את הצדדים להיכנס למשא ומתן על מעבר לפנסיה צוברת".

כדי לבצע את המעבר, האוצר נדרש לחבור להסתדרות, הגוף המייצג את העובדים שעומדים להיפגע. "באופן מסורתי, ומתוקף תפקידה, ההסתדרות מתנגדת לרפורמות מסוג זה, אלא שהפעם גם שם התחילו להבין את גודל הברוך. הסכומים הפכו לבלתי נתפשים, וכבר אי אפשר היה להתעלם. כולם הבינו שאנחנו יושבים על פצצת אטום", הוא נזכר.

קוצי'ק החליט להתחיל בשיחות. בראש ההסתדרות כיהן אז עמיר פרץ. יו"ר האגף לאיגוד מקצועי היה שלמה שני, והיועץ המשפטי היה זה שלימים ייבחר ליו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן. מצד המדינה ישבו אז קוצ'יק, המשנה שלו יוסי כהן, יובל רכלבסקי היה סגן נציב שירות המדינה, והיועצת המשפטית היתה אורנה גייל.

עמיר פרץ בתקופת כהונתו כיו"ר ההסתדרות, בהפגנת עובדים מול משכן הכנסת
עמוס בן גרשום / לע"מ

מיד עם פתיחת השיחות התגלה המוקש הראשון, אחד מני רבים שיתגלו בחמש השנים הבאות. ההסתדרות ביקשה לשפר את תנאי העובדים, ולטפל בעיקרון שקבע כי רק 60% מהשכר מחושב לפנסיה.

באוצר הבינו שאם רוצים לקדם את הרפורמה צריך להכניס את היד לכיס. "הפתרון המוסכם היה להפריש עבור אותם 40% מהשכר הלא מבוטח 12% מצד המעסיק ועוד 5.5% ממשכורת העובד, לקרן פנסיה צוברת. תמורת זה יועברו כל העובדים החדשים למודל הפנסיה החדש של פנסיה צוברת", מסביר קוצ'יק. "הפתרון דרש תוספת של 2% בלבד בעלויות השכר, תוספת שולית עבור המדינה. לשם השוואה, בהסכמי השכר של 2015 (הסכם מסגרת) נתנה המדינה לכל עובדיה תוספת בת 7.5%".

מוקש נוסף התגלה בדיון על קרנות הפנסיה הקיימות, שחלקן קבעו את גובה הפנסיה לפי השכר האחרון וחלקן לפי ממוצע שלוש השנים האחרונות, מה שקיפח חלק מהעובדים. "ההסתדרות דרשה לתקן את הקיפוח, ואכן הגענו להסכמה שמי שקופח יפוצה בתוספת של עד 650 שקל בחודש", אומר קוצי'ק. "עם זאת, הסעיף לא יושם". בדצמבר 1997 פרצה שביתה כללית בת חמישה ימים, האוצר הוציא צווי מניעה שלא כובדו על ידי ההסתדרות, ושני אפילו נעצר על ידי המשטרה.

בסופו של דבר, במשא ומתן יצר הצוות של קוצ'יק תמריץ למעבר לפנסיה צוברת — האוצר יסכים לתקן את העיוות בין הקרנות ויעניק הטבות מס, בתנאי שעוברים לצוברת. "בקידום רפורמה אתה חייב לזהות מנופים ולהשתמש בהם", הוא אומר.

אבל גם אז זה עוד לא נגמר. שני טען שהוא צופה פני עתיד, וברגע שמספר מקבלי הפנסיה התקציבית יהפוך למיעוט, יחליט האוצר למנוע ממנו את ההטבות, וביקש התחייבות שכל שינוי בחוק שירות המדינה בנושא גמלאות ייעשה במשא ומתן עם הסתדרות. קוצי'ק הסכים, ויצר לעצמו, להגדרתו, אינתיפאדה בתוך המשרד. "נורא כעסו עלי", הוא משחזר. "אמרו לי שאני מגביל את הממשלה בחקיקה. התשובה שלי היתה שאם רוצים רפורמה מיתולוגית, צריך לתת לצד השני תחושת נוחות ואמינות לאורך זמן".

חברי המועדון הסגור של הפנסיה התקציבית

כדי לקדם את הנושא פנה קוצ'יק ליועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, וביקש את עזרתו. לדבריו, "רובינשטיין הבין את גודל האירוע, ובהחלטת הממשלה שקבעה את המעבר לפנסיה הצוברת אכן נכנס סעיף שקבע כי לא תהיה התערבות ללא משא ומתן עם ההסתדרות".

מן הסתם, היו אנשים שחשבו שהתכופפת מול ההסתדרות.

"ברפורמה צריך להבחין בין עיקר לטפל, ומי שמקדם אותה צריך לדעת לבחור את הקרבות. מצד ההוגנות היה חשוב שנבהיר שאנחנו מבינים את הבעיה, ואין כוונה לפגוע בעובדים, לא עכשיו ולא בעתיד. באופן הזה היה אפשר לקבל מההסתדרות את מה שאנחנו רוצים, כלומר רפורמה שתשפיע באופן דרסטי על המשק. בקידום רפורמות מבניות עמוקות חייבים לייצר מהלך של win־win".

האם היה שלב שאמרת על דרישה "זה לא יקרה"?

אברהם שוחט ויעקב פרנקל
צביקה ישראלי / לע"

"בוודאי. המשא ומתן נעשה בנפרד מול ההסתדרות, שייצגה אז 140 אלף איש, כולל משרדי הממשלה, אוניברסיטאות והרשויות המקומיות, ומול הארגונים האחרים שייצגו את המורים, הרופאים ואנשי הביטחון — 97 אלף איש. ההסתדרות אמרה, 'עד שכולם לא עוברים, גם אנחנו לא'. פה לא הסכמתי. דרשתי שהמעבר שלהם ייעשה קודם, וגם הבטחתי שכל הארגונים האחרים יקבלו את אותם תנאים בדיוק. עם זאת, הסכמתי שאם נותנים יותר, נעשה התאמה לכולם. היה לי קל להבטיח את זה כי היה ברור שברגע שנחתם הסכם ראשון עם הארגון הגדול, כולם יתיישרו על פיו, כפי שאכן קרה".

בעיה בניוד עובדים

פנסיה תקציבית של אדם אחד שווה מיליוני שקלים. מבקר המדינה הקדיש את הפרקים הראשונים בדו"ח מיוחד שפירסם באחרונה על בעיות הפנסיה בישראל לבעיות שיוצרת הפנסיה התקציבית של עובדי המדינה ואנשי מערכת הביטחון.

המבקר בחן גם את החיסכון הפנסיוני של מרבית האזרחים, הפנסיה הצוברת, וציין כי הבעיות בה פוגעות במיוחד בשכבות החלשות. "דווקא האזרחים החלשים בחברה, שממילא משכורתם דלה, קצבתם נפגעת בגלל היעדר ייעוץ ותשלום דמי ניהול גבוהים", כתב המבקר. "לאדם מן היישוב החוסך לפנסיה קשה לקבל ייעוץ אובייקטיבי שאינו מוטה בבואו לבחור את המסלול הנכון עבורו, ואם הוא אינו מאוגד (במקום עבודה גדול), אזי גם לא מן הנמנע שישלם דמי ניהול מקסימליים, שיקטינו את קצבתו בשיעור ניכר". אין פלא שפנסיה תקציבית והרצון לשמור עליה הם כה חזקים.

הפנסיה התקציבית והקביעות במקום העבודה יצרו בפני קברניטי המדינה בעיה נוספת — ניוד עובדים. "מי שעזב את המגזר הציבורי איבד את הפנסיה, כך שלא מעט עובדים נותרו במקומם גם אם לא באמת השקיעו בעבודתם", מסביר קוצ'יק. "גם הקביעות הקשתה על המעסיק להזיז עובד לא יעיל ממקומו. הפנסיה התקציבית היא אחד גורמים המרכזיים להתאבנות המגזר הציבורי".

העובדים ברשויות המס שומרים על עצמם

חיסרון נוסף של הפנסיה התקציבית היה ביכולת לווסת קליטת עובדים, מאחר שהמעסיק לא רואה לנגד עיניו את העלות האמיתית של עובד. "מכיוון שהמדינה לא הפרישה לפנסיה באופן שוטף, אלא רק בסוף תקופת העבודה, גם לא זרמו באופן שוטף מיליארדים לשוק ההון, מה שפגע גם בו", אומר קוצ'יק. הפתרון לניוד עובדים לא יעילים הגיע בהצעות מפתות לעובדים כמו פנסיה מוקדמת. לדבריו, "לו הפנסיה הזאת היתה ניתנת רק לאנשים שפורשים בגיל גמלאות, ניחא, אבל פתרונות תעסוקתיים שבהם מוציאים לפנסיה כבר בגיל 50 הפכה אותה לנטל בלתי אפשרי".

