רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

צעירים מתחת לגיל 40? הדרך היחידה לשרוד היא השקעה אגרסיבית במניות

לכתבה
BLOOMBERG NEWS

אנשים צעירים שפוחדים מהפניית החסכונות הפנסיוניים להשקעה במניות עושים טעות חמורה ■ 
בעידן של ריבית אפסית, ובעוד תוחלת החיים רק מתארכת, הדרך היחידה להשיג תשואה נאותה לאורך זמן עוברת בשוק המניות

49תגובות

פחד הוא תכונה בסיסית שתפקידה להגן עלינו. היא חלק ממגנון ההישרדות של חיות בכלל והאדם בפרט. פחד עמוק יוצר אצל האדם תחושה פיזית לא נעימה בעליל. הוא נוהג להופיע כשאנו נתקלים באיום מסוכן. ככל שהאיום גדול יותר, כך תהיה תחושת הפחד חזקה יותר.

לפחד יש גם סממנים ביולוגיים: הוא גורם לעלייה בהורמון אדרנלין ולתופעות כמו התרחבות אישונים, הגברת קצב פעימות הלב, צמרמורת, עלייה בלחץ הדם והרחבת כלי דם. בעת פחד, דם רב זורם אל השרירים ומערכות הגוף נדרכות כדי להתמודד עם הסכנה. למנגנון הפחד יש בעיקר מטרה אחת: לגרום לנו לברוח מהאיום, או למנוע מאתנו להתקרב אליו.

אבל לצד היתרונות כביכול שנועדו להגן עלינו, לפחד יש צד נוסף, הישרדותי הרבה פחות. הוא גורם לנו לשיתוק. הוא למעשה מונע מהגוף לבצע פעולות שגרתיות או נחוצות. פחד מקושר גם עם המונח "חרדה". חרדה אינה מכוונת כלפי איום ספציפי כמו הפחד, זו בעיקר תחושה כללית כלפי אירוע כללי בלתי מוגדר. ואולם גם חרדה, בדומה לפחד, גורמת לעתים לאדם לשיתוק וחוסר מעש.

כשאנשים חושבים על פחד הם עשויים לדמיין את עצמם עומדים מול חיה מסוכנת בלבו של יער חשוך, או על שפת הנהר כשהם נטולי הגנה. אבל לפחד יש צורות רבות, וחלק מהן ומהסימפטומים שלהם מופיעים אצל אנשים שמשקיעים במניות. זה בולט במיוחד כששוק המניות מיטלטל ונרשמות בו ירידות חדות. גם אירועים כאלה, שבהם שוויו של תיק השקעות מתכווץ בזמן קצר בעשרות אחוזים, עשויים לגרום לאנשים רבים צמרמורת וזיעה קרה.

לרוב הציבור בישראל יש רתיעה ארוכת שנים משוק המניות. בחינה של מכשיר ההשקעה העיקרי של הציבור, קרנות הנאמנות, מראה כי רק 10% מנכסי הקרנות מושקעים במניות בישראל ובחו״ל. זהו שיעור נמוך בהרבה מהמקובל ברוב משקי המערב.

יש לכך גם סיבות רציונליות. רבים טוענים כי טווח ההשקעה של משקיע טיפוסי בקרנות הוא קצר ממילא, ולכן מניות לא מתאימות לו מאחר שהן מיועדות למי שמשקיע לטווח הארוך. יש מידה רבה של צדק בטיעון הזה. ואולם ככל שטווח ההשקעה ארוך יותר, שיעור המניות צריך להיות גבוה יותר, משום שהשקעה בנכס מסוכן תניב לאורך זמן תשואה גבוהה יותר. כאן מתברר שגם ישראלים החוסכים לפנסיה אינם מגדילים את שיעור המניות שלהם. בחינה של השקעה ארוכת טווח מעלה כי מתוך תיק החיסכון הפנסיוני של הציבור הישראלי, רק 30% מושקעים במניות בארץ ובחו״ל יחד.

