התרסקות המניה של טבע, בין היתר בעקבות ההודעה אתמול על ירידת ערך מוניטין של כ-6 מיליארד דולר בדו"חות הרבעון השני, היא בגדר כתובת שהיתה רשומה על הקיר מזווית חשבונאית: הן בראייה של ניתוח התוצאות העסקיות של טבע בעשור וחצי האחרון, והן בראייה של המבנה הבעייתי של המאזן שלה בעקבות רכישת החטיבה הגנרית באלרגן.,

תעלול דיווחי הנון גאפ של טבע, שהחל עוד ב-2004 עם יציאתה למסע הרכישות, הסווה לאורך השנים את הביצועים הכספיים האמיתיים שלה - ובמיוחד את הכישלונות הצורבים של חלק מהרכישות. חישוב פשוט שבוצע בטור בתחילת 2016 לימד כי למרות הדיווחים על רווחי נון גאפ גדולים, העודף התזרימי החופשי המצטבר של טבע מאז 2004 היה בכלל שלילי.,

רכישת החטיבה הגנרית של אלרגן תמורת כ-40 מיליארד דולר - סדר הגודל של טבע עצמה - הכניסה את טבע מיידית לאזור חיוג של הון מזוהה (הון עצמי בניכוי מוניטין) שלילי. אזור סיכון זה יוצר תלות אדירה בייצור רווחים ותזרים בקצב הולך ועולה, ולא מאפשר אורך נשימה בהתמודדות עם שינויים שליליים בשווקים וברגולציה העולמיים.,

במהלך השנים הדו"חות הכספיים של טבע - בניגוד אולי לתדמית הציבורית - לא היו שקופים למשקיעים, לרבות בהיבט של המדיניות החשבונאית שיושמה בהם. החל מהיבטים של היעדר דיווחי רווחיות בעבר לפי מגזרי פעילות, דרך מדיניות ההכרה בהכנסה בהקשר של ההפרשה העצומה והרגישה לזיכויים והנחות, ובהקשר של המדיניות המשפטית האגרסיבית - וכלה בטיפול במוניטין שלא מופחת בחשבונאות באופן שיטתי - במיוחד כאשר רכישות כושלות במהלך השנים לא גררו בהכרח מחיקות מוניטין. נדמה ש"איכות" הטיפול החשבונאי ברכישת הפיאסקו של רימסה המקסיקנית בשנה שעברה ממחישה זאת היטב.]