המו"מ עם הפלסטינים מעמיד בספק 
את ההון החשבונאי של חברת החשמל

הנהלת חברת החשמל מעריכה כי החוב של הרשות הפלסטינית ייגבה במלואו

שלומי שוב
שלומי שוב
שלומי שוב
שלומי שוב

יתרת הלקוחות במאזן של חברת החשמל לתום הרבעון השלישי של 2013 כוללת יתרת חוב של הרשות הפלסטינית וחברת החשמל מזרח ירושלים בסך 964 מיליון שקל. למרות מצבה הכלכלי הקשה של הרשות, לא נרשמה בגין החוב הפרשה לחובות מסופקים, בנימוק כי להערכת ההנהלה החוב צפוי להיגבות במלואו. חברת החשמל מציינת כי הנהלתה פועלת מול גורמים ממשלתיים כדי לקבל את סיועם בגביית החוב וכי החברה ממשיכה לנקוט הליכים ופעולות לגביית החוב.

יתרת החוב הנ"ל, הנובעת מאספקה שוטפת לפלסטינים של כ–7% מהייצור של חברת החשמל, שולשה מתחילת 2013 בעקבות עיכוב בתשלומים. לפי דיווחים שפורסמו בתקשורת, יתרת החוב הגיעה בתחילת דצמבר ל–1.15 מיליארד שקל וצפויה להגיע ל–1.4 מיליארד שקל בתום החודש. לאחרונה אף פורסם כי שר האוצר הפלסטיני הציע הסדר הכולל מחיקה של מחצית מהחוב, ופריסת המחצית השנייה לתקופה של 20 שנה. הצעה זו משקפת מבחינה כלכלית אפקטיבית תספורת שיכולה להגיע לכדי רובו ככולו של החוב.

הטיפול בחוב הפלסטינים מערבב שיקולים עסקיים עם שיקולים פוליטיים ומציב אתגר חשבונאי מעניין ורגיש במיוחד. די לציין בהקשר זה כי סביר שגוף עסקי רגיל היה נמנע מלהמשיך למכור ולהגדיל את החוב בנסיבות הקיימות. כדי להבין את הערבוב, חשוב לציין כי אחד מכלי האכיפה המרכזיים של חברת החשמל כלפי צרכנים חייבים הוא ניתוק מרשת החשמל. הבעיה היא שבמקרה של הרשות הפלסטינית מדובר בסוגיה בעלת השלכות מדיניות ולכן חברת החשמל מוגבלת מאוד ביכולת האכיפה שלה.

לא ניתן להתעלם מכך שבמצב הכלכלי הבעייתי הנוכחי של הרשות הפלסטינית, גם אם לחברת החשמל היתה ניתנת אפשרות תיאורטית לאיים בניתוק, היא לא היתה מצליחה בהכרח לגבות את החוב במלואו. מצב דברים זה משתקף בהסדר החוב העמוק שהציעו הפלסטינים. חשוב להבין כי גם לגבי צרכנים שלגביהם איום הניתוק אפשרי, בגבולות הגבלת זרם מינימלית, יכולת הגבייה אינה אבסולוטית. עדות לכך היא שבדו"חות של חברת החשמל קיימת הפרשה לחובות מסופקים בסכומים מהותיים בגין לקוחות רגילים.

מסוק של חברת החשמל מנקה שנאי. בעיית רישום ההכנסה תגדל ברבעון הרביעיצילום: יוסי וייס / דוברות

מפרסומים בתקשורת עולה כי במכתב ששלח לאחרונה יו"ר חברת החשמל למשרדי הממשלה נטען כי אין אפשרות לגבות את החוב והדבר מאיים על מצבה הפיננסי של החברה. בהינתן שפרסומים אלה אכן נכונים - ובלי להיכנס לסתירה לכאורה שקיימת באמירה זו שבועות ספורים לאחר פרסום דו"חות הכוללים תחזית חיובית של ההנהלה לגביית החוב - הרי שהדבר מעיד לכאורה על ירידת ערך של נכס החוב מבחינת חברת החשמל כגוף כלכלי עצמאי.

