כמעט עשור לאחר המשבר הכלכלי - בבנקים מקווים שהפרות השמנות בדרך

בתנ"ך, לאחר שבע שנות שפע, הגיעו שבע שנים רזות. עבור הבנקים, עשר השנים האחרונות היו רזות: מספר הלוואות הסאבפריים שלא נפרעו התחיל לעלות בפברואר 2007, וכמעט גרם להתמוטטות תעשיית הבנקאות בארה"ב ובאירופה.

לאחר מכן הגיעו החילוצים של הממשלה, ואז שנים של התרפסות בפני רגולטורים, פיטורים המוניים של עובדים ותוצאות כספיות עלובות, רבעון אחר רבעון, שהותירו בעלי מניות מאוכזבים. כעת, עשור מאוחר יותר, הבנקאים תוהים אם 2017 תהיה השנה שבה המגמה תשתנה - והתעשייה תתחיל להתאושש.

בששת החודשים האחרונים, מדד הבנקים העולמי של FTSE זינק ב–24%. הבנקים האמריקאיים הובילו את הנסיקה: בנק אוף אמריקה קפץ ב–67% וג'יי פי מורגן צ'ייס עלה ב–39%. באירופה, שווי השוק של BNP פאריבה עלה ב–52%. ביפן, מניות מיצובישי UFJ פייננשל גרופ - הבנק הגדול בעולם העשיר, לפי נכסים - התנהגו כאילו הן מניות של חברת סטארט־אפ עליזה, ועלו ב–57%.

אנליסטים בבנק השווייצי UBS שמו לב כי התחזיות לגבי התשואות העתידיות של מניות הבנקים הגלובליים הפסיקו לרדת. חלק מהבנקים שנפגעו במשבר הפיננסי העולמי אף מתרחבים: לוידס, שחולץ על ידי משלמי המסים הבריטים ב–2009 בעלות של 33 מיליארד דולר, הודיע ב-20 בדצמבר כי ירכוש את MBNA, חברת כרטיסי אשראי, תמורת 2 מיליארד דולר. את המצב אפשר להסביר בשלוש מלים: שיעורי ריבית, רגולציה ותשואות.

ריבית: הרווחים צנחו ב–100 מיליארד דולר

נתחיל בריבית: הירידה בשיעורי הריבית היתה איומה לבנקים. בין 2010 ל-2015 הרווחים מריבית ב-100 הבנקים הגדולים בעולם העשיר צנחו ב–100 מיליארד דולר - כמחצית מהרווחים ב-2010.

כשהריבית עולה, הבנקים יכולים להגדיל את הרווחיות בכך שיגבו יותר מהלווים, אבל לא בהכרח יעלו באותה מידה את הריבית על פקדונות. לפיכך, נפילתו של שוק האג"ח וירידת התשואות בו באחרונה שימחו את הבנקאים. התשואות על אג"ח ממשלתיות לעשר שנים עלו בששת החודשים האחרונים בנקודת האחוז בארה"ב, וב–0.3–0.64 נקודות בכלכלות הגדולות בגוש היורו וביפן.

רגולציה: דרישות ההון צפויות לגדול

משקיעים מדברים על תופעת רפלציה (ניפוח מחדש של הביקוש ורמות המחירים) בהשפעת נשיא ארה"ב הנבחר, דונלד טראמפ, שמבטיח לצאת למסע של הרחבה תקציבית. בגרמניה, האינפלציה היא 1.7% - שיא של שלוש שנים.

עליצות מסתמנת גם בקרב מנכ"לי הבנקים, משום שהם חושבים שהרגולציה הגיעה לשיא. בארה"ב, הממשל החדש עשוי לבטל את רפורמת דוד־פרנק - חוק בן 848 עמודים לרפורמה ברגולציה על וול סטריט מ–2010 - או לעודד רגולטורים לאכוף אותה פחות בלהיטות. נראה גם כי הציבור מגלה סימני עייפות מהכפשת הבנקים.

כשחברות גדולות מתנהגות באופן שאינו ראוי, הדבר עדיין מעורר זעם. ג'ון סטאמפף, מי שעמד בראש ולס פארגו, התפטר באוקטובר לאחר שהבנק הודה ביצירת חשבונות מזויפים. ואולם רבים רואים כי הכוח נדד ממערכת הבנקאות לאליטה הטכנולוגית בקליפורניה. את השילוב של שכר גבוה, נטיות מונופוליסטיות ורווחים עצומים - שמעורר טינה פופוליסטית - סביר יותר למצוא בעמק הסיליקון מאשר בוול סטריט או בסיטי של לונדון.

הרגולטורים הגלובליים עדיין טווים חוקים חדשים, הידועים כ"באזל 4" - אבל אינם צפויים להחמיר באופן משמעותי את דרישות ההון מהבנקים. הבנקים החזקים ביותר רומזים כי יקצו יותר כסף לדיווידנדים ולרכישה עצמית של מניות, מאשר לצבירת הון נוסף (כיום 100 הבנקים המובילים בעולם העשיר מחלקים דיווידנד של כ-40% מהרווחים שלהם).

תשואות: מטפסות חזרה לרמה סבירה

סיבה שלישית לאופטימיות בחדרי הישיבות של הבנקים היא תשואות. התשואות של הבנקים הגלובליים על הון טיפסה חזרה לרמה סבירה של 10%. הקנסות הגרועים ביותר שנכפו על ידי הרגולטורים האמריקאים נמצאים מאחוריהם.

עד כה סטארט־אפים של פינטק, שהשתמשו בטכנולוגיה כדי להתחרות עם הבנקים של העולם העשיר, הצליחו להשיג נתח שוק קטן בלבד - במקביל, בנקים השתמשו בטכנולוגיה כדי להגביר את יעילותם. הם גם מבינים טוב יותר אילו מהפעילויות שלהם יוצרות ערך לאחר שקלול הסיכון וההון הנדרש עבורן. בברקליס, בנק שהיה ידוע בעבר בעיגול פינות, אמרו כי הם יכולים לחשב את התשואה מהון שמייצר כל אחד מלקוחות המסחר שלו. בעקבות זאת, הוא נאלץ להיפרד מ–7,000 מהם.

הסכנה: שאננות וטלטלה

בהתחשב בנסיבות, הסכנה האורבת למערכת הבנקאות היא שאננות. רגולטורים סבורים שבנקים כעת מהווים פחות איום על משלמי המסים. לבנקים אמריקאיים יש 1.2 טריליון דולר של הון ליבה - יותר מכפול ממה שהחזיקו ב-2007. לסיטיגרופ, הבנק בעל החשיבות המערכתית הרבה ביותר מבין הבנקים שחולצו, יש כעת פי שלושה הון מההפסדים המצטברים שלו ב–2008–2010. כריות ההון של הבנקים האירופיים עלו ב-50% מאז 2007, ל-1.5 טריליון דולר.

עם זאת, יש עדיין בנקים חלשים שעלולים לגרום טלטלה, ובהם דויטשה בנק, כמה בנקים איטלקיים ושתי ענקיות המשכנתאות האמריקאיות המנוהלות על ידי המדינה, פאני מיי ופרדי מאק. מגה־בנקים עלולים להיות פשוט גדולים מדי מכדי להיות תחת שליטתו של בן תמותה. על כל דולר שנמצא בניהולו של ג'ף אימלט מג'נרל אלקטריק - ג'יימי דיימון מג'יי פי מורגן מנהל חמישה.

כמו כן, לבנקים עדיין חסרה תוכנית שאינה כוללת רק קיצוץ בעלויות. למרות העלייה במניות שלהם, השווי של רוב הבנקים נמצא סביב הרמות שאליו יגיעו אם ימכרו את הנכסים שלהם - מה שלא מעיד על הרבה אופטימיות. לפני המשבר הבנקים ניפחו את הרווחים שלהם בדרכים לא בריאות: גזירת רנטות מערבויות מדינה, יצירת שכבות חוב ענקיות ביחס לתמ"ג והגדלת המאזנים שלהם בלקיחת הלוואות גדלות והולכות. ההתרחבות הזאת אמנם נהפכה על פיה בעשור האחרון, אך הבנקים לא יכלו לשוב לסורם ללא הגבלה.

ב–2017 הבנקים יצטרכו למצוא דרכי צמיחה חדשות ולהראות כי הם יכולים להגדיל את הרווחים בלי לעורר זעם ציבורי או תגובה רגולטורית. מנוע צמיחה אפשרי אחד עשוי להיות גידול בפריון העבודה בעולם העשיר - מהלך שיעורר את הכלכלה ואת רווחי הבנקים.

כמו כן, יש עוד הרבה דברים שהבנקים יכולים לעשות: לתת יותר אשראי לחברות צעירות, לשפר את מערכות התשלום כך שיותר חברות בגודל בינוני יוכלו להיכנס לתחום המסחר האלקטרוני ולרתום את הטכנולוגיה כדי להפוך את ענף הבנקאות לזול ופשוט לשימוש, כמו אפליקציה במובייל. מנהלים בעלי ראייה רחוקת טווח כבר מכוונים אל המטרות האלה. אם הם יוכלו להשיג אותם בעשור הקרוב - מצבם עשוי להיות מצוין.