"עוף החול": כך הצליחו כלכלות שהגיעו למוות קליני לחזור לחיים

פקיסטן וארגנטינה הן מדינות שהצליחו לקום מההריסות הכלכליות ולהיהפך להשקעה משתלמת ■ כיצד מדינה ששליש מאוכלוסייתה חי בעוני נהפכה ליקירת המשקיעים, אילו שלבים עברו מדינות מסוגה בדרך להתאוששות - וכיצד תזהו את הזדמנויות ההשקעה הבאות?

לוגו אקונומיסט
אקונומיסט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
PAKISTAN-DAILYLIFE/
צילום: FAYAZ AZIZ/רויטרס
לוגו אקונומיסט
אקונומיסט

נוואז שריף הוא ראש ממשלת פקיסטן לשעבר. הסיבוב השלישי שלו בתפקיד הסתיים ב-28 ביולי לאחר שבית המשפט העליון קבע כי הוא אינו כשיר לתפקיד. עם זאת, הוא יכול לטעון בצדק כי השאיר את כלכלת המדינה במצב טוב מכפי שהיתה. בפעם האחרונה שאזרחי פקיסטן הלכו לקלפיות, התמ"ג צמח ב-3% - רמה נמוכה בעבור מדינה ענייה עם אוכלוסייה מתפתחת; האינפלציה היתה 10%; והגירעון התקציבי התנפח.

ארבע שנים לאחר מכן, האינפלציה ירדה למספר חד־ספרתי נמוך. הגירעון התקציבי התכווץ, והוא קצת יותר מ–4% מהתמ"ג, והכלכלה צומחת בכמעט 6%. גם המשקיעים שמו לב לכך. מאז 2012, שווי שוק המניות של פקיסטן הכפיל את עצמו במונחים דולריים (ראו תרשים).

פקיסטן אינה שוודיה. היא עדיין בצד הלא נכון של המדדים הגלובליים בביטחון, שחיתות ופיתוח אנושי. לפי הבדיקה האחרונה שנעשתה בנושא, כמעט 30% מהאוכלוסייה חיה בעוני. עם זאת, אפשר להתנחם בעובדה שכלכלה שהיתה על סף משבר הצליחה להתייצב. לאחר השינויים האלה, פקיסטן נהפכה לסוג של יקירת המשקיעים. לפיכך, היא דוגמה לסוג מסוים של תפנית, כזו שמשקפת שדרוג של המדיניות המקרו־כלכלית.

סיפורים מהסוג הזה הם נדירים למדי, משום שהרפורמות הנדרשות לשם כך הן כואבות. בדרך כלל מוצאים אותם במה שמכונה "כלכלות חזית", שנמצאות מעבר לקצה המסוכן ביותר של עולם ההשקעות. לא כל השווקים האלה ילכו בדרך שהלכה בה פקיסטן. תיאור הולם יותר בעבור כלכלה שחזרה ממצב קרוב למוות למצב נסבל, יכול להיות "כלכלת עוף החול" - על שם עוף החול (הפניקס) שקם לתחייה מתוך האפר.

השלבים: משבר, שינוי ולידה מחדש

אילו מקומות מתאימים לתיאור הזה? הטווח נע מאזורים מוכי אסון, כמו זימבבואה (או אפילו ונצואלה), שעשויים יום אחד לחזור לחיים נורמליים; דרך סיפורים על שלבים ראשוניים של התאוששות מגומגמת, כמו ארגנטינה, מצרים או הפיליפינים.

לכלכלות האלה אין הרבה במשותף, מלבד היסטוריה של ניהול גרוע. אבל יש כמה תמות שחוזרות על עצמן. החיים הפוליטיים בהן בדרך כלל בלתי־יציבים - למשל, הצבא מטיל את צלו הארוך על השלטון בפקיסטן, מצרים וניגריה, לדוגמה. כלכלות עוף החול גם נוטות לעבור את אותם שלושה שלבים: שלב של משבר או "אפר", שבו הצרות נהפכות למשבר וההון בורח מהמדינה; שלב של תגובה, שבו פוליטיקאים מחליטים ליישם רפורמות, בדרך כלל בתמיכת קרן המטבע הבינלאומית; ושלב של "לידה מחדש", שבו ההון חוזר למדינה על רקע תחזיות להתאוששות כלכלית.

