מהפכת ההלוואות יוצאת לדרך: מה יידעו עליכם, והאם תשלמו פחות

בעוד ועדת שטרום מסתבכת והולכת עם ההמלצות לגבי הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים, ועד כמה ההפרדה הזאת אכן תגביר את התחרות בשוק האשראי הצרכני בישראל — המהלך החשוב ביותר להגברת התחרות באשראי קרם היום (ב') עור וגידים. ועדת הכלכלה, בראשות ח"כ איתן כבל (המחנה הציוני), אישרה את נוסח חוק נתוני האשראי לקריאה שנייה ושלישית, וכך, באיחור אלגנטי של 14 שנה, נפתחה הזדמנות ליצירת תחרות באשראי הצרכני בישראל. זוהי הצלחה יוצאת דופן גם לכבל, ח"כ מהאופוזיציה ששיתף פעולה עם החוק החשוב הזה, וגם לשר האוצר משה כחלון.

חוק נתוני האשראי קובע כי בעוד שלוש שנים מהיום (לא בטוח כלל שמדובר בלוח זמנים ריאלי, הצפי הסביר הוא שזה ייקח זמן רב יותר) יקום בבנק ישראל מאגר נתוני אשראי. המאגר הזה יכלול את כל פעולות האשראי שביצעו אזרחי ישראל בבנקים ואצל ספקי האשראי החוץ־בנקאיים. כל הלוואה שהם אי־פעם לקחו, כל צ'ק ששילמו או לא, כל מסגרת אשראי שניתנה להם, האוברדרפט שלהם — מיליוני הנתונים הללו, על 12 מיליון חשבונות הבנק בישראל ועוד חשבונות אצל ספקי האשראי החוץ־בנקאי, ייאגרו מעתה בבנק ישראל. מדובר במאגר ענק, ומכאן גם החשש כי לוח הזמנים הוא כנראה אופטימי מדי.

בכל מקרה, כל הנתונים הללו ישמרו במאגר של בנק ישראל, והם ישרטטו את פרופיל סיכון האשראי של כל אזרח בישראל — מי הוא לווה מסוכן שמתקשה להחזיר חובות, ומי לווה טוב שמשלם תמיד את חובותיו בזמן. פרופיל הסיכון הזה הוא הבסיס לקיומה של תחרות אשראי. כדי שספק אשראי חדש, שאינו מכיר את הלווים, יוכל להציע הלוואה בריבית אטרקטיבית, הוא חייב לדעת מהו פרופיל הסיכון של הלווים. מאגר נתוני האשראי מאפשר לו לבנות את פרופיל הסיכון הזה.

זהו חידוש מהפכני, מכיוון שעד היום נתוני האשראי של כל אזרחי ישראל היו חסויים, ורק בנק האם הכיר את הלקוחות שלו ואת הסיכון שלהם. כתוצאה מכך, שני הבנקים הגדולים, הפועלים ולאומי, קיבלו יתרון תחרותי מוחץ — רק הם ידעו את האמת על סיכון האשראי של 60% מאזרחי ישראל, ולכן רק הם יכלו לתמחר היטב את ההלוואות להם. שאר ספקי האשראי נאלצו להניח שאזרח שפנה אליהם לבקש הלוואה הוא כנראה לווה מסוכן, ולהציע לו הלוואה בריבית גבוהה בלבד.

מאגר נתוני האשראי ישנה זאת, שכן מעתה כל ספק אשראי יוכל לקבל את פרופיל הסיכון של כל לקוח, ולהציע לו הלוואה תחרותית בהתאם לסיכון המדויק שלו — ריבית נמוכה ללווה טוב, ריבית גבוהה ללווה חלש. מונופול המידע של שני הבנקים הגדולים נשבר.

הקמת מאגר נתוני האשראי לוותה בחששות מסוגים שונים, שרובם לא נכונים — ובכל מקרה החששות בטלים בשישים לעומת היתרונות התחרותיים שיש למאגר נתוני אשראי להציע, במיוחד בשוק ריכוזי ולא תחרותי כמו שוק הבנקאות הישראלי. להלן כמה מהחששות והיתרונות שקשורים למאגר:

1. סיכון קטן מאוד לפגיעה בפרטיות

מאגר נתוני האשראי יכלול את כל פעולות האשראי של כל אזרחי ישראל. איסוף המידע ייעשה באופן אוטומטי על כל אזרח. כדי למנוע איסוף מידע עליו, האזרח צריך לבקש זאת באופן מפורש, וברור שבקשה כזאת תזיק לו מאוד בבואו לבקש אשראי. בכל מקרה, איסוף מידע שלילי (אשראי שלא נפרע במועד, צ'קים שחזרו) ייעשה גם בלי הסכמת הלקוח.

המאגר יישמר בבנק ישראל למשך עשר שנים, אבל ספקי האשראי יקבלו גישה רק לנתונים של שלוש השנים האחרונות. מטבע הדברים מדובר במאגר רגיש, ולכן הוא מוקם בתוך גוף ממשלתי חזק ומקצועי כמו בנק ישראל. הצעת החוק כוללת גם סעיף של הוספת ממונה על פרטיות בתוך בנק ישראל, שייעץ להנהלת הבנק לגבי הפעלת המאגר.

הגישה לנתונים במאגר תהיה רק ללשכות אשראי בעלות רישיון — לשכות האשראי יהיו גופים אוביקטיביים (כלומר מנותקים מהבנקים או מספקי אשראי חוץ־בנקאיים), כדי למנוע בעיה של ניגודי עניינים. הלשכות הן אלה שיקנו מבנק ישראל את כל המידע שלו (ללא זיהוי הלקוחות), כדי לבנות מודלים סטטיסטיים של הערכות סיכון.

הלשכות יקנו מידע מזוהה אך ורק באישור הלקוח. לקוח שפנה לבקש הלוואה מבנק או חברה חוץ־בנקאית יאשר למלווה הפוטנציאלי לפנות ללשכת האשראי כדי לקבל את היסטורית האשראי שלו. בהתאם להיסטוריה שלו, יידע ספק האשראי איזו ריבית להציע לו. חשיפת פרופיל הסיכון האישי של כל לקוח תעשה רק בהסכמתו, ורק בעקבות בקשתו לקבל הצעה להלוואה כלשהי.

הסיכון לפרטיות, לפיכך, קטן — ובכל מקרה כדאי לזכור כי הפרטיות אינה קיימת גם כיום. קודם כל, מכיוון ש–60% מהנתונים של אזרחי ישראל חשופים כבר, אם כי רק לשני בנקים שמנצלים זאת כדי למנוע תחרות. ושנית, משום שכבר כיום יש איסוף של מידע שלילי בלבד על לקוחות הבנקים, והמידע הזה חשוף וגלוי לפי החוק הקיים.

החוק החדש מרחיב את היקף המידע כך שיכלול יותר מידע שלילי, אבל בעיקר כדי שיכלול גם מידע חיובי — הלוואות שנפרעו בזמן — ובכך משפר את מצבם של מרבית הלווים הנורמטיביים בישראל.

2. בלם להיווצרות בועת אשראי

החוק החדש אמור להבעיר את מנועי התחרות בענף האשראי, ולאפשר לאזרחי ישראל לקבל הרבה יותר הצעות אשראי בריביות אטרקטיביות יותר. יש שחולקים על כך שמדובר בהתפתחות חיובית, ומצביעים על בועת האשראי שקדמה למשבר הפיננסי של 2008.

אפשר וצריך כמובן להתווכח על כך: מטרתה של תחרות היא להגדיל את ההיצע ולהוריד את המחירים. אם כך יקרה בשוק האשראי הצרכני, הרי שזאת תהיה הצלחה גדולה. אסור לשכוח שהשוק בישראל כיום הוא ריכוזי, לא תחרותי ולא מפותח, ולכן ארוכה מאוד הדרך בין מצבנו כיום לבין היווצרות בועה.

בכל מקרה, מאגר נתוני אשראי, אף שהוא מאיץ תחרות, נתפש דווקא כבלם להתפתחות בועת אשראי. זאת מכיוון שהמאגר מאפשר לחלוק את הנתונים של כל לווה בידי כל ספקי האשראי במשק. מעתה, לווה לא יוכל לקחת הלוואות מקבילות מחמישה בנקים שונים מבלי שאף אחד מהבנקים יודע על היקף ההלוואות הכולל שלו — תמונת האשראי שלו תהיה חשופה במלואה בפני כל השחקנים בשוק. לכן, אם הוא ינסה לקבל חמש הלוואות בו זמנית, הבנקים ידעו על כך, ויתמחרו את הסיכון שלו בהתאם.

להבדיל מהמצב בארה"ב, החוק בישראל אוסר על שימוש במאגר נתוני האשראי לצורך שיווק הלוואות. לשכות האשראי לא יוכלו לפנות למאגר בבנק ישראל ולקבל נתונים של לקוחות כדי שיוכלו לפנות אליהם מיוזמתן בהצעות שיווק. קבלת הנתונים המזוהים מותנית באישור הלקוחות, ותתאפשר רק עקב בקשה לקבל הלוואה. אין כאן שיווק עצמאי.

3. מצבם של מודרי האשראי ישתפר

אין כמעט מחלוקת שמאגר נתוני האשראי ישפר את מצבם של הרוב הגדול של הלווים הנורמטיביים בישראל — אלה שפורעים את חובותיהם בזמן, ושעתה יזכו שיותר ספקי אשראי יוכלו להתחרות עליהם. השאלה הרגישה היא מה יקרה למי שאינם פורעים את חובותיהם בזמן, אלה שנצבר לגביהם מידע שלילי, ואלה שלא נצבר עליהם מידע כלשהו מכיוון שהם עניים מדי ולכן מעולם לא קיבלו הלוואה כלשהי. להלן, מודרי אשראי.

הניסיון העולמי עם מאגרי נתוני אשראי מלמד כי הוא משפר את מצבם של לווים חלשים. זאת, גם עקב כך שבכל זאת תהיה עליהם יותר תחרות (גם ללווים מסוכנים מעמידים הלוואות, תמורת ריבית הולמת כמובן), וגם מכיוון שלווים חלשים יוכלו לצבור נתונים חיוביים שמאזנים את התמונה לגביהם. מי שנקלע למצוקה זמנית וחזרו לו כמה צ'קים יוכל להתאושש בהמשך, לשפר את התנהלות האשראי שלו — והדבר יבוא לידי ביטוי במאגר.

יחד עם זאת, יהיו מי שלא יוכלו לקבל אשראי גם תחת המאגר החדש. אלו הם מודרי האשראי שאין להם כלל היסטוריית אשראי, כי עד כה לא ניתן להם סיכוי לקבל הלוואה. לכן הועלתה ההצעה לכלול במאגר גם נתונים של תשלומים לחברות תשתית (כמו חשמל וסלולר), כדי לאפשר למודרי האשראי להצליח לצבור היסטוריה כלשהי של עמידה בתשלומים.

הרעיון הוקפא בשלב זה בגלל קשיים טכניים. ההצעה החלופית שהתקבלה היתה שהמדינה תסייע לחלשים באמצעות קרן מסובסדת למודרי אשראי. את ההצעה הזאת העלה רן מלמד מעמותת ידיד, ויפה שהמדינה אימצה אותה.

בסופו של דבר מצבם של החלשים מאוד, שאין להם היסטוריית אשראי כלל, לא ישתפר בעקבות המאגר — ורק המדינה יכולה להושיט יד ולסייע להם.

4. שימוש לרעה בדירוג האשראי

בארה"ב דירוג האשראי הוא תעודת הזהות הפיננסית של האזרחים. לא ניתן לשכור שם דירה מבלי להציג בפני המשכיר את דירוג האשראי של השוכר. החוק בישראל אוסר זאת, וקובע מפורשות שרק ספקי אשראי מורשים יכולים לבקש לקבל את דירוג האשראי של לקוח. אסור למעבידים לשאול בראיון עבודה את המועמד לגבי דירוג האשראי שלו (על כך יש סנקציה חוקית), ואסור למשכירים לבקש לקבל את המידע הזה מהשוכר (על כך אין סנקציה חוקית). עם זאת, קיימת סברה כי יהיה שימוש לרעה, וכי משכירים ידרשו לקבל את המידע מהשוכרים. מה עושים נגד זה? לא ברור.

בכל מקרה, בחוק נקבעה הסתייגות אחת לגבי הזכות לבקש דירוג אשראי גם ממי שאינו ספק אשראי, וזאת בנוגע לקבלת צ'קים. מכיוון שצ'ק הוא סוג של הלוואה, במיוחד צ'ק דחוי, מי שמקבל צ'ק יוכל לבקש לקבל חיווי דעה לגבי הסיכון של הצ'ק.

במקרה כזה, יוכל מקבל הצ'ק, נניח רשת קמעונות כלשהי, לפנות ללשכת האשראי בנוגע לצ'ק שניתן לה. לשכת האשראי תפנה למאגר תברר את נתוני האשראי של מוסר הצ'ק, ותוכל לחזור אל רשת הקמעונות עם תשובה. התשובה לא תכלול את דירוג האשראי של הלקוח — שאותו מותר רק לספקי אשראי לראות — אלא רק תשובה עקרונית של לשכת האשראי אם הצ'ק מסוכן או לא. כלומר, אם מדובר בלקוח שיש לגביו מידע שלילי מהותי או לא.

עוד לא נקבע מהו מידע שלילי מהותי. הדבר יצטרך להיקבע בתקנות, אבל הכוונה היא שרק במקרה שצ'קים של לקוח כלשהו חזרו בעבר בהיקף משמעותי, תודיע לשכת האשראי לרשת הקמעונות כי מדובר בצ'ק מסוכן.