התביעות משתלטות על הדו"חות - IFRS בשטח - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

התביעות משתלטות על הדו"חות

הדו”חות הכספיים עמוסים בפרטים טכניים - מה שחשוב מסתתר

2תגובות

רשות ניירות ערך הביעה את עמדתה לקראת הדו”חות השנתיים הקרובים בדבר החשיבות של קיצורם ומובנותם. אחד החלקים הבולטים בדו”חות הדורש בהקשר זה רוויזיה עמוקה הוא הביאור בנושא התביעות התלויות, לרבות בהקשר של תובענות ייצוגיות. ביאור זה ממחיש עד כמה עומס מידע המלווה בניסוחים משפטיים מסתירים את הפרטים הרלוונטיים באמת. מעבר לרגישות הרבה של גילוי המידע, המוטיבציה שעומדת ברקע היא החשש של ההנהלות לקחת על עצמן אחריות.

בשנים האחרונות, בעקבות חקיקת חוק התובענות הייצוגיות ומגמות נוספות, חל גידול משמעותי בהיקף הבקשות לאישור תובענות ייצוגיות וכן בתובענות שבתי המשפט מכירים בהן כתובענות ייצוגיות. לאור הכמות העצומה של הבקשות לאישור תובענות ייצוגיות, ביאור התביעות התלויות בחברות שעובדות מול צרכנים סופיים - כמו חברות ביטוח, בנקים, חברות מזון וחברות תקשורת - כולל כמויות אדירות של מידע.

תומר אפלבאום

לצורך המחשת הבעיה, ניתן לקחת את דו”ח הרבעון השלישי של 2012 של מנורה מבטחים, שביאור התביעות המשפטיות בו משתרע על פני עשרה עמודים, כמעט 20% מהיקף הדו”ח. לעומת זאת, ההפרשה הכוללת שביצעה מנורה לתביעות היא כ-15 מיליון שקל בלבד - 0.4% מהונה העצמי.

כדי להבין את מלכוד המידע, צריך להזכיר כי בהתאם ל-IFRS, במקרים שבהם צפוי ברמת “יותר סביר מאשר לא” ‏(יותר מ-50%‏), שהחברה תשלם בגין התביעה, נדרש לבצע בגינה הפרשה בדו”חות הכספיים וללוותה בגילוי מתאים. אם רף הסתברותי זה אינו מתקיים, נדרש לתת גילוי לתביעה כל עוד הסיכויים לתשלום אינם קלושים.

ה–IFRS חושש מגלגול אחריות מובנה, שבו הנהלות "לא יידעו" להעריך את סיכויי התביעה וסכומה - ויסתפקו במתן גילוי בלבד לחשיפה, ובכך יימנעו מיצירת הפרשה. הדבר גם יפטור את היועצים המשפטיים ואת רואי החשבון מלהביע את דעתם על סבירות האומדנים שמבצעות ההנהלות. והאחריות תתגלגל ותסיים את דרכה בחיק קוראי הדו”חות הכספיים. בהקבלה גסה - מי יכול לבוא בטענות לפרשן ספורט על שהתריע מראש שאינו יכול לצפות מי יזכה במשחק. במטרה לנפץ התנהלות זו מתיר ה-IFRS רק במקרים נדירים לא לבצע הפרשה בגלל חוסר יכולת לבצע ההערכה.

המפקח על הבנקים נלחם בתופעה

לצורך הבנת ההשלכות החשבונאית של תובענות ייצוגיות, חשוב להבחין בין שני שלבים משפטיים: שלב הבקשה ושלב בירור התובענה. בעוד את השלב הראשון אופפת אי ודאות, בין היתר בשל העובדה שמוגשות בקשות סרק רבות בסכומי עתק שמרביתן נדחות, הרי ברגע שמאושרת הבקשה, ברוב המקרים החברה נאלצת לשלם סכומים מסוימים - במרבית המקרים במסגרת פשרה ובחלק קטן יחסית בפסיקה. למעשה, מהניסיון בישראל לפחות עד כה, קשה להיזכר ולו במקרה אחד של תביעה שאושרה כייצוגית ולבסוף נדחתה.

הסיבה לכך היא שבהתאם לחוק התובענות הייצוגיות, תביעה מאושרת כייצוגית רק אם היא עומדת בתנאי סף מחמירים, ומעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל הקבוצה, וכן קיימת אפשרות סבירה שהן יוכרעו לטובת הקבוצה. כלומר, בניגוד להליך מקדמי רגיל, שלב הדיון באישור הבקשה הוא משפט זוטא שבו יורדים לעומק הדברים בשל הייחודיות של ההליך ומשמעותו הרבה. כפועל יוצא מכך, בעצם ההחלטה על אישור הבקשה יש סימן משמעותי לגבי תוצאת התביעה עצמה, אף שמבחינה משפטית התובענה עדיין לא הוכרעה.

הקושי החשבונאי בשלב הראשון נוגע לכאורה להערכת הסיכויים של התביעה. אף שה–IFRS מתיר רק במקרים נדירים לא לבצע הפרשה בגלל חוסר יכולת הערכה - ובדרך כלל מדובר בעניינים משפטיים שבהחלט ניתן לקבל ביחס אליהם הערכה - חברות רבות משתמשות בחריג זה באופן נרחב יחסית.

הדבר מאפשר להנהלות לא לקחת על עצמן אחריות בהצהרה כי אינן צופות את אישור הבקשה, ומוביל להעמסת מידע והעברת אי הוודאות לקוראי הדו”חות. רואי החשבון מצטרפים לחגיגה ונוהגים להפנות את קוראי הדו”חות לאי ודאות זו מדו”ח רואי חשבון המבקר. לא ניתן להתעלם מהחשש שמתבצע שימוש רחב מדי בחריג, גם במקרים שבהם היה ניתן לבצע הערכה. בדו”חות שופרסל ל–2012, שפורסמו בשבוע שעבר, מדובר בחוסר יכולת להעריך כ-50% מהיקף התביעות שטרם אושרו.

בהקשר זה מעניין לראות את הדרך שבה המפקח על הבנקים בישראל נלחם בתופעה. המפקח אינו מאפשר לבנקים להשתמש בכלי זה ביותר מארבעה דו”חות ‏(כולל דו”ח שנתי אחד‏) שמפורסמים לאחר שהוגשה תביעה עם בקשה להכרתה כייצוגית - כלומר בערך שנה. לעניין זה יש לזכור כי הבנקים מיישמים בנושא את התקינה האמריקאית שדורשת רף גבוה יותר של הסתברות לקבלת התביעה ‏(70%‏) ולכן יותר קל להם לומר כי היא אינה צפויה.

לעניין השלב השני, ניתן לצפות לאור מצב הדברים כי תבוצע הפרשה כבר במועד אישור התובענה כייצוגית, שהרי כמעט בכל המקרים בסופו של דבר החברה תשלם סכום מסוים. הדבר אמנם נתון עדיין לשיקול הדעת של החברה ותיתכן אף טענה תיאורטית של חוסר יכולת אמידה, אך נדמה שאי יצירת הפרשה במקרים אלה היא בעייתית מאוד. בכל מקרה, החשש של הנהלות לחשוף בעקיפין את הערכת הסיכון שלה לא יכול לשמש נימוק לאי יצירת הפרשה.

ניואנס נוסף הוא האפשרות לערער לעליון על אישור התובענה כייצוגית. בעניין זה, לאור עמדתה המסורתית של רשות ניירות ערך, שרואה בהליך ערעור הליך נפרד, כבר ההחלטה הראשונית יוצרת אינדיקציה חזקה לצורך בהפרשה.

ההפרשה לא השתנתה למרות אישור התביעה

עד כמה שהדבר אולי מפתיע, פעמים רבות לא ניתן להבין מהדו”חות של החברות אם יצרו הפרשה כבר במועד אישור הבקשה. אם נחזור לדו”חות של מנורה מבטחים, הרי שהביאור הארוך, שבו חוזרת מנורה על תיאור השתלשלות התביעות, לא מאפשר להבין אם קיימת בדו”חותיה הפרשה בנושא. למעשה, המספרים מראים כי אף שביולי 2012 בית המשפט העליון אישר הליך של תובענה ייצוגית נגדה בנושא כיסוי ביטוחי בגין נכות תאונתית, שסך ההפרשות הכולל לא השתנה מהדו”חות השנתיים של 2011.

דוגמה נוספת היא סלקום, שהוגשה נגדה בקשה לאישור התביעה כייצוגית במארס 2008 שאושרה כייצוגית עוד באוגוסט 2009 והתקבלה בדצמבר 2011. מהדו”חות של סלקום קשה ללמוד על מועד ביצוע ההפרשה הספציפית. מדיווח מיידי של סלקום בתחילת 2012 ניתן לכאורה להבין כי סלקום ביצעה את ההפרשה רק כשהתקבל פסק הדין - ולא במועד אישור התובענה. בדו”חות של סלקום ל–2011 ניתן לראות אמנם גידול של 39 מיליון שקל בהפרשות לתביעות, אך לא מצוין בגין איזו תביעה.

חשוב להבין כי דוגמאות אלה אינן בודדות והן משקפות את המצב הכללי בדו”חות של חברות רבות בישראל. לאור הרגישות הרבה של הנושא, החברות מרחיבות מאוד ואפילו חוזרות על מידע טכני, אבל דווקא המידע הקריטי אינו ברור. מעבר לכך שהעמסת מידע על הקורא פוגמת ברלוונטיות של הדו"חות בכללותם, היא עלולה לשקף בריחה של הנהלות מאחריות.

בעיה זו יכולה להיפתר בשני צעדים דרסטיים. האחד, צמצום המצבים שבהם באמת לא ניתן לבצע הערכת סיכויים, לפני אישור הבקשה, למינימום ההכרחי הנדרש. השני, צמצום המידע בדו”חות במקרים שבהם ניתן לבצע הערכה. במקרים שבהם החברה יכולה לבצע הערכה או ההפרשה שהוכרה אינה מהותית או אינה מוכרת כלל, אין צורך לבצע תיאור מפורט של כל תביעה. במקרים כאלה ניתן לקבץ את המידע ולהציג את ההפרשה הכוללת שהוכרה, תוך גילוי העיתוי של רישום ההפרשות.

 

הכותב הוא יועץ IFRS וסגן דקאן ‏(חשבונאות‏), בית ספר אריסון למינהל עסקים, המרכז הבינתחומי הרצליה

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#