מי ישלם פנסיה למרצים? - IFRS בשטח - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מי ישלם פנסיה למרצים?

ערב הבחירות מצופה מהאוניברסיטאות להציג את המידע האמיתי על הפנסיה התקציבית

4תגובות

עם תחילת שנת הלימודים הנוכחית (אוקטובר 2014), שהיא גם שנת כספים במוסדות להשכלה גבוהה, האוניברסיטאות אמורות ליישם לראשונה חשבונאות של בסיס צבירה, בעקבות כניסתו לתוקף של תקן חשבונאות ישראלי מספר 9. מדובר באיחור של כמעט שני עשורים ביחס ליתר המלכ"רים בישראל, לרבות מוסדות להשכלה גבוהה לא מתוקצבים (מכללות פרטיות), שחויבו ביישום בסיס צבירה כבר ב–1997.

מאחורי העיכוב רב השנים מרחף לו החשש של האוניברסיטאות הוותיקות מרישום מאזני של התחייבות אקטוארית בגין הפנסיה התקציבית. רישום התחייבות עצומה זו, שערכה הכולל נאמד ב–25 מיליארד שקל לפחות, צפוי להוביל את האוניברסיטאות לרישום גירעונות גדולים ולהציג כלפי הציבור וכלפי תורמים קיימים ופוטנציאליים תמונה מפחידה של מצבן הכספי.

הקושי עם רישום ההתחייבות בגין הפנסיה התקציבית נובע מכך שהיא מספרת את האמת על התנהלות בלתי אחראית. מבחינה חשבונאית, ההתחייבות האקטוארית משקפת את הערך הנוכחי של המחויבות שנצברה כלפי העובד או הגמלאי בגין תקופת עבודתו עד לנקודת הזמן הנבחנת. רק כדי לקבל פרופורציות, כפי שהומחש בטור זה בעבר, כלל האצבע הוא שכל שקל תשלום של פנסיה תקציבית חודשית שקול ל–250 שקל של התחייבות אקטוארית.

חשוב להדגיש כי אחד העקרונות החשבונאיים הבסיסיים ביותר הוא הנייטרליות, שלפיו בחירת טיפול החשבונאי הראוי לא צריכה להיות מושפעת מהאינטרס של הגוף המדווח ביחס לאופן שבו המידע ייתפש וישפיע על קוראיו. על כן, טענה של בריחת תורמים לא יכולה לאפשר הימנעות מדיווח נכון, אלא להפך. בהקשר זה די להזכיר את הטענות נגד יוון, שלפיהן היא ייפתה באופן שיטתי את הדו"חות שלה כדי להצטרף לגוש היורו.

אוניברסיטת בן גוריון
אליהו הרשקוביץ

ממועד פרסום ההצעה המקורית לתקן 9 ועד למועד כניסתו לתוקף של התקן הסופי חלפו יותר מ–14 שנה, שכללו בין היתר החלטת ממשלה ב–2007, שלא יושמה, ודו"חות מבקר המדינה שהתריעו על הבעיה. בלחץ מבקר המדינה ולאחר סאגה מתמשכת שבה עסק הטור בעבר, פורסם בסופו של דבר תקן 9 ב–2011, עם דרישה ליישום מחייב החל ב–1 באוקטובר 2014. העיכוב בכניסה לתוקף נבע מבקשת הות"ת להגיע לסיכומים עם משרד האוצר לגבי ההשתתפות בנטל הפנסיה התקציבית, לפני יישום הכללים.

הנחיה לקויה

למרות הדרישה, מתברר שהסאגה לא הסתיימה גם בשנת הכספים הנוכחית, שהתחילה באוקטובר 2014. בהנחיה שיפרסמה באחרונה הות"ת לאוניברסיטאות לעניין היישום של תקן 9, נקבע כי האוניברסיטאות אינן נדרשות להכיר בהתחייבות בגין פנסיה תקציבית, מאחר שקיימת אי ודאות באשר לזהות הגורם האחראי לסילוק ההתחייבות - המוסד כמעסיק, או ות"ת כגורם המממן.

ההנחיה נשענת על עמדה מקצועית בעייתית, המצדדת בכך שמדובר בהתחייבות תלויה שאינה צריכה להיות מוכרת בדו"חות הכספיים של האוניברסיטאות על פי תקן 9. התייחסות לכך שלאוניברסיטאות אין מחויבות כלפי הסגל שלהן, לא רק שסותרת חזיתית את הדו"חות הכספיים של המדינה, שבהם לא רשומה ההתחייבות האקטוארית של האוניברסיטאות, אלא גם מייצגת שגיאה חשבונאית חמורה.

מבחינה חשבונאית, גם אם המדינה תישא בסופו של דבר בעלויות או בחלקן, הרי שזו עדיין מחויבות של הגוף המעסיק. לצורך כך, המסגרת המושגית מבחינה בין הגוף המדווח כיישות עצמאית לבין גורם חיצוני אליו כמו המדינה, בין אם היא פועלת כבעלת השליטה ובין אם היא פועלת כריבון. כפועל יוצא, אם וכאשר המדינה תקבל על עצמה את הפנסיה התקציבית, כולה או חלקה, תיסגר ההתחייבות בהתאם - ויימחק הגירעון.

גם לעניין מרכיב "התספורת" של הפנסיה התקציבית שלגביו נרמז בהנחיית הות"ת, המציינת כי בשנים האחרונות מתנהלים מגעים בין הות"ת למשרד האוצר למציאת פתרון משולש, מדינה־מוסד־סגל, יש פתרון פשוט בכללי החשבונאות, אם וכאשר ייחתם: רישום הכנסה, בדיוק כמו בתספורת של אג"ח בחברה ציבורית רגילה במקרה של הסדר חוב.

יש לציין כי הגוף שפירסם את תקן 9 עצמו, המוסד הישראלי לתקינה בחשבונאות, פירסם בשבוע שעבר הודעה חריפה וחריגה באופיה, ולפיה הנחיית הות"ת החדשה אינה תואמת את הכללים של תקן 9, ולכן גם לא עומדת בכללי חשבונאות מקובלים בישראל.

לאור הנחיית הות"ת מ–2009, הנתון על גובה ההתחייבות האקטוארית של אוניברסיטה אמור להופיע כיום בביאורים לדו"חות הכספיים של האוניברסיטאות. עם זאת, הוא לא נחשף לציבור מאחר שהאוניברסיטאות הוותיקות אינן מפרסמות לציבור את דו"חותיהן הכספיים. הדבר נובע מכך שמרביתן מאוגדות כתאגידים לפי חוק המועצה להשכלה גבוהה, כך שהרגולטור שאחראי עליהן בהיבט התאגידי הוא המועצה להשכלה גבוהה בלבד.

לעומתן, מוסדות להשכלה גבוהה חדשים יותר נדרשו על ידי המל"ג להתאגד גם לפי דין תאגידים כללי כמוסדות ללא כוונת רווח (כעמותות או חברות לתועלת הציבור - חל"צ), ולכן מוסדות אלה מדווחים במקביל גם לרשם העמותות והחל"צ, דיווח שמתפרסם לציבור.

כפועל יוצא, ההחלטה על פרסום דו"חותיהן הכספיים של האוניברסיטאות הוותיקות, לאור ההתפתחות ההיסטורית, היא בידי המל"ג בלבד. אוניברסיטת בר אילן, שלה התחייבות אקטוארית נמוכה יחסית ומפרסמת לציבור את דו"חותיה הכספיים, היא דוגמה חריגה, בהיותה אוניברסיטה ותיקה המאוגדת כעמותה.

העברית במקום הראשון

כדי להבין את ממדי הבעיה בשלוש האוניברסיטאות המרכזיות בעלות פנסיה תקציבית עצומה - העברית, תל אביב והטכניון - ניתן אך ורק לנסות ולאסוף נתונים שדלפו לעיתונות. בהתאם לפרסומים לאחרונה בתקשורת, ההתחייבות האקטוארית של האוניברסיטה העברית לתום ספטמבר 2013 היא כ–12.6 מיליארד שקל. כמו כן, בעבר פורסם כי ההתחייבות האקטוארית של אוניברסיטת תל אביב והטכניון לתום ספטמבר 2011 היא 6.3 מיליארד שקל כל אחת.

אפקטיביות דיווחית נוצרת רק כאשר קיימת שקיפות, ויש לה השלכות ניהוליות ופיקוחיות חשובות. ניהול ופיקוח אחראיים של אוניברסיטה, כמו כל גוף אחר, על בסיס ארוך טווח, במיוחד על רקע בעיית הפנסיה התקציבית, חייבים להתבצע תוך הסתכלות על מאזן שכולל מצד אחד את מכלול הנכסים העומדים לרשותה ומצד שני את כל ההתחייבויות שלה, לרבות זו הנובעת מהפנסיה התקציבית.

מהו נדל"ן חופשי?

כללי החשבונאות שמיושמים במלכ"רים מייצרים שתי הבחנות קריטיות, שחשיבותן מתחדדת בהקשר של האוניברסיטאות הוותיקות במצבן הנוכחי. הבחנה חשובה ראשונה, שמגיעה מכללי החשבונאות הרגילים, היא בין רכוש קבוע לנדל"ן להשקעה. בעוד שנדל"ן המשמש להוראה או מחקר (רכוש קבוע) אינו משקף הון זמין לאוניברסיטה, הרי שנדל"ן שמוחזק להשכרה והשבחה (נדל"ן להשקעה) יכול לשקף הון זמין, כל עוד לא מוטלות עליו הגבלות תורמים. מסיבה זו, גם בסיס המדידה המוביל בחשבונאות במקרה של רכוש קבוע הוא עלות, בעוד שבמקרה של נדל"ן להשקעה הוא שווי הוגן.

