מוצר פיננסי חדש שהחל לתפוס תאוצה בשנים האחרונות. המטבע הדיגיטלי מונפק על ידי גוף פרטי כלשהו שמפתח טכנולוגיה שאינה מאפשרת לשכפל אותו. המטבע בדרך כלל אינו שייך לגוף שהנפיק אותו אלא פתוח לכולם. למעשה מדובר בפרוטוקול (תוכנה), שרץ במקביל על אלפי מחשבים ונרשם על ידיהם. בכך מצוי למעשה המטבע במסד נתונים מבוזר. זאת בניגוד לבנק, למשל, שכל העסקות שנעשות דרכו נרשמות רק במחשבי הבנק. ההצפנה גורמת לכך שהכמות שתונפק מהמטבע מוגבלת וידועה מראש, אך היא יכולה לגדול באופן מבוקר על פני זמן. קביעת כמות מוגבלת חשובה כדי למנוע ירידה בערך של המטבע (אינפלציה).

ההצפנה נועדה גם להבטיח שהעברת המטבעות מאדם לאדם תירשם באלפי המחשבים ותאושר על ידיהם. טכניקה זו נועדה למנוע שכפול של המטבע ושימוש חוזר בו על ידי אותו אדם לאחר שהוא נשלח לאדם אחר. הגוף המנפיק נוהג להשאיר לעצמו שיעור מסוים מהמטבעות אצלו. אם ערך המטבע עולה (במונחי מטבעות רגילים כמו דולר או יורו), ייווצרו לו כמובן רווחים. המטבע הדיגיטלי הראשון שבו נעשה שימוש הוא ביטקוין, שהונפק ב–2009.

היתרון המרכזי של מטבע דיגיטלי הוא העובדה שקל להעביר אותו מאיש לאיש באמצעות מחשבים או סמארטפונים, מבלי לשלם עמלה כלשהי לגוף מתווך (בנק). יתרון נוסף הוא שהמטבע אינו מפוקח, ולכן אי אפשר לגבות דרכו מס על עסקות שונות.

חוסר הפיקוח מהווה גם את החיסרון העיקרי בו. אדם שאיבד את הקוד האישי שלו (דבר שעשוי לקרות כמובן) לא יוכל להגיע למצבור הביטקוינים שלו. הדבר מקביל למשל לאובדן של ארנק עם שטרות מזומן. אובדן של ארנק כזה מוציא את המטבעות שאבדו מהמחזור.