מי אשם בעליית מחירי הנפט ומי מרוויח ממנה?

מדינות אופ"ק לא ממהרות להגביר את תפוקת הנפט, והחברות מחפשות מרבצים באזורים קשים. המרוויחות הן ספקיות של שירותים טכנולוגיים יקרים

קובי בלום
קובי בלום
קובי בלום
קובי בלום

>> הנפט נמצא בכותרות באחרונה, וכמעט לא חולף שבוע מבלי שמחירו שובר שיאים. מילוי מיכל דלק של מכונית עולה כ-60 דולר בארה"ב - וכ-100 דולר בישראל. מילוי מיכל דלק של מטוס בואינג 747 עולה כ-230 אלף דולר.

הממשלות דוחקות את חברות הענק

"הנפט הוא סחורה כל כך יקרה שפשוט חבל להוציא אותה מבטן האדמה רק כדי לשרוף אותה". אמירה זו מלפני כ-30 שנה מיוחסת לשאח הפרסי האחרון, פחלוואי, שהודח במהפכה האיסלמית באיראן.

בשני העשורים האחרונים תעשיית הנפט העולמית נשלטה בעיקר על ידי החברות הגדולות שפעילות בה. את המגמות קבעו בעיקר החברות המערביות - כמו אקסון מוביל, בריטיש פטרוליום, רויאל דאץ'-של, שברון ואוקסידנטל פטרוליום. חברות אלה קדחו, הפיקו, זיקקו ושיווקו נפט, גז ודלק בעולם כולו. המיזוגים הגדולים הפכו אותן לחברות ענק. תקציבי הפיתוח הגדולים שניהלו סייעו להן לא אחת לכפות את רצונן על ממשלות ברחבי העולם.

שווי השוק של חברת אקסון מוביל הוא כ-500 מיליארד דולר. היקף המכירות השנתי שלה גדול פי שניים ויותר מהתל"ג של מדינה כמו ישראל, אירלנד, דנמרק או נורווגיה, וגבוה משמעותית מהתל"ג של שווייץ, שוודיה או אוסטריה.

ואולם למרות הגודל והעוצמה, בשנים האחרונות עובר בהדרגה הכוח בתעשיית הנפט לממשלות של מדינות הנהנות מעתודות נפט גדולות.

מחירי הנפט הגבוהים גרמו לכך שכשליש מהתל"ג של רוסיה, למשל, נובע מהפקת נפט. המצב דומה במדינות מפיקות אחרות. הפיתוי היה פשוט גדול מדי עבור הממשלות של המדינות המפיקות, והן החלו במהלך אגרסיווי של דחיקת חברות הנפט והצרת צעדיהן.

ממשלת רוסיה, למשל השתלטה לא מזמן על חלקה של בריטיש פטרוליום בשדה גז ענקי במזרח סיביר. הרוסים גם הכריחו את חברת רויאל דאץ'-של למכור להם 50% משדה נפט מבטיח באי זאכלין במחיר מגוחך. מנהלי רויאל דאץ' הבינו שאי ציות לקרמלין עלול לגרום לסילוק החברה משדה הנפט ללא פיצוי.

גם אלג'יריה ומדינות אחרות הטילו מסים חדשים וכבדים על החברות המפיקות נפט בשטחן, כך שחלק גדל והולך של ההכנסות מנפט זורם לכיסי הממשלות - על חשבון החברות.

ונצואלה הרחיקה לכת והלאימה כמעט בן לילה את שדות הנפט במדינה. אקסון-מוביל וקונוקו-פיליפס, שהשקיעו מיליארדי דולרים בפיתוח שדות נפט בוונצואלה, נאלצו לעזוב אותה והעבירו את הסוגיה לדיון משפטי בינלאומי.

מרבית הממשלות במדינות העשירות בנפט מגבילות ומונעות גישה של חברות נפט לקידוחים של שדות נפט חדשים ומבטיחים. כ-83% מרזרבות הנפט בעולם נמצאות במדינות אופ"ק ורוסיה. למדינות אלה בדרך כלל עניין רב בהגדלת התפוקה.

הממשלות לרוב אינן מונעות משיקולים עסקיים. הן לא מעוניינות בהכרח במקסום הרווח. קצב התפוקה הנוכחי הולם את האינטרסים שלהן. מחירי הנפט הגבוהים מזרימים אליהן סכומים אדירים, והשקעת העודפים באג"ח ממשלתיות (בדולרים או ביורו) לא נתפסת אצלן כמהלך אטרקטיווי במיוחד.

המצב המוזר שבו לממשלות אין עניין להגדיל את ההיצע גרם באחרונה דווקא לירידה בתפוקה של מדינות אופ"ק. גם תפוקת הנפט הגולמי של רוסיה תרד כנראה ב-2008, לראשונה לאחר הרבה שנים. ייצור הנפט הגולמי של רבות מחברות הנפט הגדולות נמצא כיום בירידה במונחי חביות - אם כי לא במונחים דולריים.

מתברר שבניגוד לעבר ולכתוב בספרי הכלכלה, הביקוש הגובר לנפט והמחירים הגבוהים לא מלווים בהיצע מוגבר. הדבר נובע במידה רבה מהקושי לבצע קידוחים חדשים ומהמחסומים שמערימות מדינות הנפט. שינוי זה במאזן הכוחות לא מבשר טובות למי שמצפה לירידה במחירי האנרגיה.

חיפושי נפט בסוף העולם

תעשיית הנפט כוללת גם תת-ענף חשוב - החברות המספקות ציוד ושירותים לתעשייה. אלה נהנות דווקא מהקשיים של ענקיות הנפט.

למרות ההאטה הכלכלית בארה"ב והחולשה הנמשכת באירופה, צריכת הנפט ממשיכה לעלות. הביקוש הגואה בסין, בהודו ובשווקים מתעוררים אחרים ואף בסעודיה, מאזן בינתיים את ירידת הצריכה המזערית שנרשמה בארה"ב. כמה ממשלות במזרח הרחוק אף מעודדות את צריכת הנפט של תושביהן באמצעות סובסידיות ממשלתיות לדלק.

הביקוש הגובר שולח את חברות חיפושי הנפט לנדוד לאזורים חדשים וקשים כדי לקדוח בארות נפט חדשות. שני אזורים שבהם גברו חיפושי הנפט הם שטחים בקרבת הקוטב הצפוני, וקרקעית האוקיאנוסים (קידוחי מים עמוקים).

חיפושי הנפט שנערכים בים מגיעים לעומק של שלושה ק"מ, והקידוחים עצמם מגיעים לעתים לעומק של 8 ק"מ מתחת לקרקעית הים. צוותי הקידוח נאלצים להתמודד לא אחת עם סילוני מימן גופריתי וגזים רעילים שפורצים ללא התראה מבור הקידוח לכיוון האסדות. אלה תנאים קשים שמאיימים על חייהם של צוותי הקידוח.

תנאי קידוח קשים וקיצוניים מעמידים בפני החברות אתגרים טכנולוגיים רבים, ומייקרים מאוד את הפקת הנפט. ב-2000 הפקת חבית נפט עלתה בממוצע 4 דולרים, וכיום עולה הפקת חבית כ-18 דולר.

הנהנות הישירות ממגמה זו הן חברות שירותי הנפט, בעיקר אלה שמתמחות בשירותים, ציוד ופתרונות לקידוחים באזורים קשים. שתי חברות כאלה, שמניותיהן נסחרות בבורסת ניו יורק, הן טרנסאושן (Transocean) וקמרון (Cameron).

טרנסאושן היא היצרנית הגדולה בעולם של אסדות קידוח למים עמוקים. על רקע הביקוש הגובר לקידוחי נפט כאלה צמחו רווחי החברה בכ-50% בשנה במשך חמש השנים האחרונות.

למרות הצמיחה החזקה ברווחיה נסחרת טרנסאושן במכפיל רווח היסטורי 17, שאינו גבוה במיוחד. המכפיל לפי הרווח החזוי ל-2008 הוא 11.

קמרון היא יצרנית של ציוד הפקת נפט מתוחכם וחדשני שמיועד ברובו לקידוחים בתנאים קשים ובמים עמוקים. החברה הצליחה להגדיל את רווחיה בממוצע שנתי של כ-40% בחמש השנים האחרונות. מכפיל הרווח של קמרון ל-2008 הוא 20.

להערכתי, על רקע התהליכים שעוברים על תעשיית הנפט, שתי מניות אלה מייצגות כיום הזדמנות השקעה טובה לטווח הבינוני והארוך.


הכותב הוא מנהל מערך השקעות חו"ל בכלל פיננסים בטוחה

לזירת היועצים

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