נתחיל בשלב המשבר. הנסיבות שונות ממדינה למדינה, אבל התבנית הכללית דומה למדי. הכלכלה נתקלת באילוצים פיננסיים: לפעמים זה הגירעון התקציבי; לעתים קרובות יותר זה גירעון הסחר. המשקיעים ממאנים להציע מימון; הריבית מזנקת וזרימות ההון הזר נעצרות, או גרוע מכך - ההון בורח מהמדינה. המטבע נתמך בשלב זה על ידי התערבות ממשלתית: יתרות המט"ח מידלדלות, אבל כך נשמרת האשליה שהמטבע שווה יותר מכפי שהוא שווה באמת. היתרות ממשיכות להצטמק, קשה להשיג מטבע זר, ומתחיל מחסור במוצרים בסיסיים. הכלכלה צולעת.

נוואז שריף, ראש ממשלת פקיסטן לשעברצילום: Anjum Naveed/אי־פי

הסיבות להתחלה של משבר מסוג זה הן שונות. נקודה חלשה בפקיסטן, למשל, היתה הסתמכותה על יבוא של נפט לרוב אספקת החשמל שלה. כשמחיר הנפט הגולמי נסק ליותר מ–100 דולר לחבית ב–2013, העלות של הסובסידיות הממשלתיות לנפט פרצה את תקציב הגירעון שלה. במצרים הבעיה היתה הגירעון בחשבון השוטף (כלומר, מאזן הסחר יחד עם ההכנסות מהשקעות זרות, פחות התשלומים למשקיעים זרים) שהתרחב מ–0.8% מהתמ"ג ב–2014 ל–5.6% עד 2016. הצניחה במחיר הנפט פגעה בהכנסות מתעלת סואץ ובהכנסות ממדינות שכנות עשירות בנפט, ובעיות ביטחוניות הובילו לירידה בהכנסות מתיירות.

בשלב השני של השינוי, מאמצת הממשלה צעדים שמרניים בנוגע לשער חליפין ומדיניות פיסקלית ומוניטרית. כך, בדרך כלל נותנים לשער המטבע ליפול, מקצצים סובסידיות ממשלתיות ומשתמשים במדיניות מוניטרית כדי לשלוט באינפלציה — במקום לממן את הוצאות הממשלה.

ההון חוזר - סימן לשינוי כיוון

זה לא מספיק שפקידי הממשל יתמכו בשינויים כאלה. מי שעומד בראש הממשלה חייב לגבות את הרפורמות. אנדרו ברודנל, מנהל קרנות באשמור, אומר כי ברגע שראש הממשלה מהווה דוגמה, הוא משפיע על התנהלות שאר המוסדות במדינה. יתרון גדול הוא כשמאחורי השינויים האלה עומדת דמות בעלת פרופיל גבוה, כמו מאוריציו מאקרי, נשיא ארגנטינה, שנבחר עם מצע שכולל רפורמות כלכליות.

פעמים רבות קרן המטבע הבינלאומית תתערב בנעשה, תלווה יתרות מט"ח ותייעץ בענייני מדיניות. מצרים אימצה תוכנית תלת־שנתית של קרן המטבע בנובמבר 2016. פקיסטן התחילה את תוכניתה האחרונה בספטמבר 2013.

זהו פעמים רבות הסימן ללידה מחדש, שבו ההון שברח מתחיל לשנות כיוון. להצליח למשוך בחזרה הון למדינה זה משהו שנמצא "על הסקאלה בין חשוב מאוד לקריטי לחלוטין", אומר פול מקנמרה מ–GAM, חברה לניהול קרנות. לוקח זמן להקטין גירעון בחשבון השוטף, אפילו עם מטבע שערכו נמוך מאוד. יש צורך בזרימות הון כדי לממן את הגירעון שנותר וגם כדי לבנות מחדש את יתרות המט"ח.

