המשקיעה | ואז הדייר נעלם: קנינו דירה להשקעה בברלין, וזה לא פשוט כמו זה נשמע

המחיר היה אטרקטיבי, היזם הבטיח שיפוץ והתשואה נראתה מבטיחה ■ ואז היזם התעכב, השיפוץ התארך והדייר הפסיק לשלם ■ הצד הפחות זוהר של השקעות בחו"ל, חלק א'

מיכל פלטי
מיכל פלטי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
טראם באלכסנדר-פלאץ, גרמניה
טראם באלכסנדר-פלאץ, גרמניהצילום: בלומברג
מיכל פלטי
מיכל פלטי

7:00 בבוקר במלון ברלינאי, לפני כחודשיים. אני מתחילה את היום ליד המחשב בעיר שאני מרגישה בה בבית, בחוץ חושך מוחלט.

מי אתם, אנשים שמתחילים לעבוד ב-11:00 ומסיימים ב-18:00? חלק ניכר מתושבי אירופה כמובן, אנשים שהם לא אני, למרות הדרכון האירופי. זה ביקור ראשון בברלין אחרי שנתיים של קורונה, שנועד בין היתר, להסדרה סופית של ענייני מיסוי סבוכים.

>> לכל הטורים של המשקיעה

העיר מאוששת, כך נראה. החנויות ובתי הקפה פתוחים, השירות אדיב, וכרגיל - דבר לא מסגיר את הטרחנות הביורוקרטית האינסופית שישראלית שרוכשת כאן דירה נתקלת בה. במיוחד כשהיא רוצה למכור, להתנהל, לקבל דו"ח או לשלם מסים.

את הרומן הארוך עם העיר התחלתי לפני קרוב ל-20 שנה. אני ומי שהיתה אז בת זוגי הגענו לטיולים ראשונים בעיר שכולה אתר בנייה אחד גדול. פוטסדאמר פלאץ - מרכז העסקים החדש של העיר המתנוסס באדריכלות חדשה - היה מגרש חול חרוש. מנופים נראו מכל עבר. רחובות מזרח ברלין המוזנחים ניצבו והמתינו. יזמים מכל העולם - ובהם איך לא, גם ישראלים - רכשו בניינים במחירי אפסיים. עשינו סיבוב בעיר, שמענו הצעות של סוחרים זריזים, פחדנו להשקיע ולו יורו אחד במקום זר - וחזרנו הביתה. איזו טעות.

המחירים בעיר עלו אז משנה לשנה. דירה, ריקה מדייר, בשכונה מצוינת בת שני חדרים, אפשר היה לקנות בפחות מ-100 אלף יורו. רוצות בניין? יש ב-700 אלף יורו. משכנתא? 50% לפחות. היסוס ועוד היסוס. מה לנו ולזה. מי רוצה לפתוח חשבון בנק בחו"ל, לשלם דמי ניהול, ובעיקר לשלוט מרחוק על הנכס. שוב חזרנו הביתה.

פוסטדאמר פלאץ בברליןצילום: ANNEGRET HILSE/רויטרס

לאחר יותר משלוש שנים נרכשה דירה קטנה ברחוב הרמן בעיר תמורת 70 אלף יורו. מכיון שנלקחה משכנתא של 35 אלף יורו, רכשנו דירה בברלין במחיר של מכונית משפחתית קטנה.

היזם הזריז, שגם אליו נגיע בהמשך, הציע לשפץ את הדירה הריקה בעלות של כ-15 אלף יורו - "סיבוב" נאה לכל הדעות על חשבוננו, אבל הסכמנו. מכאן ואילך החלה השתלשלות עניינים שבה בכל ביקור בעיר, נסענו להציץ בדירה העוברת את השיפוץ הארוך בהיסטוריה - 40 מ"ר בשנה.

זה היה שיעור ראשון בניהול נכס מרחוק: לדברי היזם, מכיון שמדובר בשיפוץ של עשרות דירות במקביל, עלינו להמתין למכולות, לבעלי מקצוע ולמעצבת. נהפכנו להיות חלק מקבוצת רכישה מבלי שנשאלנו. וכן, אפשר לעשות הכל לבד, תמיד. וזה טור על יזמות לא? אבל להישאר בעיר, לחפש בעלי מקצוע ולהתנהל מולם - זה תענוג מפוקפק גם בתל אביב. ויתרנו.

לאחר שנה הדירה הושכרה בתשואה חלומית של 700 יורו בחודש, מתוכם גוזר היזם דמי ניהול נאים, ועדיין זו היתה עסקה טובה שלא מצאנו כמוה בשום מקום אחר. עסקה טובה מדי, כפי שהתברר בהמשך - פיתוי נאה ומתוחכם לעסקות שבאו אחריה.

הניסיון החיובי הזה הוביל לרכישת דירה נוספת. הפעם היינו נועזות יותר, ורכשנו דירה גדולה יותר, ובה דייר ותיק ששילם שכר דירה מדי חודש. אנחנו ראינו יציבות, היזם הבטיח ג'נטריפיקציית בזק - "ברגע שיתאפשר – נפנה אותו, הדירה תהיה ריקה, ערכה יעלה, נשפץ ונשכיר מחדש", אמר.

יחסינו עם הדייר האלמוני מבחינתנו, התנהלו בשלווה של הפקדות בחשבון ותשלום דמי ניהול מצידנו. עד שיום בהיר אחד, הוא חדל לשלם. ולא רק חדל לשלם, אלא אף התנהל בתחכום חוקי - מכיון שבברלין אי תשלום של שלושה חודשים רצופים הוא עילה לפינוי, הקפיד דיירינו לשלם לסירוגין - פעם כן ופעם לא, ואז חודשיים לא שילם, ושוב תשלום, וכך הלאה.

השיחות הרבות שקיימנו עם היזמים לא עזרו. חוקי השכירות בברלין מגינים על הדיירים, ואיפשרו את הסידור המשונה הזה. והנה ביום אחד, פסקו לגמרי התשלומים.

כעבור ארבעה חודשים, כשצילצלנו שוב ליזמים, נאמר לנו שהדייר נטש את הדירה - הותיר אותה מאחור ועבר להתגורר עם בנו מחוץ לעיר. כמובן שאת החוב על חודשים ארוכים של שכר דירה לא היתה לנו דרך לגבות. "הדייר עזב מיוזמתו - אתן בנות מזל!", צהל היזם מעברו השני של הקו.

הדירה נותרה ריקה, ממתינה לשיפוץ מאסיבי, שכמו מאורת הארנב ב"אליסה בארץ הפלאות" המתין לנו בלי לדעת מה מסתתר במורד הדרך.

ההמשך, בשבוע הבא.

הכותבת היא עיתונאית ובעלת מיזם עצמאי בתחום הקולינריה

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

מ-2008 ועד היום: איך הגענו לאינפלציה הנוכחית

יוני ומיכל רכשו דירה במחיר דמיוני. כך הם איבדו שליטה על המשכנתא אחרי פחות משנה

ריחאניה. "מרגישים אירופה"

"יש שני יישובים בישראל שבהם הכל נקי, הולכים ברחובות ומרגישים אירופה"

גיף הסכם ממון 2

״הייתי בהלם, עורך הדין אמר לי: ׳חתמת על הסכם של כלה מאוקראינה׳"

עבודות על הרכבת הקלה בכיכר רבין, ביולי. "הולכי הרגל, ובמיוחד ילדים או אנשים מבוגרים, נתונים בסיכון יומיומי, סכנת חיים בעיר"

"אני מפחדת על חיי כשאני יוצאת לרחוב": המלחמה של תושבי תל אביב

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

קשישים בגינה ירושלים

20 אלף שקל בחודש: תתחילו לחסוך עבור מטפל זר בבית

ג'ורג'ה מלוני בנאפולי, שלשום

סערה נדירה: צירוף הגורמים שמאיים להיות חמור יותר ממשבר 2008