השיעור הנמוך מלמד כי חששם של הישראלים מהשקעה במניות גבוה יחסית, וייתכן שהגיע הזמן להבין כי זוהי בחירת השקעות שגויה. למניות יש תפקיד חשוב בתיק ההשקעות של הציבור, ופוטנציאל לשפר במידה ניכרת את התשואה לאורך זמן. הנה כמה סיבות שמסבירות את חשיבות ההשקעה במניות, ומדוע למרות התנודתיות שלהן - צריך להפסיק לפחד מהן.

1. לאורך שנים 
המניות מנצחות

מחקרים רבים כבר הראו שלאורך זמן מניות מניבות תשואה ממוצעת גבוהה יותר מאג"ח ממשלתיות וקונצרניות. חברת ההשקעות האמריקאית זליגמן אינווסטמנט, המתמחה בחיסכון ארוך טווח, מראה בסטטיסטיקות שלה כי מי שהשקיע במניות במשך 30 שנה נהנה מתשואה שנתית ממוצעת של 11% לשנה, לעומת 6% שקיבל מי שהשקיע במדד אג״ח.

יתרה מכך, תרשים (מטריצה) של החברה המציג את מבנה תיק ההשקעות המומלץ לטווחי זמן שונים, מראה כי מי שבונה תיק ההשקעות לטווח של 20 שנה ויותר צריך ששיעור המניות בתיק יהיה מקסימלי - 100%. בטווח זמן של 10 שנים, שיעור המניות צריך להיות כ-80% מהתיק.

מבנה תיק החיסכון המומלץ, בחלוקה לשנת החיסכון - 
30 שנות חיסכון:
30% - מניות של חברות אמריקאיות קטנות
40% - מניות של חברות אמריקאיות גדולות
30% - מניות של חברות אמריקאיות גדולות

המטריצה של זליגמן קובעת גם כי שיעור המניות של חברות קטנות ומסוכנות יותר צריך להית גדול יותר ככל שטווח החיסכון ארוך יותר. אצל מי שמשקיע ל–30 שנה, שיעור המניות הקטנות בתיק צריך להיות 30%, לעומת 15% אצל מי שמשקיע ל–10 שנים. במלים אחרות: ככל שטווח ההשקעה רחוק יותר כך כדאי לקחת סיכונים גדולים יותר, כלומר להחזיק מניות מסוכנות יותר. מדיניות זו תשפר עוד יותר את פוטנציאל התשואה לאורך זמן.

2. השקעה לאורך זמן 
אינה הימור

חלק מהמשקיעים שנרתעים ממניות מתרצים זאת בטענה כי השקעה בהן משולה להימור. זו טעות בסיסית. הימור והשקעה הן אמנם שתי פעולות שנועדו להניב רווח כספי ובשתיהן למזל יש תפקיד, אבל עדיין קיים הבדל מהותי ביניהן. בהימור, מה שקובע אם תרוויח או תפסיד הוא רק המזל. בהשקעה, לעומת זאת, יש למזל משקל, אבל הוא לא הגורם היחיד. מי שמבצע ניתוח כלכלי, מעריך את הסתברויות הרווח וההפסד ונוקט אסטרטגיה זהירה (למשל, השקעה במנות קטנות לאורך זמן), משפר מאוד את סיכויי הצלחתו. ואם הוא גם עושה זאת בשיטתיות לאורך שנים, לא בורח אחרי שהשוק נופל ולא מתנפל עליו אחרי שעלה, סיכויי ההצלחה שלו יהיו גבוהים מאוד.

מניות, בניגוד להימור בקזינו, הן לא משחק סכום אפס. זו שותפות ברווחיהן של חברות. מכיוון שהרווחים הללו עולים, בממוצע לאורך זמן, השותפות הזאת יוצרת ערך למשקיעים. המבחן הסטטיסטי הוא מה שמבדיל בין השקעה להימור. הידיעה הזאת מאפשרת למנהלי השקעות מקצועיים לגבור על חוסר הוודאות ולהמשיך להשקיע במניות גם כשהשוק נופל.