לגבי חוב הפלסטינים לחברת החשמל קיימת אפשרות נוספת שלא קיימת לגבי צרכנים רגילים - קיזוז. כך, בדצמבר 2012 היה החוב של הפלסטינים כ–700 מיליון שקל, והממשלה חילטה מכספי המסים שהיו אמורים להיות מועברים לפלסטינים סכום בגובה מחצית מיתרת החוב והעבירה אותו לחברת החשמל. אף שהדבר אפשרי לכאורה מבחינה טכנית, מדובר בצעד לא טריוויאלי, מאחר שהדבר נתפש בעולם באופן שלילי לאור מצבם של הפלסטינים, וממשלת ישראל גם הסבירה כי זהו צעד של ענישה בעקבות הפנייה של הפלסטינים לאו"ם לצורך הכרזת מדינה.

גם אם נתייחס להחלטת הממשלה על קיזוז כהליך סיוע בגביית חוב, ולא כמענק ממשלתי עצמאי שצריך להירשם רק על בסיס הזכאות לקבלתו, הרי שנכון לעכשיו, לפי הערכות נראה כי הקיזוז אינו בגדר "צפוי". באופן פרדוקסלי משהו, דווקא משבר בשיחות השלום עם הפלסטינים יכול לסייע לחברת החשמל לתמוך ברישום החשבונאי של חוב הפלסטינים כנכס לאור הפיכת הקיזוז לאפשרות ריאלית.

ריבון או בעל שליטה

ירידת הערך של חוב הפלסטינים, המכונה בשפה המקצועית הפרשה לחובות מסופקים, אינה צריכה להיזקף בהכרח כהפסד בדו"ח רווח והפסד של חברת החשמל, אלא יש לבחון אם לא נאות יותר לרשום אותה כמשיכת בעלים. לעניין זה, חשוב לבצע הבחנה בין שני מישורים: המישור האחד נוגע להתנהלות של חברת החשמל כגוף כלכלי הכפוף למדינה כריבון, בדומה לחברות אחרות שאינן בבעלות הממשלה. המישור השני נוגע למערכת היחסים שבין חברת החשמל לבין בעלת השליטה בה - המדינה.

במלים אחרות, ההבחנה היא בין הכובע של המדינה כריבון שאחראי לאספקת החשמל ומחירו בין היתר באמצעות רשות החשמל, לבין כובעה כבעלת שליטה, שתחתיו היא מכוונת את פעילותה של חברת החשמל. גידול או קיטון במשאבים הכלכליים של חברת החשמל, הנובע ממערכת היחסים שלה עם המדינה כבעלת שליטה (ולא כריבון), צריך להיות מטופל מבחינה חשבונאית במישור ההוני, כהשקעה או משיכת בעלים ולא כהכנסה או הוצאה.

אם רואים את העובדה שהמדינה מנחה את חברת החשמל להמשיך למכור חשמל לפלסטינים למרות הקשיים בגביית החוב, תוך שהיא מגבילה את יכולת האכיפה שלה, כפעולה בכובעה כבעלת מניות ולא כריבון - הרי שלכאורה מדובר במשיכת בעלים ולא בהפסד. ראייה זו מתחזקת לכאורה ככל שמדובר בשיקולים של מדינת ישראל מכוח אינטרסים שונים שלה, לרבות אינטרסים מדיניים בזירה הבינלאומית ולא בפעילות בתחומים כמו פיקוח על מונופולים או הסדרת משק החשמל.

לשם השוואה, חברת פז, שאינה בבעלות המדינה ומוכרת דלק לרשות הפלסטינית בסכומי אשראי מהותיים, נמצאת לכאורה בעמדת כוח עצמאית טובה יותר מזו של חברת החשמל. כך, בתחילת נובמבר הצליחה פז לגבות ולצמצם את החריגה בחוב של הפלסטינים לאחר שהפסיקה באופן חלקי את הספקת הדלקים. נקודה מעניינת נוספת היא שפז מציינת בדו"חותיה כי הרשות הפלסטינית התחייבה לאפשר לה לגבות את המגיע לה מכספי המסים המוחזקים עבור הרשות על ידי ממשלת ישראל.

מנגד, אם לא ניתן לראות בכך משיכת בעלים, הרי שיש לרשום את ירידת הערך של החוב כהוצאה - מתוך נקודת הנחה שהמדינה מתפקדת במקרה זה כריבון. בהקשר זה יש לזכור כי ההבחנה בין הכובעים לא תמיד כה ברורה, שהרי ניתן לטעון כי השיקולים המדיניים נובעים מכובעה של המדינה כריבון שדואג לצרכים בסיסיים של אזרחיו. דוגמה נוספת לקושי בהבחנה זו נוגעת לערבויות שהמדינה מספקת לאיגרות החוב שמנפיקה חברת החשמל. כדי להימנע מרישום ההטבה מהמדינה כהשקעת בעלים שהיתה מובילה לגידול חד בהוצאות המימון שלה, טענה בעבר חברת החשמל כי הערבויות מתקבלות מהמדינה כריבון, שמעוניין לדאוג לצורך הבסיסי של אזרחיו בחשמל, ולא כבעלת שליטה.

סיבה להעלאת תעריף החשמל בישראל

בכל מקרה, קשה להתעלם מכך שרישום של נכס מלא בגין החוב התופח של הפלסטינים בדו"חות חברת החשמל לרבעון השלישי הינו בעייתי מאוד מבחינה חשבונאית. הקושי החשבונאי של חברת החשמל חמור יותר ככל שחברת החשמל ממשיכה למכור לפלסטינים חשמל בידיעה מראש שהגבייה אינה צפויה. חשוב לציין כי במצב דברים זה, אוסר ה–IFRS להכיר בהכנסה בכלל. בעיית ההכרה בהכנסה הנ"ל צפויה להחמיר ברבעון הרביעי של 2013 לאור העובדה שחברת החשמל ממשיכה למכור לפלסטינים.

נכון לעכשיו חברת החשמל אינה יכולה לרשום את ירידת הערך של החוב כנגד נכס פיקוח בגין העלאת תעריף עתידית. כידוע, רשות החשמל יכולה, מבחינה תיאורטית, להכיר לחברת החשמל בעלויות אלה כחלק מעלויות ייצור החשמל לצרכנים הישראלים, ולהגדיל בעקבות זאת את התעריף בארץ. אם הדבר אכן קורה הרי שהעלות שתיווצר כתוצאה מהקיטון ביתרת הלקוחות (הפרשה לחובות מסופקים) תידחה כנגד נכס פיקוח שמייצג שיפוי מצרכי החשמל בישראל.

מעבר לכך שלא ברור כיצד ניתן לראות בהפסדי אשראי בגין חובות הפלסטינים חלק מעלות ייצור החשמל הנמכר לצרכנים בישראל, נכון לעכשיו גם רשות החשמל לא מסכימה לכך. כך, לאחרונה פורסם כי רשות החשמל דחתה מהלך של העלאת תעריף החשמל ב–5% לשנים מספר כדי לכסות עלויות אלה.

המסקנה המדאיגה, אפוא, היא החשש לניפוח בהון של חברת החשמל כפי שהוא משתקף בדו"חות הכספיים. לעניין זה, חשוב להדגיש כי האפשרות שחברת החשמל תקבל בסופו של דבר שיפוי מהמדינה בגין החוב הפלסטיני אינה רלוונטית לדו"חות הנוכחיים. הסיבה לכך היא ששיפוי, בין אם יינתן בכובעה של המדינה כריבון ובין אם בכובעה כבעלים, יירשם מבחינה חשבונאית רק כשתיווצר הזכאות המשפטית לקבלו, למשל בהחלטת ממשלה, ובכל מקרה לא על בסיס תחזית לקבלו.

הכותב הוא יועץ IFRS וסגן דקאן (חשבונאות), בית ספר אריסון למינהל עסקים, המרכז הבינתחומי הרצליה

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