משרד האוצר בחר בפתרון הקל

האוצר היה צריך לטפל בשורש הבעיה - בשומרי הסף, במוסדיים

אסא ששון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אסא ששון

"הפתרון שהצענו להגבלת שכר הבכירים הוא אלגנטי. אם לא יעבוד, יש לנו גם פתרונות אחרים - אלגנטיים הרבה פחות", אמר אתמול בכיר באוצר על ההצעה להגביל את שכר הבכירים המוכר לצורכי מס לסכום של 3.5 מיליון שקל בשנה.

על פי הצעת האוצר, אם חברה תחליט להעניק למנהליה הבכירים שכר של יותר מ–3.5 מיליון שקל, כולל בונוסים ואופציות - למשל, 5 מיליון שקל - אז המס על הפער של 1.5 מיליון שקל יירד מרווחי החברה. כלומר, החברה תינזק מכך שתשלם יותר מס.

שיאני השכר בחברות הציבוריות זכו ביושר בהתערבות של האוצר בשכרם. קשה היה שלא להתרעם על ניר גלעד, שציין בראיון ב–2012 כי לא בטוח שבעבור שכר נמוך יותר מזה שהוא משתכר, היה מגיע לנהל את החברה לישראל. נזכיר כי את 2013 סיימה החברה לישראל עם הפסד של 1.6 מיליארד שקל, ועלות שכרו של גלעד הסתכמה ב–16.5 מיליון שקל.

אבל גלעד לא לבד. גם אייל לפידות, מנכ"ל הפניקס, התעקש להתעלם מאיתותי האוצר על כך ששכרו גבוה מכפי שראוי למנהל בחברה ציבורית, והמשיך לדחות את האספות לאישור שכרו, עד שישיג את מבוקשו. אגב, לפידות נמצא כעת בבעיה, כי המפקחת על שוק ההון והביטוח, דורית סלינגר, הודיעה כי אין לאשר את שכר הבכירים עד שיוציאו את התקנות הסופיות לתגמול הבכירים. עכשיו מגיעה גם המגבלה של לפיד - כך שבמקום ליהנות מעלות שכר של כ–10 מיליון שקל, עשוי לפידות להסתפק בשכר נמוך בהרבה.

שכר בכירים הוא אחד ממחוללי האי שוויון בכלכלה. הוא מגדיל את הפערים בין אוכלוסיות שונות, מקשה על חברות לפעול בתחרותיות, ומעל לכל, יוצר משוואת סיכון־סיכוי עקומה. ככל שהמנהל ייקח סיכונים גבוהים יותר, הוא ייהנה משכר גבוה יותר - אך אם הסיכון יתממש והחברה תיפגע, המנהל לא ייפגע. ראו, כאמור, את גלעד בחברה לישראל. בעיה נוספת היא הפערים בין שכר הבכירים לשכר שאר העובדים בחברה.

אכן, ראוי היה שמשרד האוצר, שמעוניין לטפל בבעיית האי שוויון, יתערב בחגיגה הזו. באוצר לא ששו כל כך להתערב בשכר הבכירים, אבל לאחר שנוכחו לדעת כי המוסדיים, שמנהלים כספים פנסיוניים ואמורים לשמש שומרי סף בתחומים אלה, אינם פועלים בעניין - החליטו באוצר להתערב. יש גם הערכות כי ההצהרה של ח"כ שלי יחימוביץ' (העבודה) כי בכוונתה לחדש את הצעת החוק להגבלת שכר הבכירים, האיצה את התהליך באוצר.

ואולם, למרות כוונותיו הטובות של האוצר, נראה כי הוא בוחר בדרך הקלה. באוצר בטוחים כי מהלכיו יובילו לכך ששכר הבכירים בבנקים ובחברות הביטוח יירד, וזה יוביל את כל הדירקטוריונים בחברות הציבוריות לא לאשר שכר גבוה למנהליהם. מה שאמור לחולל מהלך שכזה הוא רגש הבושה.

ואולם הניסיון של השנים האחרונות בתחום שכר הבכירים מלמד כי רגש זה נגוז ונעלם. גם אלה שאמורים לשמור על האינטרסים של החוסכים - הגופים המוסדיים - אינם מקפידים על מילוי חובתם. נהפוך הוא: אפשר לסמוך עליהם שיאשרו את שכרם של חבריהם בחברות הביטוח המתחרות. ומדוע שמדיניות שכזו תשתנה כעת?

האוצר היה צריך לטפל בשורש הבעיה - בשומרי הסף, במוסדיים. הם אלה שמאשרים את השכר המופקע. ראוי היה לדרוש כי בכל פעם שאושר שכר מופקע, ייתנו המוסדיים הסברים על התהליך של אישור השכר, על הישיבות שנעשו בנידון, החומרים שהוכנו לקראת אישור השכר, ועוד. האוצר בחר בפתרון שמטפל בסימפטום ולא בבעיה - פתרון קל להבנה, שאולי יצבור הרבה לייקים בפייסבוק, אבל הינו חסר מחשבה הוליסטית רחבה ועמוקה על איך מצמצמים את הפערים בתוך החברה וגם מחוצה לה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker