אגוד קפצה בעקבות הודעה כי מנור ולנדאו יצטרפו לאליהו במכירת גרעין השליטה בבנק

מניית אגוד עלתה במסחר בבורסה בתל אביב ב-8.5% ■ חלקו של גרעין השליטה הוא 75% ממניות אגוד, כאשר אליהו, בעל המניות הגדול בבנק (27.2%), חייב למכור את מניותיו עד אוקטובר - והוא מתעקש לעשות זאת במחיר גבוה ממחירן בשוק

מיכאל רוכוורגר
מיכאל רוכוורגר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שלמה אליהו
שלמה אליהוצילום: אייל טואג
מיכאל רוכוורגר
מיכאל רוכוורגר

מניית בנק אגוד, הבנק השישי בגודלו במערכת הבנקאות בישראל, קפצה היום (א') ב–8.5% והבנק נסחר לפי שווי שוק של כ–1.27 מיליארד שקל — המשקף לו מכפיל הון (יחס בין שווי שוק להון עצמי) של כ–0.53. הקפיצה במניה התרחשה בשעות הצהריים, אחרי שהבנק דיווח לבורסה כי משפחות לנדאו, מנור ויעל זכאי־אלמוג צפויות להצטרף לשלמה אליהו במכירת גרעין השליטה בבנק, בהנחה שיימצאו קונים למניות השליטה בבנק.

אם לא יימצאו קונים — אליהו, ואולי גם שותפיו, ייאלצו לממש אותן בבורסה, במחירים נמוכים יותר מכפי שניתן היה לקבל ממכירתן למשקיע או לקבוצת משקיעים. ספק אם ניתן יהיה למצוא בבורסה רוכשים לחבילה כה גדולה של מניות אגוד.

לפי גורמים המקורבים לבעלי שליטה באגוד, המגעים עם רוכשים פוטנציאלים מתנהלים סביב מחיר המשקף לאגוד מכפיל הון של כ–0.7 — כלומר, מדובר בחבילת מניות שעשויה להימכר בתמורה לכמיליארד שקל.

ב–2012 רכש אליהו, בעל המניות הגדול בבנק (27.2%), את השליטה בחברת הביטוח מגדל. כעת הוא נאלץ למכור את אחזקותיו בבנק בשל חוק הבנקאות, האוסר להחזיק במקביל בשליטה בבנק ובחברת ביטוח. אליהו מתעקש למכור את המניות שלו באגוד במחיר גבוה ממחירן בשוק — בינתיים ללא הצלחה.

מאז השלמת הרכישה של מגדל, יצא אליהו מגרעין השליטה באגוד, ומניותיו הועברו לנאמן — השופט בדימוס בועז אוקון, שמטפל במציאת קונים למניות האלה ביחד עם פרופ' אמיר ברנע. אליהו קיבל מנגידת בנק ישראל, קרנית פלוג, כבר כמה הארכות למכירת המניות, והזמן שניתן לו למציאת קונים — עד אוקטובר 2017 — אוזל והולך. לפיכך, קרוב לוודאי שלא יקבל הארכה נוספת.

אם לא יימצא קונה בחודשים הקרובים, אוקון וברנע ימכרו אותן עד אוקטובר 2018 במתווה שנקבע מראש עם בנק ישראל, הכולל מכירה של 25% לפחות מהמניות בכל רבעון. אליהו מעוניין להנזיל את אחזקתו באגוד גם כדי להקטין את חובותיו לבנקים, המוערכים במיליארד שקל.

יש מתעניינים ברכישה - אך לא במחיר המוצע

אגוד הופרט ב–1993 כשהמדינה ובנק לאומי מכרו את מניות השליטה בבנק (כ–70%), לפי שווי של כ–130 מיליון דולר, לקבוצה שממשיכה לשלוט בו עד היום. מלבד אליהו, מחזיקות בבנק משפחת לנדאו (24.8%), השולטת גם בחברת האנרגיה רציו; ויעל זכאי־אלמוג ומשפחת מנור — המחזיקים יחד ב–22.8%, בחלוקה שווה. ב–25.2% הנותרים מחזיק הציבור.

יש כמה מתעניינים ברכישת מניות השליטה בבנק, אך עד כה לא נעשו הסכמות מחייבות עם איש מהם. אחד מהם הוא אלי יונס, שסיים ב–2013 קדנציה מוצלחת כמנכ"ל בנק מזרחי טפחות. יונס, שצבר מוניטין רבים במערכת הבנקאות (וכיהן בעבר גם כמנכ"ל הבנקים הפועלים וכללי) ושצבר הון של כ–250 מיליון שקל, מעוניין לגבש קבוצת משקיעים — ככל הנראה בינלאומיים — ולהשתלב בה כחלק מהבעלים באגוד. עם זאת, יונס, שעוסק בעיקר בייעוץ עסקי ובהוראה מאז פרישתו ממזרחי טפחות, לא יחתום על העסקה בכל מחיר.

גם לבנקים הבינוניים, דיסקונט ומזרחי טפחות, הוצע להשתלט על אגוד — שכן מדובר עבורם בהזדמנות נדירה לרכוש את הבנק הגדול מבין שלושת הבנקים הקטנים שנותרו עצמאיים, ושכוללים מלבד אגוד את דקסיה ישראל ובנק ירושלים. בדיוני ועדת שטרום אמרה המפקחת על הבנקים, חדוה בר, שתעודד מיזוג של הבנקים הבינוניים עם הקטנים, כדי לחזק את מעמדם של הבנקים הבינוניים. עם זאת, מהלך כזה יעלים בנק קטן וישפיע על התחרות בענף — דבר שעשוי להיתקל בהתנגדות מצד משרד האוצר והרשות להגבלים עסקיים.

אם הרגולטורים לא יתנגדו לעסקה, היא תאפשר לדיסקונט ולמזרחי לרכוש בנק שמחזיק ב–36 סניפים בפרישה ארצית, בתיק אשראי של כ–23.5 מיליארד שקל, בתיק פיקדונות של הציבור בסך 33.5 מיליארד שקל, בתיק ניירות ערך של כ–10 מיליארד שקל, בהון עצמי של כ–2.4 מיליארד שקל ובמאגר בלתי מבוטל של לקוחות קמעוניים ועסקיים.

בנוסף, לאגוד יש אחזקות של כ–14% בפרויקט הנדל"ני הגדול שיוקם בחוף התכלת בהרצליה, וכן נדל"ן שרשום בשווי נמוך משוויו הכלכלי.

כדי להפוך את העסקה למשתלמת — על הבנקים דיסקונט או מזרחי טפחות לרכוש את מלוא הבעלות על בנק אגוד. רק כך הם יוכלו ליהנות מהסינרגיה בפעילות ובחיסכון על עובדים והוצאות מחשוב. מדובר במהלך שידרוש משאבים כספיים רבים, ויצריך לצמצם את כוח האדם של אגוד.

לפיכך, המחיר ומתווה העסקה צריכים להיות אטרקטיביים מספיק עבור דיסקונט או מזרחי, שבשלב זה אינם רצים לבצע את הרכישה.

את הרבעון הראשון של השנה סיים אגוד עם תוצאות משופרות, שבאו לידי ביטוי בעלייה של כ–36% בהכנסות מריבית (נטו) לעומת הרבעון המקביל, שהגיעו ל–176 מיליון שקל.

בקיטון של 3.2% על הוצאות שכר, אגוד סיים את הרבעון החולף עם רווח נקי של 37 מיליון שקל, לעומת 4 מיליון שקל ברבעון המקביל. הרווח גילם תשואה להון של 6.4%, ואם מוסיפים לכך 19 מיליון שקל בגין הצגת שווי הוגן של ני"ע, מתקבלת תשואה להון של כ–8%.

עם זאת, שורה של גורמים מעיבים על יכולתו של אגוד לעשות את הפריצה המיוחלת קדימה, ולהפוך לבנק עצמאי לגיטימי — בין השאר, מבנה הבעלות הנוכחי, שבמסגרתו הבעלים לא מזרימים הון לבנק כדי להתרחב (ולרכוש, למשל, את דקסיה ישראל); תשלומים גבוהים בעשר השנים האחרונות לבנק לאומי בגין שירותי מיחשוב, שהגיעו בשנים אחרונות ליותר מ–100 מיליון שקל בשנה; הוצאות שכר גבוהות על עובדים — בשל העובדה שהסכם השכר של אגוד צמוד לזה של עובדי לאומי; ובמגבלות רגולטוריות שונות, שמונעות מהבנק להתרחב ומשיתות עליו הוצאות כבדות.

כל אלה גורמים לכך שאגוד מציגה בשנים האחרונות את יחס היעילות התפעולית (יחס בין הוצאות להכנסות תפעוליות) החלש במערכת, בשיעור של יותר מ–80%, ותשואה ממוצעת להון של כ–5% בלבד. בעשור האחרון הבנק אפילו לא התקרב לתשואה להון של 10%.

נכון לסוף 2016, הועסקו באגוד 1,288 עובדים — בהם יותר מ–800 עובדים קבועים. במסגרת תוכנית ההתייעלות שעליה הודיע הבנק לפני כחצי שנה, עד 2019 יפרשו ממנו כ–120 עובדים. הבנק זקף לשם כך הוצאות של 114 מיליון שקל בדו"חותיו — מה שגרם לכך שסיים את 2016 עם הפסד של 49 מיליון שקל. תוכנית ההתייעלות אמנם תפחית בהמשך את ההוצאות בכמה עשרות מיליוני שקלים, אך כדי להביא לשיפור ממשי בתוצאות על אגוד, יש לבצע תוכנית התייעלות נוספת.

באגוד מקווים שהמפקחת על הבנקים תרים את הכפפה שלא הרימו המפקחים הקודמים, ותטפל בסוגיית ההצמדה של השכר באגוד לזה של לאומי. בהסכם השכר האחרון שנחתם בין הנהלת לאומי לוועד העובדים (המסתיים ב–2018) יקבלו העובדים תוספת שכר שנתית (הטייס האוטומטי) של כ–4% ב–2015–2016, ולאחר מכן תוספת של כ–3.5% בכל אחת מהשנים 2017–2018.

ההסכמים האלה משפיעים לרעה על הבנק, שהוצאות השכר השנתיות שלו מוערכות ב–500 מיליון שקל, ונוגסות בחלק ניכר מההכנסות שהוא מייצר, ובכך פוגעות ברווחיות שלו וביחס היעילות התפעולית. לאור זאת, מציאת קונה שיסכים לשלם את המחיר הגבוה המבוקש וגם להשביח את הבנק — עשויה להתגלות כמשימה מאתגרת במיוחד.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

קהילת גן החיים, בקעת יבנאל. עבודת כפיים וחלוציות

"מחבקי העצים" קנו כאן אדמות ב-30 אלף שקל לדונם. היום הן שוות הון

גיף הסכם ממון

"לחתום על הסכם ממון היה הדבר הכי רומנטי שעשיתי. בזכותו קניתי לעצמי דירה"

ריטייל גנגסטר

מפורסם יותר מנשיא ארה"ב: הסיפור על הנוכל שהבריח לישראל 60 מיליון דולר

קיסריה מימין, וג'סר א-זרקא משמאל

"גם מאנדרומדה ביפו ברחו - והיום הלוואי שיכולתי לקנות שם דירה"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

ניר קורצ'ק, סמנכ"ל שיווק בפלייטיקה

הסמנכ"ל, האח הדירקטור והסטארט־אפ: העסקה המוזרה של פלייטיקה

נוריאל רוביני

חשבתם שיהיה רע? רוביני חוזה נפילה של 40% במניות ומיתון נוראי