האנשים הראשונים שאותם מנסים למשוך חזרה הם אזרחים שהעבירו את הכספים שלהם לחו"ל לפני המשבר. הריבית הגבוהה (שדרושה כדי לרסן את האינפלציה) והסיכון המועט יחסית במטבע - בעקבות הפחתת הערך שלו - יפתו גם משקיעים אחרים. למשל, משקיעים זרים מחזיקים כעת כמעט רבע מהאג"ח של מצרים, לפי נתונים של ג'יי פי מורגן צ'ייס. חנינות מס הן דרך נוספת להחזיר כספים למדינה. ארגנטינה גייסה 117 מיליארד דולר באופן הזה ב–2016 ו–2017.

התקווה היא שבתוך, נניח, שנתיים של משבר, האינפלציה כבר תעבור את השיא, הכלכלה תצמח בשיעור נאה והגירעון בחשבון השוטף יימצא תחת שליטה. מצב זה מאפשר רפורמות נוספות ותקופה של צמיחה כלכלית נטולת משברים. עם זאת, הרבה דברים יכולים להשתבש.

גם אחרי ההתאוששות - הסכנות אינן חולפות

אחת הסכנות היא שמצוקה חברתית ומהומות יורידו את הרפורמות מהפסים. קיצוץ הסובסידיות, בנוסף לפיחות משמעותי במטבע - כפי שקרה בארגנטינה וגם במצרים - דחפו את רמת האינפלציה ל–22% ו–31%, בהתאמה.

למרות זאת, בשני המקומות הכלכלה מתחילה לצבור תאוצה. לפי התחזיות האופטימיות, ניגריה נמצאת בשלבים הראשונים של תהליך כזה, אף שכבר היו בעבר כמה תקוות שווא. ניגריה הצליחה להתאושש באופן מרשים מירידת מחירי הנפט, היצוא הראשי שלה, ב–2009. מי שעמד בראש הרפורמות היה למידו סאנוסי, נגיד הבנק המרכזי, שזכה בתשואות על כך שריסן את האינפלציה ושיפר את יציבות הבנקים. שוק המניות זינק בעקבות השינויים האלה. אבל הרפורמות הסתיימו, וסאנוסי פוטר. עד 2016, כלכלת ניגריה היתה שוב בצרות צרורות.

גם כלכלות שכבר נהפכו לכלכלות עוף החול עומדות בפני סיכונים. ברגע שקורטוב של יציבות חוזר לכלכלה, הדחף לרפורמות נוספות הרבה פעמים מתעמעם. בפקיסטן, לדוגמה - מאז הסתיימה התוכנית של קרן המטבע בשנה שעברה, יש התרופפות במשמעת הפיסקלית והמוניטרית, ובעיות ישנות צצות ועולות.

הצפי לצמיחה מהירה תלוי כעת בהשקעות הסיניות ב"פרוזדור הכלכלי" הסיני־פקיסטני שאורכו 3,000 ק"מ (הקרוי CPEC). זה שם את פקיסטן במצב מוכר: הסתמכות על הון זר, שיכול להתגלות כהפכפך ויקר. לבעיות ייקח זמן מה לצוץ, ועד אז, המשקיעים כבר ידברו על המהפך הכלכלי בזימבבואה או ונצואלה.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

קהילת גן החיים, בקעת יבנאל. עבודת כפיים וחלוציות

"מחבקי העצים" קנו כאן אדמות ב-30 אלף שקל לדונם. היום הן שוות הון

גיף הסכם ממון

"לחתום על הסכם ממון היה הדבר הכי רומנטי שעשיתי. בזכותו קניתי לעצמי דירה"

ריטייל גנגסטר

מפורסם יותר מנשיא ארה"ב: הסיפור על הנוכל שהבריח לישראל 60 מיליון דולר

קיסריה מימין, וג'סר א-זרקא משמאל

"גם מאנדרומדה ביפו ברחו - והיום הלוואי שיכולתי לקנות שם דירה"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

ניר קורצ'ק, סמנכ"ל שיווק בפלייטיקה

הסמנכ"ל, האח הדירקטור והסטארט־אפ: העסקה המוזרה של פלייטיקה

נוריאל רוביני

חשבתם שיהיה רע? רוביני חוזה נפילה של 40% במניות ומיתון נוראי