שיעור היסטוריה בפטרה

הם היו עם קטן מוקף אויבים בעל צבא קטן וחכם. הם כרתו ברית אסטרטגית עם האימפריה העולמית - ואז נעלמו. מה מלמדים אותנו הנבטים?

קובי בלום
קובי בלום

כל שמש שוקעת; בטח באלוהיך, אך אל תשכח לקשור את הגמל - אלה הם שני פתגמים נבטיים שנמצאו חקוקים בסלעי פטרה בירדן.

הנקיק התפתל ונמשך - צר, עמוק ואפלולי. לפתע, כמו מתוך חלום, צף והופיע ארמון המקדש, חצוב בסלע האדמדם ושטוף בשמש המדברית העזה. הבטתי בו כמהופנט. מישהו יצר כאן, בפינה מדברית נידחת, את אחד משבעת פלאי עולם.

מי היו הנבטים? איך הצליח עם שמנה כמה עשרות אלפי איש בלבד להשאיר חותם כה מרשים באזורנו? מה סוד ההצלחה של הנבטים ומה גרם להיעלמותם המהירה? האם יש קווי דמיון בין הנבטים העתיקים אלינו? האם אנו יכולים ללמוד לקח היסטורי מהנבטים?

הביטוי "הסלע האדום" נשמע לי מאז ומתמיד קסום ומרתק, וכך מצאתי את עצמי בחורף האחרון עומד בשערי פטרה, בסיור מודרך במולדת הנבטית. יחד עם חברי לסיור עמדתי נפעם מול הארמונות החצובים בסלע, עטורים בעמודים וכותרות, כמו תלויים באוויר, שנגלו לעינינו במורד הוואדי.

"הנבטים הם עם מסתורי שהופיע על במת ההיסטוריה לפני כ-2,400 שנה, זרח כמו כוכב שביט בוהק ושב ונעלם בחשכה לאחר מאות שנים ספורות, באותה פתאומיות שבה הופיע", אמר זאב המדריך. הנבטים, הסביר לנו זאב, היו עם קטן מוקף במדינות גדולות, חלקן עוינות: מצרים, ישראל, אדום - וכן בשבטים ערביים פראיים.

הנבטים השכילו לכרות ברית אסטרטגית עם המעצמה הגלובלית של אותם ימים, רומא, דבר שעזר להם לשרוד באזור. כדי לדאוג שהברית תישמר, פעלה ברומא במשך שנים ארוכות "שדולה" נבטית. לנבטים היתה דת פאגאנית מיוחדת ושונה משאר הדתות באזור. היה להם צבא קטן אך יעיל וחכם, שהיטיב להכיר את השטח ולנצל את תנאי המדבר לצרכיו.

מהסבריו של זאב למדתי שהנבטים אהבו ללמוד והתפרסמו בעולם העתיק כאנשים מוכשרים שהצטיינו בכל אשר עשו. אפילו המלך הורדוס, ששלט בישראל, שכר את שירותי סיתות האבן שלהם כשבנה את בית המקדש השני. המבנה הארגוני שלהם היה ייחודי, ואפשר לומר שהם כמעט נהפכו לדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.

הדברים נשמעים לי מוכרים, הירהרתי. דבריו הנלהבים של זאב קטעו את מחשבותי: "שימו לב לדיוק ההנדסי של עבודות החציבה ולשימוש הבלתי ייאמן שנעשה בטכנולוגיה של פטיש ואזמל בלבד". מדובר בהשקעה כספית אדירה, חלפה מחשבה נוספת במוחי. אלפי אנשים מיומנים עבדו כאן שנים רבות, איך השיג השבט המדברי הנידח הזה כל כך הרבה כסף?

זאב כמו קרא את מחשבתי: "הנבטים השתלטו בחוכמה ובתעוזה על נתיבי השיירות שהעבירו מור, לבונה ותבלינים מתימן והמפרץ הפרסי לים התיכון - ומשם לרומא". מתברר שהנבטים היו בעצם עם של סוחרים ואנשי עסקים מוצלחים. המסחר היה בנפשם.

"בעולם העתיק היו הנבטים היבואנים הבלעדיים של הקטורת ושל הבשמים המבוקשים ביותר", המשיך המדריך. הוא הסביר כי הנבטים פיתחו טכנולוגיה מורכבת ומרשימה של ניהול ושליטה בשיירות ענק של גמלים.

בכל עיר מרכזית באירופה הם הקימו משרדי שיווק ומכירות של המותג "מור ולבונה". הם קבעו את הכמויות שנמכרו ואת המחירים. לא היתה להם כל תחרות, ובאותן שנים גם לא היה ממונה על הגבלים עסקיים שימנע מהם לבצר את המונופול שלהם.

אין פלא שהממון הצטבר בקופתם בערימות והשפעתם המדינית הגיעה עד דמשק. לא היה להם כל קושי לממן עבודות בנייה ייחודיות שלא נראו כמותן מאז ועד היום. כשניסיתי להשוות את עסקי הבשמים של הנבטים לעסקים של ימינו חלפה במוחי מחשבה על חברת החשמל הישראלית. בעצם, זהו אותו עיקרון כלכלי, אותם שיקולים, אותם אינטרסים. כאילו לא חלפו 2,000 שנה. ועד העובדים של חברת החשמל בוודאי קרא ושינן היטב את הספר על תולדות הנבטים.

"אבל הזמנים השתנו", המשיך זאב המדריך. "ברומא עלה לשלטון הקיסר טריאנוס. הממשל שלו ביצע 'הערכה מחדש' והגיע למסקנה שהנבטים נהפכו מנכס אסטרטגי לנטל. השדולה הנבטית החזקה ברומא עשתה כמיטב יכולתה כדי לשנות את דעתו של השלטון, אך לשווא. בשנת 106 לספירה כבש הצבא הרומי את פטרה וארץ הנבטים נהפכה לפרובינציה רומית לכל דבר.

המדיניות הרומית החדשה והקשוחה יצרה שחיקה מתמשכת במונופול המסחרי הנבטי: שיירות רומיות ואחרות כירסמו בבלעדיות הנבטית ודרכי מסחר חדשות לארצות המזרח נפרצו על ידי אחרים. צינור הכסף השופע של הנבטים נסגר. תור הזהב הנבטי נגמר.

לא לעולם חוסן, חשבתי לעצמי. גם למונופול גלובלי יש לבסוף תאריך תפוגה. האם ועד העובדים של חברת החשמל מודע לכך? האם המשקיעים בחברת החשמל מביאים זאת בחשבון? הנבטים בלטו בהצלחתם הכלכלית המרשימה. הם הצליחו להגיע לחזית הטכנולוגית של זמנם בכל הקשור לבנייה ולאגירת מים. ואולם גם הטכנולוגיה העילית לא סייעה להם לשרוד.

שפע הכסף הקל ותלות יתר במעצמה הגדולה הפכו אותם לשאננים. הם השתכרו מהצלחתם, סבלו מחטא היוהרה ואיבדו בהדרגה את הגמישות המחשבתית שלהם. הם לא דאגו להשתלב בנתיבי השיירות החדשים ופיתחו תלות מסוכנת ביבוא בשמים מספק אחד בלבד.

המהפך לא התרחש ביום אחד, אלא נמשך שנים רבות. כל מי שעיניו פקוחות יכול היה להבחין בסימני אזהרה רבים - אך אבוי, הנבטים היו שבויים בקונצפט שלהם. הם לא פירשו נכונה את השינויים במציאות שסביבם, ושילמו על כך את מלוא המחיר. כלום נדמה לי, או שמישהו מנסה לשלוח לנו באמצעות האבנים האדומות של פטרה מסר מהעולם העתיק?

הכותב היה מנכ"ל פרגון - זרוע ההשקעות בחו"ל של כלל פיננסים. לתגובות: kobiblum@gmail.com

TheMarker Online

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