חברות פצלי השמן בארה"ב מצפצפות על התשואות ומגבירות את שריפת המזומנים

חבית נפט אולי עולה רק 48 דולר, חצי מהמחיר לפני שלוש שנים, אבל העסקים בתחום פצלי השמן - הפקת נפט מסלעים - חזרו לפרוח לאחר שהתרסקו ב-2014–2016 ■ כדי להציג תשואה נאה על ההשקעות בהן, ברמת המחירים הנוכחית חברות הפצלים יצטרכו להכפיל את התפוקה

אקונומיסט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
קידוח נפט של אוקסידנטל פטרוליום באגן פרמיאן, טקססצילום: Bloomberg
אקונומיסט

בחדרי הישיבות והברים של יוסטון, הבירה הרוחנית של תעשיית האנרגיה האמריקאית, ניתן לחוש בחזרתה של היהירות. חבית נפט אולי עולה רק 48 דולר, חצי מהמחיר לפני שלוש שנים, אבל העסקים בתחום פצלי השמן — הפקת נפט מסלעים — חזרו לפרוח לאחר שהתרסקו ב–2014–2016. חברות חיפוש וייצור נפט (E&P) מתכננות לצאת למסע השקעות, כשהביקוש לחומרי הגלם של התעשייה זינק לשמים: חול, כסף של אחרים, חספוס ובירה קרה.

החזרה של פצלי השמן היא עדות לחמדנות שמאפיינת את טקסס. אופי התעשייה, שלעולם לא מוותרת, עשוי להסביר מדוע היא לא עשתה כמעט כלום בנוגע למצבה הפיננסי הגרוע. לפי בלומברג, בהתבסס על נתונים של 60 החברות הבורסאיות המובילות בתחום E&P, עסקי פצלי השמן שרפו מזומנים ב–34–40 הרבעונים האחרונים. למעט חברות תעופה, חברות לאומיות בסין וחברות החד קרן בעמק הסיליקון (חברות פרטיות ששווין גבוה ממיליארד דולר) — רצף ההפסדים של חברות פצלי השמן הוא מחזה נדיר בעולם העסקים. החברות שרפו כ–11 מיליארד דולר ברבעון האחרון, כאשר ההוצאות היו גבוהות מתזרים המזומנים. קצב שריפת המזומנים עשוי להתגבר גם ב–2017.

בינתיים, האפשרות של הגדלה מהותית בתפוקת הנפט מזעזעת את שוקי האנרגיה. מי שמודאג במיוחד הוא אופ"ק (OPEC) — ארגון יצואניות הנפט. סעודיה, שמובילה את הארגון, מנסה להגביל את התפוקה כדי לשמור על יציבות במחירי הנפט. חאליד אל־פאליח, שר האנרגיה של סעודיה, הזהיר מפני "התלהבות לא רציונלית" ב–7 במארס בוועידה של תעשיית האנרגיה ביוסטון.

לאחר שמחירי הנפט נחתכו בחצי ב–16 שבועות בסוף 2014, טקסס נכנסה לפאניקה, שאחריה הגיעה תקופה קודרת של צנע. מספר אסדות הקידוח בארה"ב צנח ב–68%, החברות צימצמו את השקעותיהן ויותר מ–100 חברות פשטו רגל לאחר שלא הצליחו לשלם חובות בסך 70 מיליארד דולר. הקיצוץ בענף פצלי השמן סייע לייצב את מחירי הנפט הגלובליים. ייצור הנפט ב–48 מדינות ארה"ב (ללא אלסקה והוואי), לא כולל הייצור במפרץ מקסיקו, ירד ב–15% ב–21 החודשים האחרונים — 1% מסך התפוקה העולמית.

התלהבות מחודשת

ההתאוששות החלקית במחירי הנפט, שבשלב מסוים ירדו ל–26 דולר לחבית, היא רק גורם אחד להתלהבות המחודשת בפצלי שמן. האופטימיים ביוסטון טוענים כי הפוטנציאל הגיאולוגי המלא של אגן פרמיאן בטקסס — שקע גיאולוגי שמצטברים בו משקעים — רק מתחיל להתגלות. כמה מהמומחים חושבים שניתן להפיק בו יותר חביות נפט ליום מסעודיה.

הציפיות הללו מאפילות על החששות שהתעוררו בשוק בעקבות הירידה בייצור פצלי שמן באגנים גיאולוגיים אחרים בארה"ב, כמו צפון דקוטה. בנוסף, התעשייה התייעלה: הקידוחים מהירים יותר, מדויקים יותר ושיעורי הדליפה בהם נמוכים יותר. הבארות מתוכננות לחדור לשכבות רבות שנמצאות אחת מעל לשנייה.

בחזרה לעובדות. תעשיית פצלי השמן ממשיכה לרשום הפסדים. היא שרפה מזומנים כשמחיר הנפט היה 100 דולר לחבית ב–2014, ועל אחת וכמה כשמחירו היה 50 דולר לחבית, פחות או יותר רמת המחירים בשלושת החודשים האחרונים. 60 החברות הגדולות בתחום הוציאו 9 מיליארד דולר בממוצע בכל רבעון בחמש השנים האחרונות. כתוצאה מכך, המגזר בקושי שיפר את מצבו הפיננסי, אף שגייס 70 מיליארד דולר בשוק המניות מאז 2014. רוב הכסף החדש שזרם לתעשייה נבלע בבור ההפסדים — והחוב הכולל של החברות מסתכם ביותר מ–200 מיליארד דולר.

הבוסים במגזר הנפט אוהבים להשוויץ בבארות החדשות בטקסס, וטוענים כי הן יכולות להניב שיעור תשואה פנימי (IRR) של יותר מ–50% בתקופת עבודתן. אלא שלחברות רבות יש גם בארות בסדר גודל בינוני והן כפופות לתקרת ייצור שכופה עליהן התאגיד — כך שבסך הכל היעילות של החברות לא השתפרה בהרבה.

בעשר החברות הבורסאיות הגדולות בתחום ירדו עלויות התפעול במזומן לחבית נפט ב–13 דולר בין 2014 ל–2016 — לא מספיק כדי לאזן ירידה של 50 דולר במחיר של חבית נפט. משום ששדות פצלי שמן מתרוקנים מהר יותר משדות הנפט המסורתיים, החברות צריכות להשקיע מחדש הון רב כדי לשמור על איזון בייצור.

קידוח נפטצילום: בלומברג

כדי להבין עד כמה חמור מצבה של תעשיית פצלי השמן, יש להשוות אותה לתעשייה אחרת שמתמודדת עם הנפילה במחירי הסחורות. ב–2016 החברות הגדולות ביותר בתעשיית הכרייה הצליחו להציג רווחים ותזרימי מזומנים חיוביים לאחר השקעות הון, וכך הניבו תשואה נאה על ההשקעה. למרות ההשוואה הלא מחמיאה, דווקא חברות הנפט האמריקאיות צפויות להגדיל את השקעותיהן ב–50% בשנה הבאה.

ישנם שני הסברים לכך. הראשון הוא מדיניות השכר של מנהלי חברת פצלי השמן, יחד עם העידוד מצד הבנקים, שגורמים ליוסטון להיות תמיד מקום מועד להשתוללות בהשקעות. כך למשל, אף לא אחת מעשר חברת ה–E&P שמה דגש במדיניות השכר שלה על רמת התשואה המתקבלת מהשקעה. ריביות נמוכות מקלות על חברות פצלי השמן ללוות כספים, ובנקאים רעבים לעמלות מעודדים אותן לקחת הלוואות.

כדי שטירוף ההשקעות הזה יסתיים בצורה טובה צריך להתממש אחד משני התסריטים הבאים: שמחירי הנפט יזנקו, ובכך יחלצו את התעשייה — או אם חברות E&P יימכרו לחברות גדולות יותר. זוהי אפשרות, אבל חברות כמו אקסון מוביל ורויאל דאץ'־של אינן מעוניינות לשלם מחיר גבוה עבור חברות קטנות ולא רווחיות.

יוסטון, עדיין יש לנו בעיה

ההסבר השני הוא שהמנהלים במגזר הנפט מאמינים בהגדלת התפוקה בטקסס, ובשיפור הפרודוקטיביות. רוב חברות ה–E&P מעריכות כי הן יכולות להגדיל את התפוקה בקצב שנתי של 10%–20% בחמש השנים הקרובות. עם זאת, כדי להצדיק את שווי השוק שלהן ולהציג תשואה נאה על השקעות ההון, חברות ה–E&P יצטרכו לייצר תזרים מזומנים חופשי של 60 מיליארד דולר בשנה. בהנחה שמחירי האנרגיה וההוצאות שלהן לא ישתנו, חברות פצלי השמן יצטרכו להכפיל את התפוקה מהרמות הנוכחיות.

הבעיה היא שזהו טיעון מעגלי. אם חברות פצלי השמן יגדילו את ייצור הנפט, מלאי הנפט העולמי יגדל ב–5% — ואז מחירי הנפט יירדו. יש משהו הירואי ומביך בחברות פצלי השמן האמריקאיות. הן נמצאות בשולי התעשייה שפועלת במחזוריות, וזה בדרך כלל מקום לא נעים להיות בו. אילי הנפט מיוסטון עדיין צריכים להוכיח שניתן לשאוב נפט ולייצר רווח באותו הזמן.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker