"על מה מגיע לו שכר של שני מיליון שקל בחודש?"

43 מיליון שקל שקיבל ניר גלעד, המנכ"ל היוצא של החברה לישראל, מטשטשים את התמונה הכללית: שכר המנהלים ב-2014 עדיין מנקר עיניים אבל כבר לא רצים לספר לחבר'ה

עמי גינזבורג

ניר גלעד, המנכ"ל היוצא של החברה לישראל, תפס אתמול כותרות ראשיות ותשומת לב מיוחדת במדורי הכלכלה. בכל זאת, לא בכל יום מקבל מנכ"ל של חברה ציבורית שכר שנתי בעלות של 43.4 מיליון שקל, השקולה ל-3.5 מיליון שקל בחודש.

מי שהמשיך לקרוא גם את האותיות הקטנות יכול היה לראות שחלק הארי מהשכר של גלעד, כ–31 מיליון שקל, ניתן לו בעצם כמענק אישי מבעל השליטה בחברה לישראל, עידן עופר. המענק ניתן לגלעד על תרומתו למהלך הפיצול של החברה לישראל לשתי חברות נפרדות (החברה לישראל וקנון) ובשל פרישתו מתפקיד המנכ"ל. עוד 8 מיליון שקל ניתנו לו באמצעות אופציות למניות, שכיום נמצאות מחוץ לכסף ורחוקות כ–23% מהמחיר שבו יהיה כדאי לממש אותן. שכר הבסיס של גלעד היה "רק" 3.7 מיליון שקל, קרוב מאוד לגבול העליון שסימן משרד האוצר למנהלי חברות הביטוח - 3.5 מיליון שקל בשנה.

גם בכירים אחרים בחברה לישראל השתלטו על צמרת הטבלה השנה. אבישר פז, סמנכ"ל הכספים של החברה לישראל שנהפך כעת למנכ"ל, נהנה מחבילת תגמול של 21.1 מיליון שקל, כשמסכום זה 11.7 מיליון ניתנו לו כמענק אישי מעופר בגין השלמת הפיצול. שכר הבסיס שלו היה 2.5 מיליון שקל. היועצת המשפטית, מאיה אלשיך קפלן, קיבלה שכר בעלות של 13 מיליון שקל, כשמסכום זה 7 מיליון שקל הם מענק אישי מעידן עופר.

כמה ימים קודם לכן כיכבו בכותרות מנהלי חברת הנדל"ן גזית גלוב. תשעה מהם חלקו ב-2014 שכר בעלות מצרפית של 83 מיליון שקל - 10 מיליון שקל יותר מהרווח השנתי של החברה. במדרגה העליונה ניצב דורי סגל, שעלות שכרו ב–2014 הסתכמה ב–22.7 מיליון שקל, כשמסכום זה 15 מיליון ניתנו לו כמענק חד פעמי מהחברה הבת FCR בסיום העסקתו כמנכ"ל בה.

חיים כצמן, בעל השליטה בחברה, קיבל שכר בעלות של 15.8 מיליון שקל, שכשני שלישים ממנו היו תשלום מבוסס מניות.

כאשר שכיר בעל שכר ממוצע קורא בעיתון על חבילות שכר נדיבות שכאלה, רוחו נחמצת. "איך ייתכן שאדם יקבל תמורת עבודתו שכר של שני מיליון שקל בחודש? על מה ולמה זה מגיע לו?", הוא שואל־מתפלא־כועס.

האמת היא שאין שום תשובה טובה לכך. פעם חשבנו ששכרם של מנהלים בכירים נגזר מחוקי השוק החופשי. מנהלים טובים הם מוצר במחסור, ולכן המחיר שלהם מאמיר. ככל שהתפקיד בכיר יותר, כך קשה יותר למצוא מי שיאייש אותו, וכשמוצאים מישהו כזה צריך לשלם לו שכר בהתאם. בנוסף, חלק ניכר מהשכר של המנהלים מותנה בביצועים. המענקים ניתנים בהתאם להצלחה בתפקיד ועמידה ביעדים. מי שלא עומד בהם, שכרו נחתך וייתכן שהוא אף יודח מתפקידו. וזה עוד לפני שמדברים על האחריות הרבה והסיכון הרב שכרוכים בתפקידים כאלה.

איך מצדיקים שכר
 של מיליונים?

במהלך השנים הלכו והתבררו הפערים בין התיאוריה הזאת לבין המציאות. בחלק מהחברות שכר המנהלים נותר גבוה גם כאשר הביצועים של החברה הידרדרו. החברה לישראל היא דוגמה טובה לכך. בשנים האחרונות נקלעו כמה חברות בנות שלה לקשיים משמעותיים. צים וטאואר נאלצו לבצע הסדרי חוב, בטר פלייס קרסה, וקורוס, מיזם הרכב הסיני, העמיקה את הפסדיה ועתידה לוט בערפל. המצב החמיר עוד יותר כאשר גם יצרנית האשלג הצומחת, כיל, נקלעה למשבר ונאלצת כיום לפטר עובדים ולצמצם חלק מהפעילויות שלה. והנה, למרות כל אלה, שכרם של המנהלים הבכירים לא נפגע כלל.

בגזית גלוב המצב דווקא הפוך. החברה נהנית מהצלחה לאורך שנים, ומנהלי החברה הבכירים נתפסו כמי שמצדיקים את שכרם הגבוה מכיוון שהם משביחים את ערך החברה ומנהלים אותה בתבונה.

הבעיה היא שעל כל דוגמה של מנהל שמצדיק את שכרו תמיד ניתן יהיה למצוא שתי דוגמאות הפוכות, של מנהלים שקיבלו שכר ולא הצדיקו אותו. על כל מנכ"ל כמו אורי יהודאי (11 מיליון שקל ב–2014) שהפך את פרוטרום לחברה של כבוד במדד ת"א 25, יהיו מנהלים־בעלים כמו עופר נמרודי (9.7 מיליון שקל) או אלי אלעזרא (12 מיליון שקל) שהתברגו לצמרת טבלת השכר מסיבות שאינן קשורות לכישורי הניהול שלהם.

לעתים קביעה כמו "המנהל הצדיק/לא הצדיק את שכרו", נשמעת רק לאחר כמה שנים, כאשר החברה נקלעת לקשיים כתוצאה מכשל ניהולי שעולה לה הון. כך למשל נתפסת מנכ"לית לאומי לשעבר, גליה מאור, שבעבר זכתה לתשבחות על ניהול הבנק, וכיום חוטפת ביקורת על חלקה בההסתבכות מול הרשויות בארה"ב בשל העלמות מס בסניף של לאומי שווייץ. ההסתבכות הזאת עלתה עד כה ללאומי בהפרשות של כ–1.8 מיליארד שקל. כעת נשמעת בציבור תביעה שלפיה מאור צריכה להחזיר חלק מהבונוסים שקיבלה בעבר.

בשורות רעות ובשורות טובות

ניר גלעד, יו"ר כיל

הבשורה הרעה היא שבכל הקשור לחבילות התגמול של מנהלים חוקי השוק לא תמיד עובדים. תמיד יהיו מנהלים שמקבלים יותר מדי. למה? ככה. אולי בגלל שעמדת הכוח שלהם מאפשרת לדרוש ולקבל יותר ממה שמגיע להם. אולי בגלל שהאינטרס של בעל השליטה שקובע להם את השכר לא תמיד תואם את זה של הציבור.

בתפקידים בכירים קשה מאוד לתפור חבילת שכר שתתאים בדיוק לתרומה של המנהל לחברה. תרומה של מנהל היא פרמטר לא מדיד שניתן לדעת אותו רק בדיעבד. לעתים תהליכים חיוביים שמנכ"ל אחד מתחיל מגיעים לידי מיצוי רק בתקופת הכהונה של המנכ"ל שבא אחריו. לעתים התוצאות של החברה מידרדרות מכיוון שתנאי שוק השתנו, בלי שלמנכ"ל יש כלשהי שליטה עליהם.

כיל של היום, תחת ניהולו של סטפן בורגס, הרבה פחות רווחית משהיתה בתקופה שניהל אותה עקיבא מוזס. מאז מינויו לתפקיד לפני כשנתיים וחצי איבדה מניית כיל כשליש מערכה. האם זה אומר שבורגס מנהל פחות טוב? האם צריך להעניש אותו על כך? כלל לא בטוח. זו תפיסה שטחית ולא רצינית של עולם העסקים.

אורי יהודאי, מנכ"ל פרוטרום
אורי יהודאיצילום: דודו בכר

כיל סובלת בעיקר משום שמחיר האשלג בעולם ירד בתוך שנתיים בעשרות אחוזים. למוזס ולבורגס אין שום שליטה על כך. הוא נאלץ לבצע צעדים מאוד לא פופולריים כדי לחדש את הצמיחה של החברה ולהבטיח את עתידה.

הבשורה הטובה היא שנורמות השכר הולכות ומשתנות. אם בעבר מנהלים בכירים נפנפו בשכר שלהם וראו בו סממן להצלחה, כיום המודעות לתדמית הציבורית שלהם הרבה יותר גבוהה. חלק גדול מהם מעדיפים להצניע אותו. "תשימו לב שהשכר שננקב בדולרים חושב לפי שער נמוך של 3.5 שקל", ביקש מאתנו יחצן א' במהלך החודש האחרון. "השכר של המנכ"ל נמוך לעומת מה שהיה בשנה שעברה", טען יחצן ב'. "השכר אצל המתחרים גבוה יותר, והתנאים לקבלת המענק אצלנו מאתגרים יותר", אמר דובר ג'.

הבשורה הטובה השנייה היא שכניסתו לתוקף של תיקון 20 לחוק החברות העבירה חלק ניכר מהמשקל בקביעת שיטת התגמול של ההנהלות לידי ציבור המשקיעים. אם בעבר לבעלי השליטה בחברות היתה סמכות מוחלטת לקבוע את מנגנון השכר של מנהליהם, שגזר גם את שכרם שלהם, כיום הם צריכים להתחשב הרבה יותר בדעת בעלי מניות המיעוט, בהמלצות של חברת הייעוץ אנטרופי, ובהד שיש לנושא השכר בתקשורת. חבילות השכר החדשות שמאומצות בחברות קושרות באופן הדוק יותר את שכר הבכירים להצלחת החברה, כאשר מרכיב השכר הקבוע יורד ומרכיב השכר שניתן במניות ובמענקים מותני הצלחה ועמידה ביעדים עולה.

חיים כצמןצילום: דודו בכר

התהליך של אימוץ החוק כבר גרם לירידה ניכרת בתנאי השכר של רבים מהמנהלים הבכירים. בחודש האחרון ראינו גם ירידה בשכר אצל מנהלי בתי ההשקעות, שמהווים גורם חשוב בקביעת שכר המנהלים גם בחברות ציבוריות אחרות. מכיוון שמדובר בתהליך שעבר בינתיים רק בחברות שנאלצו לחדש את הסכמי שכר ישנים, אפשר לקוות שמגמת ההתמתנות בשכר המנהלים תימשך גם בעתיד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker