יודעים ושותקים: לאן נעלמים מיליארדי שקלים בדרך לחשבונות הפנסיה שלכם

כיצד הייתם נוהגים אם סכום מסוים מהשכר שלכם היה מעוכב באופן קבוע למשך חודשים, בכל פעם מסיבה אחרת? כנראה הייתם פונים אל האדם שאחראי לכך ומביעים תרעומת, וכנראה שגם לא הייתם מניחים לאותו אדם עד שהבעיה הכרונית היתה זוכה לטיפול הולם ונפתרת אחת ולתמיד. מתברר שזה מה שקורה עם רבות מההפקדות הפנסיוניות של הציבור, ואף שהבעיה ידועה לכל, היא מתקבלת בהבנה על ידי כל השחקנים בענף, כולל הרגולטור — רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון.

לכל גוף שמנהל כספי פנסיה יש חשבון שנקרא פנדינג (Pending), שאליו זורמים כספי הפקדות שלא ידוע למי הם שייכים, מסיבות מגוונות — החל בטעויות הקלדה שגורמות לאי־התאמה בין שם החוסך לשם המפקיד ועד להזנת כתובת לא נכונה.

לאחר שהכסף הגיע לחשבון הפנדינג, הגוף שמנהל את הכסף נדרש לאתר את הבעיה ולתעל את ההפקדות לחשבון המתאים, תוך שהוא מחזיר את התשואה שהחוסך איבד כתוצאה מהעיכוב. לכאורה ניתן היה לחשוב שמדובר בהליך טכני בלבד, כזה שלא אמור להטריד את החוסך כלל, שכן ניתן היה לצפות כי התאמת חשבונות פשוטה באומת היי־טק לא אמורה להימשך יותר מכמה ימים. ואולם בחשבון הזה נמצאים מיליארדי שקלים.

הבעיה מחריפה במקרה שהחוסך עובר מקום עבודה, או מעוניין להעביר את כספו לקרן אחרת. במצבים כאלה הכספים שהפקיד ונכלאו בחשבון פנדינג עלולים ללכת לאיבוד לחלוטין, בלי שיהיה אפשר לאתר אותם אי־פעם.

עיכוב של חודשיים עד שנה

בסוף יוני, כאשר כתבנו במדור זה על חשבונות הפנדינג, הערכנו שיש בהם סכום מצטבר של כ–2.5 מיליארד שקל. את ההערכה גיבשנו בעזרת מקורות בתחום החיסכון הפנסיוני. מי שמחזיקה בנתוני האמת, כולל התפלגות חשבונות הפנדינג של החברות השונות, היא רשות שוק ההון. אלא שברשות טענו אז שמדובר בנתונים חסויים, וסירבו למסור אותם. בעקבות זאת, נאלצנו להגיש בקשה לקבלתם על בסיס חופש המידע, והסתייענו בהגשת הבקשה בעו"ד אלעד מן, היועץ המשפטי של עמותת הצלחה.

נדרשו לרשות שוק ההון כחודשיים להציג את הנתונים, והם התקבלו בערב ראש השנה.

נתוני הרשות, שמשום מה אינם עדכניים אלא נכונים לסוף אפריל, מראים כי בחשבונות הפנדינג היו באותו זמן 1.9 מיליארד שקל. אחת השאלות שעליהן הרשות לא השיבה היא במשך כמה זמן הכספים נתקעים בחשבון הזה. מקורות בשוק החיסכון הפנסיוני העריכו כי העיכוב יכול להתחיל בחודשיים, ובמקרי קיצון הכספים יכולים להיתקע במשך שנה.

1.9 מיליארד השקלים הם ההפרש בין סך ההפקדות בינואר עד אפריל (51.8 מיליארד שקל) לבין הכספים ששויכו לחשבונות הלקוחות (49.9 מיליארד שקל). 3.8% מההפקדות שאינם משויכים כראוי יכולים להישמע כמו שיעור נמוך, אבל זהו עדיין שיעור גבוה מאוד בהשוואה לבנקים, למשל, שם מבצעים פעולות דומות רבות בלי כל בעיה.

פערים מטרידים

נתון נוסף שהרשות מסרה הוא התפלגות חשבונות הפנדינג של גופי הפנסיה השונים. ברשות סירבו למסור את שמות החברות, אלא ציינו אותן באותיות, אבל אפשר לזהות את החברות בוודאות גבוהה למדי, בעיקר את הגדולות שבהן. ניתן להניח כי החברות א'־ה' הן חמש הגדולות — מגדל, כלל, מנורה, הפניקס והראל — ואילו הגופים ח'־י"א הם גופי פנסיה גדולים כמו פסגות, מיטב דש ואלטשולר שחם.

הפערים שמתגלים בין סכומי ההפקדות של הלקוחות לסכומים ששויכו בפועל לחשבונותיהם מטרידים. כך למשל, גוף א' מצליח לשמור על שיעור נמוך יחסית של 3.5% מהכספים שלא שויכו, ואילו גוף ב' לא שייך 6% מההפקדות.

מי שחסכונותיו מנוהלים בגופים ג' ו־ה' יכול להסתפק בשיעור אי־שיוך של 2.5% — זה נתון זניח לעומת גוף ז', שלא שייך 13.6% מהכספים שהופקדו לניהולו. לעומת זאת, גופים קטנים אחרים מצליחים לשמור על 100% שיוך.

עו"ד מן מעמותת הצלחה אמר: "הנתונים מגלים תמונה מטרידה בכל הנוגע לסכומים הכלואים בחשבונות המעבר ולאופן שבו מבוצעים בקרה ופיקוח על סוגיה מהותית זו. ראוי היה כי בעניין בעל משמעות מרכזית כזאת, היו מתבצעים מעקב ודיווח הדוקים יותר, תוך פעולות יזומות של הרשות לצמצום הסכומים הכלואים ומשך הזמן שהם נמצאים בחשבונות אלה — גם בהיבט של צמצום ההבדלים בין החברות".

חוסר השקיפות פוגע גם בתחרות

אחת החברות המהפכניות בתחום הביטוח היא למונייד — חברה ישראלית שפועלת בניו יורק. למונייד היא חברת ביטוח אינטרנטית, ששינתה את אופן ההסתכלות על הענף. היא פועלת בתחום הדירות והרכוש, וכל התקשרות הלקוחות עמה — החל בפתיחת הפוליסה, עבור הגשת תביעה ועד קבלת התשלום — מתבצעת דרך האתר, בלי צורך בנציג שירות.

המודל העסקי של למונייד שונה מהמקובל — החברה לוקחת 20% מהפרמיה שהלקוח משלם, ויתרת הכסף מיועדת לתשלום התביעות. כך מנותק הקשר בין אי־תשלום למבוטח לבין רווחיות החברה, כפי שמתקיים בחברות הביטוח המסורתיות.

לא פעם ביקשה המפקחת על שוק ההון והביטוח, דורית סלינגר, מלמונייד להיכנס לישראל. אנשי למונייד הסבירו לה שאחת הבעיות העיקריות היא היעדר מידע וסטטיסטיקה בישראל. כדי לתמחר באופן מדויק את הפוליסה ואת עלות הביטוח, למונייד נעזרת בניתוח מידע, ורמת הרזולוציה שאליה היא נכנסת לשם כך גבוהה במיוחד. למשל, היא בודקת בתוך כמה זמן מגיעה כבאית לרחוב שבו נמצאת דירה מבוטחת.

בישראל, מידע כזה פשוט לא קיים. לפני שנצליח לאסוף אותו, אפשר להסתפק במידע גלוי על חשבונות הפנדינג, שבהם כלואים כספי הפנסיה של הציבור. כך יידעו כל החוסכים כיצד מתנהל חשבון הפנסיה שלהם, ואם קורה שחברת הביטוח לא יודעת לטפל במהירות בכספים שהם מפקידים — יצביעו ברגליים ויעברו לחברה שעושה עבודה טובה יותר.