"ידע מוביל לביטחון פיננסי": ההצהרה המכעיסה של סלינגר, בר והאוזר

כמעט תמיד עדיף לדעת יותר ■ אבל הנרטיב של חינוך פיננסי עשוי להתגלות כעוד מיזם של האוליגרכיה, שייעודו האמיתי לגרום לציבור לפתוח את הארנק ■ אלא אם השיעור הראשון יהיה על מחדלי בנק ישראל, רשות ניירות ערך והפיקוח על שוק ההון

איתן אבריאל
איתן אבריאל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
חדוה בר )מימין(, שמואל האזור ודורית סלינגר, על גג בניין
הבורסה הישן ברחוב אחד העם בתל אביב
חדוה בר (מימין), שמואל האזור ודורית סלינגר, על גג בניין הבורסה הישן ברחוב אחד העם בתל אביבצילום: דוברות רשות שוק ה?
איתן אבריאל
איתן אבריאל

כל הכבוד לשלושה הרגולטורים בשוק ההון בישראל — המפקחת על הבנקים בבנק ישראל , ד"ר חדוה בר, יו"ר רשות ניירות ערך, פרופ' שמואל האוזר, וראש רשות שוק ההון ביטוח וחיסכון במשרד האוצר, דורית סלניגר — על היוזמה והמאמץ. ביום רביעי האחרון, השלושה טיפסו לגג של בניין הבורסה הישן ברחוב אחד העם בתל אביב והרביצו תורה. במלים אחרות: העבירו לקהל של צעירים סדרת הרצאות ב"חינוך פיננסי".

מה היה שם? סלינגר הפצירה בצעירים שלא להיבהל ממושגים פיננסיים, וסיפרה להם על גל של סטארט־אפים חדשים שמביאים את עולם הפיננסים לדור המילניום. זה חשוב. בר נתנה לקהל טיפים בהתנהלות מול בנקים, ודיווחה על כלים חדשים שבנק ישראל השיק "למען הציבור". האוזר הזהיר את הצעירים מליפול טרף להונאות פיננסיות, והדגיש בפניהם שהשקעות נבונות חשובות יותר ממחיר הקוטג'.

ובעיקר, שלושת הרגולטורים היללו את החינוך הפיננסי ואת חשיבותו. האוזר הסביר לדור הבא של החוסכים כי הם "צריכים להשקיע משאבים בחינוך פיננסי בתחום שוק ההון, משום שכולנו שם, דרך הבנקים, הפיקדונות, החסכונות, המשכנתאות, הבורסה, קרנות פנסיה וגמל, קרנות נאמנות, מניות ואג"ח, מיזמי השקעה אלטרנטיביים לנדל"ן". יו"ר רשות ני"ע אפילו דיווח להם על רעיון ממזרי שעליו הוא שוקד: להשקיע את כספי הקנסות שהוא מטיל על מפרי חוק לטובת השקעה בחינוך פיננסי.

בסיום השיעור, הרגולטורים הפיצו הודעה לעיתונות, תחת הכותרת המבטיחה: "ידע מוביל לביטחון פיננסי". אלא שהכותרת הזאת פשוט אינה נכונה.

האם חינוך פיננסי עשוי להזיק

אין ספק שעדיף לדעת כמה שיותר על פיננסים. חשוב להכיר את מכשירי ההשקעה וללמוד את עקרונות שוק ההון — ראוי שלא להיבהל ממונחים פיננסיים, וחובה להיות מודע לסכנות הרבות האורבות לציבור במשעולי שוק ההון.

אבל חינוך ואוריינות פיננסית, חשובים ככל שיהיו, אינם יכולים להגן על משקיעים שאינם מאורגנים ואינם מיוצגים מול המערכות המשומנות של שוק ההון — כל עוד אלה פועלות במטרה להוציא כמה שיותר כסף מכיסי הציבור ולהעבירו לכיסיהן.

למעשה, ראוי לשאול את השאלה המטרידה הבאה: האם חינוך פיננסי עלול אפילו להזיק, אם הוא מעניק לציבור את התחושה השגויה שהוא מבין את מה שהוא עושה בשוק ההון, וכך הופך עצמו לטרף לכרישים?

ויותר מזה: במבט מגבוה, האם אפשר לשלול את הטענה שחינוך פיננסי עשוי להתגלות כמזימה של החברות בשוק הון — הבנקים, חברות הביטוח, בתי ההשקעות — שנרקמה כדי לגרום לציבור להפסיק לחשוש מהפקדת כספם במכשירי השקעה חדשים ונוצצים — וכך להעניק פעם אחר פעם הזדמנויות חדשות לגרוף חלק לא מבוטל מחסכונותיו?

ההיסטוריה של שוק ההון הישראלי תומכת בתזה הזאת. בתחילת שנות ה–80 שיכנעו ראשי המערכת הפיננסית את הציבור להשקיע במניות של בנקים — עד שאלה קרסו בפרשת הוויסות הגדולה. בשנות ה–90 דחפה המערכת לציבור קרנות נאמנות ממונפות מצד אחד והנפקות בבורסה של חברות קיקיוניות מצד שני — שרבות מהן פשטו רגל ונעלמו.

חלפו כמה שנים, ובמחצית הראשונה של העשור הראשון של המאה החדשה שיווקו לנו במרץ מניות טכנולוגיה רגע לפני שהבועה התפוצצה, ובהמשך מכרו לנו "מכשירי חיסכון מובנים" — קראו להם סטראקצ'רים — ואיש לא הבין אילו סיכונים גלומים בהם ועד כמה גדולות העמלות שהבנקים גוזרים לעצמם, על חשבוננו כמובן. בכל אחד מהמקרים הללו היה אפשר ללמוד את התרגיל הקודם — אבל לא היה ניתן להתכונן לתרגיל הבא.

ראוי להבין כי בכל שוק, המנגנון העיקרי שבאמצעותו תאגידים עושקים את הציבור ניתן לתיאור בשתי מלים: פערי מידע. העוסקים בדבר, שמתפרנסים ממנו, יודעים הכל (או כמעט הכל) — בעוד ציבור הלקוחות יודע הרבה פחות (או ממש כלום). זאת המהות.

באופן טבעי, ככל שיש פוטנציאל לפערי מידע גדולים יותר וככל שהענף מורכב וטכני יותר — כך פערי המידע בין המקצוענים ללקוחות גדולים יותר, וכך נוצרות יותר ההזדמנויות לעקוץ את הציבור.

הביצועים העגומים של החוסכים האמריקאים

ארה"ב בורסת וול סטריטצילום: BLOOMBERG NEWS

שתי דוגמאות יבהירו את הנקודה. בשוק הירקות והפירות פערי המידע קטנים. הצרכן אמנם לא מכיר את שרשת הייצור והשיווק, אבל המוצר מוכר וברור לו. הלקוח יודע להעריך אם העגבנייה טובה, כמה הוא מוכן לשלם עליה, ומה עליו לעשות אם הוא חפץ בחלופות או ספקים זולים יותר. רוב הישראלים אינם זקוקים ל"חינוך בירקות".

בשוק שירותי הבריאות, לעומתו, פערי המידע עצומים. הלקוח אינו מבין את המחלה שלו, אין בפניו דרך יעילה להעריך את טיב הטיפול המוצע לו, הוא לא יודע מהי התמורה שיקבל עבור השקעה כספית נוספת, והוא לא יודע ולא מודע למגוון השיטות שבהן הרופאים, קופות החולים, חברות הביטוח ובתי החולים מסדרים אותו. אדם יכול לחרוש את האינטרנט וללכת לקורסים לבריאות באוניברסיטה הפתוחה, אבל זה לא יעזור: פערי הידע בינו לבין המומחים יישארו עצומים — ועמם ההזדמנויות להוציא ממנו כסף.

המצב בשוק השירותים הפיננסיים דומה: הוא מורכב, מבלבל ומתאפיין בפערי מידע גדולים בין המומחים לציבור הלקוחות. ישנם גופים, למשל חברות ביטוח, שפועלים באופן מכוון כדי לסבך את המוצרים שלהם, כדי שלא יהיה ניתן להבין אותם ולהשוות ביניהם. בבנקים יש אנשים שעובדים כדי להמציא מוצרים חדשים שהם לא יותר מאריזה שיווקית חדשה למוצרים הישנים והמוכרים. התוצאה היא שפערי המידע בינם לבין הציבור — אפילו מי שסיים בהצטיינות קורס אוריינות פיננסית, ימשיכו להיות גדולים.

את זה אנחנו כבר יודעים. בארה"ב, חלק גדול מהציבור מנהל בעצמו את החיסכון הפנסיוני, והביצועים בהתאם — עגומים. אנשים, גם אם קראו ספר או התייעצו עם יועץ פיננסי (ויש ראיות רבות ומדכאות בדבר ניגודי האינטרסים של היועצים, שבמקרים רבים הם סוכנים של עצמם ולא של הלקוח), משמידים לעצמם את החיסכון בניסיון לסחור, לקנות ולמכור— ולהכות את השוק.

המחקרים מראים כי הציבור הגדול הזה משלם עמלות גבוהות, עושה שטויות, נכנס מאוחר להשקעות ויוצא מוקדם, ובאופן כללי מוסר את כספו לחברות הפיננסיות על מגש של כסף. מחקרים רבים מראים כי ככל שעושים פחות עסקות השקעה, ככל שבודקים בתדירות נמוכה יותר את מצב תיק ההשקעות, וככל שבוחרים כלי השקעה פשוטים וזולים יותר — כך התשואות גבוהות יותר.

האקדמיה הגיעה לאותה מסקנה. מחקרים הראו כי אין קשר בין רמת הידע הפיננסי של אדם מן השורה לבין התשואה של חסכונותיו הפנסיוניים, ואם יש קשר כזה — הוא מתבטל בתוך זמן השקעה קצר. כך מנסח זאת פרופ' אביה ספיבק מאוניברסיטת בן גוריון: "ההנחה שאנשים ילמדו חינוך פיננסי ויידעו להשתמש בכלים הללו, היא פשוט לא במקום. יש דברים שלגביהם אנחנו לא יכולים להחליט בעצמנו, ונזקקים למומחים. השכלה כלכלית היא כמובן דבר טוב, אבל מכאן ועד לחשוב שהאזרח יידע להחליט בעצמו כיצד למקסם את המצב הכלכלי שלו — המרחק רב מאוד".

במלים אחרות: ידע, למעט ידע של מקצוענים, בפירוש אינו ערובה לביטחון פיננסי — בעיקר בענף שבו קיימים פערי מידע כל כך גדולים, במציאות שבה המדינה מתנערת מאחריותה לביטחון הפיננסי של האזרחים, ובמדינה שבה הרגולטורים לא פועלים במלוא המרץ כדי למנוע מהתאגידים מלנצל לרעה את פערי המידע הללו.

רשימה חלקית

נוחי דנקנר לאחר מתן גזר הדין בהרצת המניותצילום: מור שאולי

ואולי זהו הדבר המכעיס ביותר בהצהרה המשותפת של שלושת הרגולטורים — סלינגר, בר והאוזר — על "ידע" שמעניק "ביטחון פיננסי". זה הרי לא יקרה.

לעומת זאת, ביטחון פיננסי, לפחות ביטחון פיננסי בסיסי, יושג אם המדינה תעמיד לציבור פנסיה ממשלתית ראויה, ואם שלושת הרגולטורים ימנעו מטייקונים, בנקאים ובעלי חברות ביטוח מלעשות יד אחת כדי לגרוף מהציבור עשרות מיליארדי שקלים בשנה.

איך הם עושים את זה? באמצעות שוק ריכוזי, לא תחרותי ויקר, עסקות בעלי עניין, דו"חות דמיוניים, הנפקות שהן הונאות, תספורות, הסדרי חוב, עמלות מיותרות — וזאת רשימה חלקית.

יש לנו, לכן, הצעה לשיפור: אם סלינגר, בר והאוזר רוצים לתת לציבור שיעור של חינוך פיננסי בעל ערך מוסף אמיתי, שישימו בצד דיבורים מובנים מאליהם על פינטק ואפליקציות סלולריות, ובמקום זאת יספרו איך עובדת "השיטה" — ומה הם עושים כדי לשנותה.

שיספרו איך ולמה אליעזר פישמן ונוחי דנקנר קיבלו אשראי קל וזול במשך עשרות שנים; שיספרו כיצד בעלי עניין מנפחים את שווי ההנפקות בבורסה, שיסבירו איך משיגים הערכת שווי מפרגנת לעסקת בעל עניין, שיספרו מה תפקיד הדירקטורים בחברות הציבוריות והאם הם ממלאים אותו, ושיספרו מה התפקיד של הרגולטורים בכל המערכת הזאת — ומדוע נדרשות ועדות חקירה ורפורמות נוספות.

אנחנו מוכנים להבטיח לשלושת הרגולטורים: שיעור כזה יזכה בקרב הצעירים לרייטינג גבוה הרבה יותר, והוא ישפיע פי כמה על הביטחון הפיננסי שלהם.

אליעזר פישמן בדיון בבית המשפטצילום: עופר וקנין

כתבות מומלצות

טסלה, מודל S. המחיר למי שיזמין את המודל היום ייקבע בהמשך

אחרי כמעט שנתיים: הדגמים הגדולים של טסלה מגיעים לישראל

אלעד כהן (מימין), ניצן רנגיני בוצר ודניאל בוצר

ממשכורת של 30 שקל בשעה – לווילה בת שלוש קומות במושב מבוסס בשרון

מסיבה בבריכה, אילוסטרציה

בעל הבית מרוויח 15 אלף שקל ללילה - החיים של השכנים נהפכו לסיוט

תופעות לוואי בעקבות שימוש בפרופסיה

"כל הגוף מרגיש מחושמל, הכל שורף וכואב": הם רצו לעצור את ההתקרחות. זה הרס להם את החיים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

נועם וימן

מתוחכמים ומסתוריים: האנשים שהבלעדיות הפכה אותם לעשירים מאוד

קייל דייויס, ממייסדי 3AC

שני החברים מהתיכון היו על גג העולם. היום הם חייבים 2.8 מיליארד דולר