התנאים להצלחת רפורמה

החלטת הממשלה על מעבר לפנסיה צוברת נקבעה בפברואר 1999, חמש שנים לאחר שהתחילו המהלכים לקידומה, וכללה גם הסדרה של חריגות השכר ברשויות השלטון המקומי. במארס של אותה שנה פרש קוצי'ק מתפקיד הממונה על השכר, והוחלף בידי רכלבסקי, בעוד כהן נותר בתפקיד המשנה. חלפו עוד שלוש שנות התארגנות, עד שב–2002 תוקן בחוק ההסדרים סעיף הגמלאות בשירות המדינה. ההסכם הראשון עם ההסתדרות יצא לדרך, ותם עידן הענקת הפנסיה התקציבית לכל עובד. עד 2003 חתמו גם הסתדרות הרופאים והסתדרות המורים על ההסכם, וב–2004 חתמו גם כוחות הביטחון. אלה דרשו תנאים טובים יותר, אך לא קיבלו. כל ההסכמים, כפי שקבע קוצ'יק, זהים.

סך ההתחייבויות לפנסיה תקציבית כיום מסתכמים ב–654 מיליארד שקל — מתוכם 396 מיליארד שקל בגין גמלאים מקבלי קצבה ו–257 מיליארד שקל בגין עובדים פעילים.

בתשובה לשאלה כיצד תעמוד המדינה בהתחייבות של 654 מיליארד שקל, משיב קוצ'יק: "אני לא רוצה לחשוב כמה זה היה עולה אם לא היינו נעצרים".

מהם הכללים להצלחת רפורמה?

כללים להצלחת רפורמה
1 הבנה של כל השחקנים כי המצוקה
כה גדולה עד שבלתי אפשרי
להמשיך להתעלם ממנה
2 אדם שמתכלל את כל הדרישות,
המקובל על כל השחקנים
3 הצוות המטפל לא מתחלף, וממשיך
לדחוף את המהלך כל הזמן
4 המדינה מוכנה לשלם עבור הטווח
הקצר למען הטווח הארוך
5 הגינות — תהליך הגיוני של תן וקח,
תוך שמירה על הכללים שנקבעו
6 התוצאה מספקת את כל
השחקנים

"רפורמה מצליחה בכמה תנאים: נחיצות, נחישות, הוגנות, צוות קבוע ששומר כל הזמן קשר עין עם המטרה וגיבוי פוליטי, שאותו קיבלתי מכל שרי האוצר: שוחט, דן מרידור, יעקב נאמן, מאיר שטרית וגיבוי חזק מאוד מראש הממשלה נתניהו. ההצלחה נבעה גם מהטכניקה — אני הייתי המתכלל הבלעדי מול אגף תקציבים, שוק ההון והיועמ"ש. כדי להצליח, חייב להיות רק אדם אחד שהוא וואן־סטופ־שופ, אחרת כל אחד מושך לכיוון שלו והעסק לא מתקדם. 80% מעובדי המדינה נמצאים כיום במסלול של פנסיה צוברת — זה הישג מטורף".

בכל רפורמה נשמעת ביקורת על סחיטת קופת המדינה.

"רפורמת רפאל עלתה 6 מיליארד שקל. 2,500 עובדים הלכו הביתה מתוך 6,000. לכאורה זה היה יקר, אבל הפכנו חברה כושלת שדיממה מאות מיליוני שקלים בשנה לחברה רווחית. אם רוצים רפורמה, בעמדות המפתח צריכים לעמוד מנהיגים שמבינים כי אין ברירה אלא לשלם מחיר ולספוג אבדות".

השאלה היא כמה אבדות.

"המחיר צריך להיות מידתי, אפשרי לטווח הקצר, וכזה שיוחזר ואף יותר בטווח הארוך".

למה לא מצליחים כיום לקדם רפורמות גדולות, למשל ברשות המסים ובחברת חשמל?

"אין אדם אחד שמתכלל את המהלך ואין אומץ. לטעמי, שני בעלי תפקידים צריכים לקבל מעמד מיוחד — מנכ"ל משרד האוצר, שהוא כיום שווה לכל אחד מראשי האגפים, ומנכ"ל משרד ראש הממשלה, שהכל מגיע אליו אבל אין לו סמכות. לו זה היה קורה, ייתכן שיותר רפורמות היו מגיעות לסיום".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#