לרוע המזל, מרבית המשקיעים הפרטיים אינם מכירים בכך. הם לא מבינים את הבסיס הסטטיסטי שמספק את הרציונל להשקעה במניות. הם עדיין חושבים שמדובר במזל. וגם אם הכישוף של שוק המניות הצליח עד עכשיו, זה לא אומר שיצליח גם בעתיד.

3. סבלנות היא נכס
 שמניב תשואה גבוהה

ישראלים הם עם חסר סבלנות. הם רוצים הכל כאן ועכשיו. כפי שאמר גיבור הסרט "מתחת לאף": ״אני סמי בן טובים דפקתי הקופה״. המשקיע הישראלי מחפש לבצע מכה גדולה, מהר, כזאת שתעשיר אותו במהירות ותמנע ממנו את הצורך לחסוך פרוטה לפרוטה לימי סגריר. ואולם בשוק המניות חוסר סבלנות הוא חיסרון. מספר המשקיעים שהצליחו להרוויח הון רב מהשקעה ישירה בניירות ערך הוא נמוך מאוד. מרבית המתעשרים משוק ההון עשו זאת דרך ניהול השקעות וגביית דמי ניהול, ולא מתשואות גבוהות על מניות.

הבורסה נוטה להיטיב עם משקיעים סבלנים ומתמידים. לאורך זמן יצליח שוק המניות לספק תשואה שנתית סבירה חד־ספרתית גבוהה או דו־ספרתית נמוכה - בין 8% ל–12%. זו תשואה נאה ששומרת על הערך הריאלי של הכסף עם תוספת קטנה. זו לא תשואה שמוציאה אנשים לפנסיה בגיל 45 חסרי דאגות.

יש אמנם תקופות קצרות שבהן השוק עולה בחדות. אחרי משבר עמוק השוק יכול לעלות 30% ואף 50% בשנה אחת, אבל איש אינו יודע לתזמן את השווקים ולדעת מתי לצאת או להיכנס אליהם. היעדרות מהשוק עלולה להיות אסון. במחקר של זליגמן נבחן מדד S&P 500 מ–1987 ועד 2006. מי שהשקיע במדד את כל השנים האלה נהנה מתשואה שנתית ממוצעת של 11.8%, אך מי שנעדר מעשרת הימים הכי טובים (ולך תדע מתי יהיו ימים כאלה) נאלץ להסתפק בתשואה שנתית ממוצעת של 8.6% בלבד. מי שלא היה בשוק ב-20 הימים הטובים כבר הציג תשואה שנתית ממוצעת של 6.5% - כלומר, תשואה הנמוכה ב-45% ממי שהשקיע לאורך כל הזמן. לכן למשקיע הפשוט (וגם למקצוען) אין שום טעם להיכנס ולצאת מהשוק לתקופות קצרות. הדרך היחידה להרוויח היא להחזיק בתיק מפוזר של מניות לאורך זמן.

4. התארכות תוחלת החיים מחייבת לחסוך יותר

אם לפני כעשור גיל התמותה הממוצע היה 75, הרי שכיום הממוצע במדינות המפותחות הוא גיל 83. מומחי פנסיה, רפואה ואקטואריה אומרים שתוחלת החיים של תינוקות שנולדים כיום כבר תהיה ארוכה מ-100 שנה.

הבעיה היא שמול העלייה בתוחלת החיים אין עלייה מקבילה בגילי העבודה. רובנו סבורים שנעבוד עד גיל 67, אך העובדות מראות כי ממש לא כולם יזכו לעבוד עד גיל הפרישה הרשמי, וכנראה שחלק לא מבוטל ימצא את עצמו מחוץ לשוק העבודה קודם לכן. המשמעות היא פחות כסף בקופת החיסכון, שאמור להספיק לשנים רבות יותר. לכן אין ברירה: כדי שנוכל לממן חיים ראויים בכבוד לאורך שנים רבות, רובנו חייבים לחסוך יותר, וגם להשיג תשואות גבוהות יותר על החיסכון.

כדי לעשות זאת, במיוחד בעידן של ריביות אפסיות באג"ח הממשלתיות, הדרך העיקרית להשגת תשואות גבוהות יותר עוברת בהשקעה מושכלת בשוק המניות. השקעה כזאת היא אולי לא הדבר הכי קל לעיכול, אבל הרי אין לנו הרבה חלופות. מי שבכל זאת חושש מכך, שידמיין לעצמו חיים כפנסיונר עני ונזקק, ויחליט ממה הוא פוחד יותר.

מנגנון של התגברות על משברים

הפער בין השקעה במניות להשקעה באג"ח הוא מהותי ככל שתקופת ההשקעה מתארכת. על פני זמן, המשברים שתוקפים את המניות מדי פעם מיטשטשים ונעלמים. למשל, ב-30 השנים האחרונות (1985–2015) התחוללו בכלכלה העולמית ובשוקי ההון כמה משברים חמורים.

באוקטובר 87' קרס מדד דאו ג'ונס ב–22% ביום אחד, ולקח לו כמה שנים להתאושש. ב–98' התחולל משבר מטבעות חמור באסיה. ב–2001 התפוצצה בועת הדוט.קום בוול סטריט ומדד בורסת נאסד"ק נפל בכ–80% משיאו בתוך שנתיים. וב–2008 התחולל משבר נדל"ן ואשראי עצום ממדים, שאותותיו ניכרים בכלכלת העולם עד היום. והנה, למרות כל המשברים האלה, ולמרות הירידה החדה באינפלציה ובריביות, שמיטיבה עם השקעה באג"ח, שוקי המניות עדיין הניבו תשואות עודפות.

בדיקה של בית ההשקעות האמריקאי זליגמן מראה כי מאז 1928, כשבודקים תקופות עוקבות של 10 שנים, הניב מדד S&P 500 האמריקאי, כולל דיווידנדים, תשואה מצטברת של 11.5% בשנה בממוצע. תשואה כזאת על פני 10 שנים מכפילה השקעה של 100 אלף דולר בכמעט פי שלושה ל–297 אלף דולר. השקעה באג"ח ממשלתיות של ארה"ב ל–10 שנים הניבה באותו זמן תשואה של כ–5.6% בלבד -  כלומר, תיק של 100 אלף דולר היה צומח ל–173 אלף דולר.

איזו תשואה תניב עם השניםה שקעה התחלתית של 100 אלף דולר - ממוצע התשואות מאז 1928
30 שנה - השקעה במניות הניבה 2.52 מיליון דולר
השקעה באג"ח הניבה 598 אלף דולר

פערי התשואות גדלים ככל שתקופת הבדיקה מתארכת. מי שהשקיע בשוק המניות ברציפות על פני 20 שנה והשיג תשואה של 11.5% בשנה, הגדיל תיק של 100 אלף דולר ל–960 אלף דולר. תיק אג"ח ממשלתיות יצמח באותו זמן "רק" ל–320 אלף דולר. מי שמצליח להחזיק מעמד למשך 30 שנה יכול היה להצמיח תיק מניות של 100 אלף דולר ל–2.5 מיליון דולר, פי ארבעה מתיק שהושקע באג"ח.

חשוב לסייג ולומר שהתשואות המוצגות כאן הן נומינליות, ואינן מותאמות לאינפלציה. בחלק מהתקופות שררה בארה"ב אינפלציה גבוהה ששחקה הן את שווי תיקי האג"ח והן את תיקי המניות. בנוסף לכך, מדובר בתשואות עבר גבוהות, שנמדדו בתקופות שבחלקן שררה בארה"ב צמיחה כלכלית מהירה.

איש לא מבטיח תשואות ממוצעות כאלה בעתיד. ועדיין, אלה פערי תשואה עצומים, שמסבירים מדוע מניות הן חלופה מועדפת למרות הטלטלות שבדרך. אלא שניתן ליהנות מהן רק כשנמצאים בשוק לאורך זמן, ולא כשנבהלים ומדלגים פנימה והחוצה באופן תכוף.
 

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: סקירה יומית של שוק הנדל"ן ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות