עקשנות ממשלתית יכולה להרוס תעשייה שלמה

התפתחויות טכנולוגיות מעוררות שינויים מרחיקי לכת בתעשיות רבות. שוק התקשורת, למשל, אינו יכול להתנהל בעידן הסטרימינג כפי שהתנהל בשלושת העשורים האחרונים - ולכן אפשר לחזות בתזזית רבה בענף. בעידן החדש, ענפים רבים צריכים לחשוב מחדש על רווחיות. יש גם ענפים שבהם החיבור בין תעשייה ישנה לטכנולוגיה חדשה מציב איום קיומי על השחקניות הוותיקות והמוכרות, כפי שקורה בתעשיית הרכב.

השינויים בשיטות ההנעה ועליית המכוניות האוטונומיות מאלצים את יצרניות הרכב הגדולות להשקיע מיליארדים בפיתוח טכנולוגיות. לא כולן יכולות, בעיקר כשבעורפן נושבות חברות שכלל לא נחשבו למתחרות עד לפני שבע שנים - כמו גוגל, אפל או חברות שהצליחו לעורר שינוי מהותי, לפחות בשיח, כמו טסלה. וזה עוד בלי להזכיר את שלל יצרניות הרכב החדשות שצצו בסין ונהנות מתמיכה ממשלתית.

מיזוגים הם אינם תופעה חדשה בענף הרכב. במהלך ההיסטוריה קמו ועלו חברות רכב רבות ומותגים ותיקים נרכשו על ידי חברות מבוססות. כך נוצרו כמה מפלצות רכב שמנהלות מותגים כמו טויוטה, פולקסווגן, ג'נרל מוטורס ובמידה מסוימת גם יונדאי-קיה.

פיאט רואה את המגמה הזאת כבר עשור. היא יודעת שלבד היא לא תצליח לשרוד - ועמה תיעלם תעשיית הרכב האיטלקית. היא הצליחה להשתלט על קרייזלר אחרי פשיטת הרגל, אבל זה לא מספיק, היא חייבת שותפה נוספת. רנו נראית כמועמדת מושלמת, בעיקר בזמן שעתיד הברית שלה עם ניסאן אינו ברור. הנהלת רנו אפילו התלהבה מההצעה. גם המשקיעים חשבו כך - מניית החברה זינקה אחרי הצעת הרכש. לשתי החברות יש קו מוצרים ונוכחות עולמית שעשויים להשלים אלה את אלה.

אבל ממשלת צרפת, בעלת המניות הגדולה של רנו, חשבה אחרת. הממשלה מקשה על ביצוע העסקה, בטענה שהיא דואגת לעתיד התעשייה הצרפתית. נשיא צרפת, עמנואל מקרון, אפילו סירב לפגוש את יו"ר רנו. בקצב הזה, לא רק שהממשלה לא תעזור לתעשייה, היא עשויה להרוס את אחד המותגים החזקים ואת אחד המעסיקים הגדולים שקמו בצרפת ב-120 השנים האחרונות.