הבחנה חשובה שנייה נוגעת להגבלות נפוצות של תורמים המוטלות על נכסי האוניברסיטה. בהתאם לחשבונאות של מלכ"רים, ההון של המלכ"ר שמכונה "נכסים נטו" מחולק לשלוש קבוצות עיקריות: נכסים נטו שלא קיימת לגביהם הגבלה, נכסים נטו שקיימת לגביהם הגבלה זמנית ונכסים נטו שקיימת לגביהם הגבלה קבועה. בעוד הקבוצה הראשונה מייצגת את ההון החופשי, שתי הקבוצות האחרות מייצגות הגבלות של תורמים, בין אם הגבלה זמנית (שימוש למטרה מסוימת כמו מלגות) ובין אם הגבלה קבועה (כמו קרן צמיתה).

לחלוקה זו חשיבות עצומה, כפי שניתן לראות למשל דרך המאזן של אוניברסיטת בר אילן לתום ספטמבר 2013: אף שסך הנכסים נטו הוא חיובי, 223 מיליון שקל, הרי שמאחר שיתרת הנכסים נטו המוגבלים באופן זמני ובאופן קבוע היא 241 ו–371 מיליון שקל בהתאמה, קיימת לבר אילן יתרה שלילית של נכסים נטו חופשיים (גירעון) בסך 389 מיליון שקל.

ניתן להסיק אפוא שהחשיבות העיקרית היא שבמעבר לבסיס הצבירה יהיה רישום מלא לפי שווי הוגן של אותו נדל"ן להשקעה שלא מוטלות עליו הגבלות תורמים. דוגמה לכך ניתן לשאוב מהפרסום לאחרונה בתקשורת לגבי אחזקות הנדל"ן של האוניברסיטה העברית, הכוללים גם נדל"ן שאינו משמש למחקר והוראה, שערכו בספרים הוא 257 מיליון שקל ושוויו ככל הנראה גבוה בהרבה, ולא ברור על איזה חלק ממנו מוטלות הגבלות תורמים.

רק דו"חות כספיים לפי כללי חשבונאות יכולים לאפשר בחינה של התנהלות האוניברסיטאות, לרבות אופן קבלת ההחלטות שלהן ביחס להקצאות משאבים, כמו מימוש נדל"ן עודף או הגעה להסכמי פרישה מרצון עם מרצים. דוגמה מוחשית למצב כזה היא החלטת האוניברסיטה העברית לרכוש ב–2013 את הזכויות בכפר הסטודנטים בהר הצופים תמורת 179 מיליון שקל מחברה מוחזקת של אפריקה השקעות, על רקע חוסר שביעות הרצון מניהול המעונות.

נכשל במבחן השקיפות

לרישום מאזני של ההתחייבות האקטוארית יש גם משמעות בסיסית יותר מניתוח ההחלטות של הנהלת האוניברסיטה, מאחר שהוא קודם כל מסייע בשמירה על קיומו של מנהל תקין בנושא השכר, שהוא מרכיב מרכזי ביותר בהוצאות של האוניברסיטאות. דבר ידוע הוא שברגע שנדרשת מדידה כמותית של הפנסיה בדו"חות, תנאי השכר והפרישה מתחדדים, כמו במקרה של העלאות שכר מוזרות בתקופת הפנסיה, כפי שהתגלה לפני כמה שנים בחברת החשמל. רק לצורך המחשה, במצב הנוכחי, עלות השכר של מקבלי השכר הגבוה באוניברסיטאות, שמתפרסמת בדו"חות האוצר, לא כוללת את הפנסיה התקציבית, מה שהיה מגדיל את הסכומים בעשרות אחוזים.

קשה להתעלם מהאבסורד שבו מוסדות להשכלה גבוהה צעירים וקטנים יחסית, שאינם מתוקצבים על ידי משלם המסים, נדרשים לפרסם לציבור דו"חות כספיים לפי כללי חשבונאות מקובלים, בעוד מרבית האוניברסיטאות הוותיקות לא נדרשות לכך.

באחרונה פורסם דו"ח של ועדת מסר ירון, הממליצה לשפר את השקיפות הפיננסית, אך עד שהמלצות אלה יקבלו תוקף מחייב, מצופה מהאוניברסיטאות הוותיקות שלא יסתתרו מאחורי מעמדן התאגידי הייחודי ויקדשו את ערך השקיפות, כמו גם את החובה המוסרית שנובעת מהשימוש בכספי ציבור - ויפרסמו לציבור את דו"חותיהן הכספיים לפי כללים חשבונאיים מקובלים. ציבור זה כולל גם את הסטודנטים שהן מחנכות, שיהיו ככל הנראה גם אלה שיישאו בנטל הפנסיה התקציבית. ערב הבחירות, וברוח השאיפה לצדק חברתי, חייבים להציג לדור הצעיר את המידע האמיתי, כדי שישמש בסיס לדיון ציבורי בין־דורי עמוק.

הכותב הוא יועץ IFRS, ראש תוכנית חשבונאות 
וסגן דקאן, בית ספר אריסון למינהל עסקים, המרכז הבינתחומי הרצליה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#